למשמעותה של מצוות ציצית

מצוות ציצית מלווה אותנו לאורך כל חיינו בקיום המצווה. יתרה מזאת, זכתה מצוות ציצית, מכל יתר המצוות שהן זכר ליציאת מצרים, שתכנס ותהיה לחלק מקריאת שמע. אמנם חלוקות הדעות האם פרשת ציצית מהווה חלק אינטגרלי מקריאת-שמע או אולי יש בה רק משום תוספת - אך לכולי עלמא, חשיבותה בתודעתנו היא ללא עוררין. והשאלה העולה היא: למה? במה נתייחדה מצוות ציצית כל-כך?

אומרת הגמרא במסכת ברכות:

"פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר ר' יהודה ב"ר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצוות ודעת מינים, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה". (ברכות יב ע"ב)

נימות שונות משתזרות בקריאת שמע - בפרשת ציצית - אך עדיין לא מספר לנו הדבר - מהו בכל זאת ייחודה של מצוות ציצית.

הרמב"ם בסוף הלכות ציצית אומר:

"לעולם יהא אדם זהיר במצוות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' '". (רמב"ם הל' ציצית פ"ג הי"ב)

ללא ספק שאב הרמב"ם את הדברים מהגמרא במנחות:

"תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' - שקולה מצווה זו כנגד כל המצוות כולן". (מנחות מג ע"ב)

בעוד שבגמרא מדובר על ייחודה של מצוות ציצית  בפני עצמה - היא שקולה כנגד כל המצוות כולן - הרמב"ם משנה קצת ואומר שבמצוות ציצית תלויות כל המצוות כולן. 

ללא ספק, שוב אנו עומדים מול ייחודה של מצוות ציצית, והשאלה היא, למה?

כאשר אנו מדברים על ציצית או על מצוות ציצית, עולה בתודעתנו - טלית קטן, או טלית גדול - מעין חפצא של מצווה כמו תפילין. אך ציצית במקורה - לא זו היתה משמעותה. במקור ציצית היה על כל בגד בן ארבע כנפות. ציצית מקבילה במובן מסויים למזוזה - כשם שמזוזה אינה סתם חפץ בפתח הבית - אלא היא הנותנת מסגרת לבית כולו - כך אף הציצית נותנת משמעות לכל קיומנו. כדי להבין את הדברים עלינו להתנתק מעט מקו החשיבה הרגיל שלנו - ולחשוב על ציצית כמשהו שונה. כבגד. 

מהו בגד? מהו ביגוד?

לביגוד יש משמעות כפולה. זהו צורך של האדם לחום לקור וכו' - אך מאידך עלינו לעמוד על מה שהיה בבריאה.  האדם נולד עירום - וכך הוא נברא. במקור הטבע אפף את האדם והאדם שאף להיטמע וכך להיות חלק ממנו - והעירום הוא חלק מתהליך זה. אך כאשר חטא האדם - נוצר הבגד. הכיסוי, ההפרדה והמחיצה בין האדם להקב"ה. 

האדם נוצר ועמד בפני שתי אפשרויות כיצד לנהוג לנוכח מציאות חדשה זו. וכך נוצרו שתי תפיסות-עולם: התפיסה הנטורליסטית דגלה וטענה שהעולם צריך לחזור ולהשתלב עם הטבע - להיות לחלק ממנו - להיות עירום - להיות טבעי - לתת ליצרי האדם הטבעיים לפעפע ולעלות לשלוט על האדם - להתמזג שוב עם הטבע על אף החטא. אך לעומת זאת עלתה התפיסה ההומניסטית - כאשר תפיסה זו טענה שהחטא הביא לשינוי, ושינוי זה הוא בבגדים. האדם נדרש להטביע את חותמו האנושי בטבע - לשלוט על הטבע. הוא לא יכול להיות טבע אף על פי שאולי זה היה האידיאל ה"ראשוני". עליו לדעת לשלוט ביצריו, ללחום בטבע - ולהטביע חותם בעולם. כמובן שהתפיסה ההומניסטית היא התפיסה שלנו, של היהדות. אך כאן טמונה הסכנה.

בבגד מעבר לכיסוי - יש יכולת אנוש ליצור דברים חדשים, ליצור אופנות חדשות, ליצור סמלים. וקיימת סכנה שהאדם הפועל והיוצר עלול לאבד שקול דעת, עלול להגיע למצב שיחשוב שהוא השולט היחידי בטבע. וכאן באה לידי ביטוי המשמעות המיוחדת של מצוות ציצית. 

הציצית אלו חוטים הקשורים לבגד - מחד הם קשורים ולכן הם חלק מהבגד, אך גם לא חלק מהבגד. וזו המטרה, לומר לאדם - אמנם עליך מוטלת החובה להטיל חותם אנוש בטבע - ליצור ולפעול, אך עליך גם לדעת היכן עובר הגבול - ואת זה מזכירה לנו הציצית על בגדנו. לפיכך תפילין וציצית שונות לחלוטין. תפילין - הם חפצא של קודש - עולם של קדושה שאין לנו יד ורגל בו. אך ציצית אין היא חפצא של קודש - אלא מסגרת ודרך חיים. וזהו המסר לגבנו. אדם היודע לשלב בין הטבעת חותמו בעולם הטבע - אך גם הכרה בקב"ה. זהו האדם והדרך האמתית. הידיעה והיכולת לשלב בין חול וקודש.

הגמרא במסכת פסחים אומרת:

"אמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא - אלו הן: הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות.  מאי היא? דמשייר מקידושא לאבדלתא". (פסחים קיג ע"א)

לכאורה את שני הדברים הראשונים ניתן להבין - אך מה המשמעות של הדבר השלישי? אלא פירושו של דבר אדם היודע לשייר מקדושת שבת להבדלה - כלומר, שהוא משייר קדושת שבת לימי החול שלו ויודע את סוד השילוב בין חול לקודש - יודע את יכולתו ליצור ולפעול - אך גם יודע גבולות ומגבלות. זה האדם המקדש את החול - המשייר מקידושא לאבדלתא.