מצוות צדקה | 1
הגמרא בסוכה מט: דנה ביחס שבין המצווה הכללית של גמילות חסדים למצוות צדקה: "ת"ר: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה...", ומשמע לכאורה שיש מצוות צדקה שאינה כוללת גמ"ח. מאידך, נראה ודאי שבצדקה קיים גם ממד של גמ"ח, וכפי שאומרת שם הגמרא - "וא"ר אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד". ביחס שבין המצוות דן רש"י, המתייחס לדברי ר"א שם - "אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה", ואומר - "הנתינה היא הצדקה, והטורח הוא החסד", ומשמע מרש"י שבנתינת הממון עצמו אין חסד.
מקרה שבו ניתן לדבר על צדקה שאין בה חסד הוא המקרה של נתינה בעל כורחו. תוספות דנים בכמה מקומות (ב"ב ח:; כתובות מט:) בשאלה האם יש כפייה במצוות צדקה. בעיקרון ניתן היה להבין שבנתינה בעל כורחו אין בכלל קיום מצווה, והכפייה היא מצד החוב שבנתינת צדקה (וכעין זה ניתן להציע כתירוץ לקושיית התוספות בשבועות (ד:), שניתן לפדות בכור ע"י גבייה מקרקעות משועבדות, אע"פ שאין בכך קיום מצווה שכן אין פודים בקרקעות).
אולם מתוספות משמע שוודאי יש קיום מצווה גם בע"כ, שכן כל הדיון בתוספות הוא מצד כפייה על מצוות עשה. ובכן, ניתן לומר שאמנם ידי חובת צדקה הוא יוצא, שכן חיוב המצווה הוא עצם הנתינה הממונית, אך בנתינתו אין חסד כלל, ולכן ניתן לראות מקרה של צדקה בע"כ כמקרה שבו יש קיום של מצוות צדקה בלבד, בלא חסד.
ייתכן שבצדקה יש דרגות שונות של חסד. בפרשת ראה כתוב "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו", ומשמע שיש מצווה לתת צדקה בעין יפה, ואכן הרמב"ן (בהוספות לסה"מ, מצווה י"ז) מונה כמצווה "שלא יחר לנו בתתנו צדקה לעניים, ולא ניתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו". הלאו מתייחס לזיקה מינימלית של חסד, אך ברור שגם כשאין עוברים עליו, קיימות רמות חסד שאליהן יש לשאוף.
ניתן, אם כן, להתייחס למצוות צדקה בשני מישורים - כמצווה נפרדת, וכחלק ממצוות גמ"ח. ולכן אף ביחס למקור המצווה, ניתן להציע מקור למצווה ספציפית, או כללית- מקור למצוות גמילות חסדים.
למצוות גמ"ח יש לכאורה שלושה מקורות:
א. הרמב"ם (פי"ד מהל' אבל ה"א) אומר - "מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'".
ב. בסוטה יד. מובא מקור אחר: "מאי דכתיב 'אחרי ה' א-להיכם תלכו', וכי אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה? אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה... הקב"ה ביקר חולים - אף אתה בקר חולים...".
ג. בב"ק ק. מופיע - "'והודעת להם' - זה בית חייהם, 'את הדרך' - זו גמילות חסדים".
בין שני המקורות הראשונים קיים הבדל עקרוני: לפי הרמב"ם, רואים את מצוות גמ"ח כמצווה שבין אדם לחברו, בעוד שלפי המקור בסוטה המצווה קשורה למצוות שבין אדם למקום - לחובת האדם להשלים את עצמו ע"י הליכה בדרכיו של הקב"ה. אם באנו לבחון את ממד החסד שבצדקה, ייתכן שרק המקור הראשון יכול לשמש מקור אף למצוות צדקה.
(הפרשיות בתורה העוסקות במצוות צדקה במישרין יידונו בשיעורים הבאים).
מה משמעות המושג צדקה? בפרשת לך-לך מופיע הביטוי "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", ורש"י מפרש "צדקה" כזכות עבור אברהם, וכן משמע מהרמב"ם במו"נ (ח"ג פנ"ג). אך פירוש זה אינו משתמע לגבי מצוות צדקה מהגמ' בב"מ פב., המוכיחה שבע"ח קונה משכון מהפסוק "ולך תהיה צדקה", שהרי "אם אינו קונה, צדקה מנין?", ומשמע שצדקה היא רק בממונו שלו.
ואכן, תוספות בשבועות (מד.) טוענים "דלא מיקריא צדקה אא"כ מחסרו ממון", וצדקה, במובן המצומצם, קשורה בחיסרון. סברה זו אינה עולה בקנה אחד עם הגמרא בסוטה, שכן ודאי לא ניתן להגדיר את הקב"ה כחסר. וייתכן שהצד הממוני שבצדקה נלמד באמת מ"ואהבת לרעך כמוך", וצד החסד - הדאגה לחברו, נלמד מ"והלכת בדרכיו".
ניתן לעמוד על אופי מצוות צדקה גם ע"י השאלה האם בני נח חייבים בצדקה. בסנהדרין נו: מוזכרות ז' מצוות בני נח, ומצוות צדקה אינה מוזכרת ביניהן, אך בהמשך הסוגיה שם (נח:) נאמר שהרשימה הנ"ל כוללת רק מצוות של "שב ואל תעשה", ועל כן לא ניתן להסיק מאי-הכללתה של המצווה ברשימה כי בני נח אינם חייבים בה.
ואכן, בדף נז: שם לומדת הגמרא מהפסוק "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט), ש-"'ביתו' - לצדקה", והר"ן בחידושיו (נו:) מוכיח מכאן שבני נח חייבים במצוות צדקה. וייתכן שהמקור לכך הוא מ"ויצו ה' א-להים את האדם", בגזירה שווה מהציווי לאברהם. יוצא, א"כ, שחיוב מצוות צדקה לדעת הר"ן הוא חיוב אוניברסלי, שניתן עוד לפני מתן תורה.
ברמב"ם הכיוון קצת שונה. בפ"י מהל' מלכים ה"ט כותב הרמב"ם "לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהן בלבד", ובה"י - "בן נח שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר - אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה... נתן צדקה - מקבלין ממנו". ומכאן שאין חיוב על בן נח לקיים מצוות צדקה, אך רואים זאת כדבר חיובי. וייתכן שיש רובד מסוים שב"נ פטור ממנו, ובו דן הרמב"ם, אך בפשטות משמע שפטור לגמרי.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)