יומא | דף יב | חינוך כוהן גדול בלבישת אבנט

הגמרא בסוגייתנו דנה במקרה שבו הכוהן הגדול נפסל במהלך יום הכיפורים ויש למנות כוהן גדול חדש במקומו. כאשר ההחלפה נעשית קודם תמיד של שחר ניתן לחנוך את הכוהן הגדול באמצעות הקרבת קורבן התמיד של שחר בשמונת בגדי הזהב, אך הגמרא מתלבטת כיצד אפשר לחנוך את הכוהן המחליף במקרה שבו הכוהן הגדול נפסל לאחר שכבר הקריב את התמיד, והעבודות הבאות אמורות להיעשות בבגדי לבן (אשר זהים לבגדי כהן הדיוט).

בגמרא (יב ע"א) מובאות, על ידי שלושה אמוראים משלושה דורות שונים, שלוש אפשרויות לפתרון הבעיה:

"אמר רב אדא בר אהבה: באבנט. הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול זה הוא אבנטו של כהן הדיוט, אלא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר? אמר אביי: לובש שמונה ומהפך בצינורא... ורב פפא אמר: עבודתו מחנכתו".

לדעת רב אדא בר אהבה הכהן 'מתחנך' באבנט הבד של יום הכיפורים, השונה מאבנט הכלאיים של הכהן ההדיוט (ואף מזה של הכוהן הגדול) בשאר ימות השנה. ממהלך הגמרא משמע שרק לפי הדעה המשווה בין האבנט שביום הכיפורים לאבנט של כוהן הדיוט בכל השנה יש צורך בדעותיהם של אביי ורב פפא, אך מדברי הרמב"ם עולה אחרת: לדעת הרמב"ם (כלי המקדש ח, א) יש הבדל בין האבנט של יום הכיפורים לאבנט של כל השנה (כדעת רב אדא בר אהבה), ולמרות זאת הוא פוסק (עבודת יום הכיפורים א, ג) כדעת רב פפא ש"עבודתו מחנכתו"!

בעל הלחם משנה (שם) עמד על קושי זה, וכתב שהרמב"ם סבור שניתן לחנוך את הכוהן הגדול באחת משתי האפשרויות שהביא, ובאמת הוא סבור שגם בלי עבודה מתחנך הכהן בלבישת האבנט. אמנם, קשה להלום את דבריו בלשון הרמב"ם, ולכן הבינו רוב האחרונים שלדעת הרמב"ם אין הכוהן מתחנך בלבישת האבנט, אף שהוא שונה מן האבנט שלבש בכל השנה. אפשר להסביר עמדה זו בכמה דרכים, ואנו ננסה להבין את הרמב"ם מתוך התבוננות בייחודיותו של אבנט הבד ביום הכיפורים.

הגרי"ד סולובייצ'יק (בקונטרס על עבודת יום הכיפורים) והרב לוי קרופני (שעשועי לוי סימן מא) כתבו שיש הבדל מהותי בין בגדי הבד של יום הכיפורים לבגדי כוהן גדול של כל השנה. בכל השנה יש בבגדים, מלבד ההיתר לעבוד עבודה, גם "קיום לבישה", היינו מצווה או פעולה רוחנית המתבצעת כתוצאה מעצם העובדה שהכוהן לובש את בגדיו. בבית בריסק נהוג לקשר עניין זה לציווי שנאמר בציץ "והיה על מצחו תמיד" ולהיותו מרצה על חלק מפסולי הקרבנות. אך בגדי הבד של יום הכיפורים הם בגדים פשוטים, שעניינם רק היתר למעשה העבודה ואין קיום עצמאי בלבישתם, ומשום כך אי אפשר לחנך בהם את הכוהן למעמדו החדש ככוהן גדול.

אמנם, אפשר להציע גם כיוון אחר בהסבר דעת הרמב"ם, וזאת מתוך התמקדות בייחודיותו של האבנט ביום הכיפורים. אבנט הבד שונה מאבנט הכלאיים לא במשהו שנוסף בו, אלא במה שאין בו: הוא עשוי רק פשתן, בלי צמר, וממילא נראה שלבישתו איננה מוסיפה משהו על לבישת בגדי הכוהן ההדיוט, אלא דווקא גורעת מהם. חינוך הכוהן הגדול חייב להיעשות דווקא בבגדים שיש בהם תוספת קדושה על גבי קדושת הכוהן ההדיוט, ולא בבגדים שאינם מוסיפים דבר אלא רק גורעים.