מחיית עמלק

  • הרב יהודה עמיטל זצ"ל

מחיית עמלק / הרב יהודה עמיטל

 

לפרשת זכור*

הרמב"ם בהלכות מלכים (ו', ד) כותב, שמצוות מחיית עמלק נוגעת רק למקרה שעמלק אינו משלים עם ישראל, אולם אם הוא משלים עם ישראל, אין מצווה להשמידו. הראב"ד משיג על הרמב"ם, וכותב שאין די בכך שעמלק ישלים עם ישראל - עליו לקבל על עצמו שבע מצוות בני נח. הכסף-משנה סבור שלכך התכוון גם הרמב"ם:

"שבכלל 'השלימו' הוא קבלת שבע מצוות, שאם קבלו עליהם שבע מצוות, הרי יצאו מכלל שבעת עממין ומכלל עמלק, והרי הם כבני נח הכשרים".

מדברים אלו עולה, שהמלחמה עם עמלק אינה מלחמה לאומית, אלא מלחמה תרבותית. אין ליהדות בעיה עם האנשים של עמלק, אלא עם תרבותו, ואם עמלק ישנה את דרכו ויקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, שוב לא תהיה סיבה להילחם בו.

מהי בדיוק תרבותו של עמלק שכנגדה אנו מצֻווים להילחם? אם נעיין בפרשיות השונות העוסקות בעמלק, נוכל לשים לב לכמה מאפיינים חוזרים:

"זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך..." (דברים כ"ה, יז-יח).

"פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלֹתו ממצרים" (שמואל א' ט"ו, כ).

"ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" (אסתר ד', ז).

המדרש מעיר על הקשר בין הפסוק הראשון לפסוק השלישי:

" 'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו' - אמר להתך: לך אמור לה: בן בנו של 'קרהו' בא עליכם, הדא הוא דכתיב 'אשר קרך בדרך' " (אסתר רבה ח', ה).

ניתן לראות, שמה שמאפיין את עמלק לדורותיו זה המקריות: "קרך", "קרהו", ולעומתו עם ישראל נמצא כל הזמן "בדרך". לעמלק היתה אידיאולוגיה של אנטי אידיאולוגיה: הכל מותר, אין שום דרך ושום כיוון, הכל מקרי, אין שום ערך מוחלט שצריכים לדבוק בו. עם ישראל, לעומת זאת, נמצא כל הזמן בדרך. יש לו כיוון ומטרה, יש לו ערכים ברורים שבהם הוא דבק.

גם המילה "מחר" חוזרת פעמיים בפרשיות עמלק:

"מחר אנֹכי נִצב על ראש הגבעה, ומטה הא-להים בידי" (שמות י"ז, ט).

מחר אעשה כדבר המלך" (אסתר ה', ח).

חז"ל מקשרים שוב בין הפסוקים:

" 'ומחר אעשה כדבר המלך' - מה ראתה לומר מחר? אלא שכל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר, וכן הוא אומר 'מחר אנכי נצב על ראש הגבעה' " (ילקוט שמעוני אסתר, רמז תתרנ"ו).

המהר"ל מסביר, שהמילה "מחר" מבטאת שניוּת: היום עושים מה שמתאים להיום, ומחר מה שמתאים למחר. אין ערכים קבועים: מה שטוב היום לא בהכרח טוב מחר, הכל משתנה לפי הנסיבות. אסתר הבינה שהיא עומדת מול תפיסה עמלקית, ולכן השתמשה במילה "מחר".

ביהדות, לעומת זאת, ישנם אידאלים מוחלטים, ויש מחשבה לטווח ארוך:

"שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח" (בראשית רבה פ"ה, א).

הדברים אינם נעשים באופן מקרי, ע"פ המצב כעת. לעם ישראל ישנם יעדים מסויימים, והוא פועל בעולם בהתאם למטרותיו ושאיפותיו. אצל אברהם אבינו מופיע הביטוי "דרך ה' " - הוא חינך את בניו לכך שיש דרך ויש כיוון, שעל פיהם צריכים לנהוג.

חז"ל במדרש הצביעו על חטאו של עם ישראל, שהביא לכך שעמלק בא להלחם עמו:

"אמר רבי לוי - למה היו ישראל דומין? לאחד שהיה לו בן, והרכיבהו על כתפו, והיה מוליכו בשוק, והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו: קח לי, והוא לוקח לו, פעם ראשונה ושניה ושלישית. ראה הבן אדם אחד, אמר ליה: ראית את אבא? אמר ליה: שוטה, אתה רוכב על כתפי, וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה ראית את אבי?! מה עשה אביו? השליכו מעל כתפו, בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בז' ענני כבוד, שנאמר 'יסובבנהו יבוננהו', בקשו מן, נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם, התחילו מהרהרים ואומרים: 'היש ה' בקרבנו?' אמר להם הקב"ה: הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב בא ונושך אתכם, ואי זה? זה עמלק" (ילקוט שמעוני רמז רס"א).

איך אפשר לשאול "היש ה' בקרבנו אם אין", לאחר כל מה שעשה הקב"ה למען עם ישראל? טענה כזו אפשרית, רק אם מניחים שלא ניתן להסיק מאומה מן העבר אל העתיד. בעבר הקב"ה אמנם שכן בתוך עם ישראל, אך מי ערב לנו שכך הוא המצב גם היום? לכל תקופה ישנם ערכים ורעיונות המתאימים לה, ומה שהיה שייך אתמול לא בהכרח שייך היום. כל דבר טוב לשעתו, ואינו מתאים בהכרח לכל מקום ולכל זמן. תפיסה זו הולמת את דרכו של עמלק, ולכן גרם חטא זה לכך, שהקב"ה הביא על עם ישראל את מלחמת עמלק.

מדרש אחר רואה את חטאו של עם ישראל בנקודה אחרת:

"אין 'רפידים' אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם" (תנחומא בשלח כ"ה).

גם חטא זה יכול להתקשר לדרכו של עמלק. אחד הדברים המובילים לרפיון בלימוד תורה הוא, שלומדים כל דבר באופן מקומי ומצומצם, ולא רואים את המכלול. חז"ל ביקרו את מי ש"עושה תורתו קרעים קרעים". התורה היא מערכת אחת עם ערכים קבועים ויעד ברור, ולא אוסף של רעיונות שכל אחד מהם עומד בפני עצמו.

החג המזוהה עם מחיית עמלק מכונה בפינו "פורים", על שם הפור שהפיל המן. לכאורה לא מובן מדוע מדגישים את עניין הפלת הפור - מה שחשוב הוא שהמן רצה להשמיד את עם ישראל, מה זה משנה כיצד הוא בחר את היום הראוי לכך? התשובה היא, שהפור מסמל את האידיאולוגיה העמלקית, שעל פיה הכל מבוסס על מקריות, ואין שום ערך מוחלט.

התורה מצווה למחות את זכר עמלק, כיוון שהוא איבד את זכות קיומו. לכל עם ואידיאולוגיה יש תפקיד בעולם. בתוך המכלול יש מקום לכל פריט, אפילו אם הוא שלילי. אנו לוקחים את החלבנה בין סממני הקטורת, אף שריחה רע. אולם עמלק אינו חלק מן המכלול, כיוון לדידו אין שום מכלול, ואין שום ערך מחייב: הכל מותר והכל מקרי. זוהי האידיאולוגיה הכי מסוכנת והכי רחוקה מן היהדות. לכל עבודה זרה יש מכנה משותף מסויים עם היהדות, כיוון שיש בה חיפוש של הקב"ה, ואילו לעמלק אין שום מכנה משותף עם היהדות, כיוון שהוא דוחה את עצם הרעיון לחפש ערך כלשהו.

מאז שבלבל סנחריב את האומות, אין עם המזוהה עם עמלק, אולם התפיסה העמלקית עדיין קיימת. תפיסה זו מוצאת את ביטויה המודרני בזרם המכונה פוסט-מודרניזם. התרבות המודרנית דוגלת בקִדמה ובערכים נוספים, אולם הזרם הפוסט-מודרני כופר בקיומם של ערכים מוחלטים. לדבריו אין צורך לשאוף לקִדמה, ובעצם אין צורך לשאוף לשום דבר. אין אידיאולוגיה מסודרת, והכל מותר, בדיוק כפי שסבר עמלק. היהדות מכריזה אפוא מלחמה על תפיסה זו.

מעבר לכך, בחסידות אומרים שבכל אדם ישנה מעט 'עמלקיות', והוא צריך לעבוד על עצמו כדי למחות אותה.

 

 

 

* השיחה הועברה בסעודה השלישית של שבת פרשת תצוה (זכור) תשנ"ו, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.