שבת | דף קלח | חבישת כובע רחב שוליים בשבת

הגמרא בדפים קלז-קלח דנה בהרחבה באיסור בניית אוהל קבע ואוהל ארעי בשבת. פרטי הדין בזה רבים, ועל כן נתייחס כאן להלכה אחת שנזכרת במהלך הדיון:

"ואמר רב ששת בריה דרב אידי: האי סיאנא שרי. והאיתמר: סיאנא אסור! לא קשיא, הא דאית ביה טפח, הא דלית ביה טפח. אלא מעתה, שרביב בגלימא טפח הכי נמי דמיחייב? אלא לא קשיא, הא דמיהדק, הא דלא מיהדק".

דברים אלה עוסקים בחבישת כובע בעל מצחיה רחבה בשבת. הנקודה הנראית מוסכמת לכולי עלמא בסוגיה היא, שמותר לאדם לפרוס את טליתו על ראשו, ואין בכך כל חשש מפני עשיית אוהל. עם זאת, מסקנת הגמרא ביחס לכובע קשיח שנויה במחלוקת בין הראשונים. רש"י פירש, שההלכה המוסכמת ביחס לטלית מלמדת שאכן אין כל חשש להתקנת אוהל בחבישת כובע. הנימוק לכך הוא, שכובע הוא אוהל חסר כל מחיצה, ועל כן אין לחשוש בו אפילו לאוהל ארעי. לפיכך, מבאר רש"י שלמסקנת הגמרא יש לאסור לצאת לרשות הרבים בכובע שאיננו מהודק מחשש שמא יבואו לטלטלו, אך בכל הנוגע לאוהל – אין כל חשש.

התוספות, הרמב"ן ושאר הראשונים מצטטים את פירוש רבינו חננאל, ולפיו אין הגמרא חוזרת בה מחשש האוהל בחבישת כובע. לדעת הר"ח, חבישת כובע אסורה בשני תנאים: אם יש במצחייתו טפח או יותר; ואם הוא קשיח. תנאי זה האחרון הוא הפירוש, לדעת הר"ח, להגדרת "מיהדק".

מדברי הרמב"ם (הלכות שבת כב, לא) נראה שפסק כדעת רבינו חננאל, ואסר לחבוש כובע מהודק בעל שוליים קשיחים משום שיש בכך התקנת אוהל ארעי. כך פסק להלכה גם השולחן ערוך (אורח חיים שא, מ). המשנה ברורה שם מעיר, כי מנהג העולם להקל בדבר, ולחבוש מגבעות וכובעים בשבת. הוא מצטט שני נימוקים למנהג זה: הנימוק האחד הוא שאף שהשולחן ערוך פסק כפירוש הר"ח והרמב"ם, רוב הראשונים מקבלים דווקא את פירושו של רש"י, שלפיו אין חשש בחבישת הכובע. הנימוק השני הוא, שאף למחמירים בחבישת הכובע, היינו בכובע שתפקידו להצל מפני השמש. רוב חובשי המגבעות בשבת עושים זאת כדי לכסות את ראשם על פי מנהג המקום, ואין להם כוונה מוצהרת של הגנה מפני השמש או הגשם.

מחלוקת אחרונים מפורסמת המתקשרת לדיון זה נוגעת לנשיאת מטריה בשבת. כאשר המטריה הפכה לכלי נפוץ באירופה נחלקו שניים מגדולי הזמן, החתם סופר והנודע ביהודה, בדבר ההיתר לפותחה ולשאתה בשבת. הנודע ביהודה (מהדורה תניינא, אורח חיים סימן ל) סבור היה שיש להחמיר, ובין נימוקיו כתב שהמטריה דומה מאוד לכובע הנידון בסוגייתינו, ועל פי פסק הר"ח, הרמב"ם והשולחן ערוך יש להחמיר בזה. לדעת הנודע ביהודה, ייתכן שרש"י חלק על הר"ח בפירוש הסוגיה, אך לדינא אף הוא מקבל את דבריו. אם כך, נשמטים שני נימוקי הקולא שבמשנה ברורה: ראשית, ברור שמטריה אכן נועדה להגן מפני שמש או גשם; ושנית, אין לצרף את דעת רש"י כסניף להקל.

החתם סופר (אורח חיים, סימן עב) היקל בזה, אך לא התייחס בפירוש לסוגייתינו בדבר חבישת הכובע, והיקל מטעמים אחרים. לסיכום המחלוקת בקצרה ראה שו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן מג) ומסקנתו:

"אסור לפתוח מטריה ולנושאה עליו בשבת להגן מפני הגשמים. ואפילו היתה פתוחה מערב שבת יש לאסור לנושאה עליו בשבת ... והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר".