דילוג לתוכן העיקרי

יום ירושלים | יפה נוף משוש כל הארץ

קובץ טקסט


המשניות בכלים שמונות את עשר הקדושות, מונות את ירושלים כקדושה נפרדת, בין קדושת המקדש לקדושת א"י. ניתן לצפות שבירושלים נמצא לא רק את הקדושה המיוחדת לה אלא גם את הדינים המיוחדים לא"י בעוצמה גדולה יותר.

לגבי א"י נאמר כמה פעמים "ארץ זבת חלב ודבש". לגבי ירושלים, לעומת זאת, נאמר בתהלים "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהלים מ"ח, ג). "יפה נוף" מבטא את הפן האסתטי, ואילו "משוש כל הארץ" מבטא את הפן החווייתי. גם בקינה על ירושלים נאמר: "בזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ" (איכה כ', טו), ושוב מוצאים כאן את שני הפנים.

יופיה של ירושלים כפול - מצד אחד מתייחס היופי למעמדה הלאומי של ירושלים. ירושלים היא המרכז של מלכות בית דוד "קרית מלך רב". ומלכות מתקשרת, כמובן, להוד ויופי - "מלך ביופיו תחזנה עיניך" (ישעיהו ל"ג, ז), וכן "הדרת מלך" (משלי י"ד, כח). מצד שני מתקשר היופי לקדושת ירושלים, להיותה מעון השכינה. למרות ששכינה משרה מורא, היא גם הסמל המורכב של היופי - "הוד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו" (תהלים צ"ו, ו). זה בא לידי ביטוי גם ביופיים של כלי המקדש, אך ברור שהיופי קיים גם כשהכלים אינם קיימים.

גם לפן של "משוש כל הארץ" כמה פנים. ירושלים היא מעון השמחה והמשוש, בגלל היותה מעון השכינה וגם בגלל היותה מרכז התכנסות של עם ישראל. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" - שמחה זו נובעת מהקשר עם השכינה מצד אחד וההתקבצות של עמ"י מצד שני. ירושלים א"כ היא המשוש של כל הארץ, יש בה את ההוד, האור והקדושה שמהווים פיסגה בחיינו ומוציאים אותנו מן השגרה היומיומית של החיים. היא מעמיקה את חיינו הרגילים.

ארץ ישראל היא כאמור "ארץ זבת חלב ודבש". החלב מתקשר אל הטבעיות. זהו משקה בסיסי שכל אדם יונק כאשר הוא נולד. דבש, לעומת זאת, מתקשר למשהו מיוחד יותר, הנמצא מעבר לשגרה והטבעיות. ראינו א"כ, כיצד יש בירושלים אלמנטים דומים לדבש, כיצד יש בה פנים של העמקת החיים והעשרתם, תוספת על החיים היומיומיים. אולם בירושלים יש גם פנים של חלב, יש בה גם משהו בסיסי ויסודי. אי אפשר לתאר את א"י ללא ירושלים. היא לא רק תוספת והעשרה - היא משהו בסיסי שאי אפשר בלעדיו. בכל הקינות והנבואות על החורבן מדגישים כמעט ורק את חורבן ירושלים והמקדש, ופחות את תוכנה של א"י.

בירושלים יש א"כ שתי נימות הפוכות - משהו יסודי ומוצק מצד אחד ומשהו מיוחד מצד שני. שתי נימות אלו יכולות להשתזר זו בזו. הגמ' אומרת:

"ושתיה היתה נקראת: תנא שממנה הושתת העולם... וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם" (יומא נד, ב)

אפשר לראות א"כ שירושלים מהווה מצד אחד תשתית לעולם - הקיום הבסיסי של העולם נוצר ממנה, ומצד שני נובעים ממנה כל היופי וההדר של העולם. ירושלים היא גם המסד וגם הטפחות.

הפס' "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד', א) נדרש ע"י חז"ל לענין התורה וניתן לקשרו לקדושה בכלל. התדמית הכפולה של דבש וחלב נכונה ביחס לקדושה בכלל. קדושה היא מצד אחד משהו נהדר, עשיר ונפלא, ומצד שני מצרך בסיסי שא"א בלעדיו. חיים ללא קדושה הם חיים ריקניים ללא תוכן ומשמעות. קדושה היא גם היסוד והתשתית של חיינו, אך גם החזון והפסגה. אופי כפול זה קשור א"כ גם לא"י, גם לירושלים וגם לקדושה בכלל.

השיחה נאמרה בליל יום ירושלים התשנ"ו. סיכם מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)