הסתכלות שמיימית והסתכלות ארצית

  • הרב יהודה עמיטל זצ"ל

פרשת חוקת / הרב יהודה עמיטל [1]

"ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה: אליעזר בני אומר - 'עגלה בת שנתה ופרה (כשרה לפרה אדומה) בת שתיים' ... אמר משה לפניו: רבון העולמים - יהי רצון שיהא מחלצי. אמר לו: חייך, שהוא מחלציך, הדאי הוא דכתיב: "ושם האחד אליעזר" - ושם אותו המיוחד, אליעזר". (מדרש תנחומא חוקת, ח).

תפישתנו האנושית לגבי "אחדות", שלמות, אינה בדיוק כמו זו של הקב"ה. אצל בן אנוש יתכנו רגשות סותרים, יתכן שישנה את דעתו מיום אחד למשנהו, ותתכן התנהגות צבועה. הקב"ה, לעומת זאת, הוא אחדות ושלמות. תכונותיו השונות נמצאות בהרמוניה מוחלטת ותורמות לאחדותו.

בהתייחסו לר' אליעזר, בן אנוש, כאל "האחד", אומר הקב"ה שר' אליעזר היה האדם הקרוב ביותר להגדרת האחדות האלוקית, ולכן רואה בעין יפה לצטט הלכה משמו. המוזר בכך הוא שזהו אותו ר' אליעזר שהוחרם ע"י שאר החכמים במקרה המפורסם של "תנורו של עכנאי" (בבא מציעא נ"ט:). היה זה תנור עשוי חוליות נפרדות, שיש חול ביניהן. ר' אליעזר טען שאם הוכנס לתוכו דבר טמא, נשאר כל התנור טהור, בעוד חכמים מטמאין את התנור. ר' אליעזר גייס מעשי ניסים רבים לעזרתו, אך חכמים נשארו איתנים בדעתם. ר' אליעזר פנה בקריאה לשמים שיוכיחו שהלכה כמותו. ואז - "יצאה בת קול ואמרה - 'מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום'. עמד ר' יהושע על רגלו ואמר - "לא בשמים היא". מאי 'לא בשמים היא'? אמר ר' ירמיה - שכבר ניתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בבת קול..." מאוחר יותר שאל ר' נתן את אליהו - מה עשה הקב"ה באותה שעה, וענה לו - "חייך ואמר - נצחוני בני, נצחוני בני".

אותו היום הביאו חכמים את כל הטהרות שטיהר ר' אליעזר ושרפום (כטמאים), וכן נמנו עליו והחרימוהו. הגמרא ממשיכה לתאר את צערו של ר' אליעזר ואת הדברים בהם לקה העולם כתוצאה מיסוריו. כאשר איים נחשול לטבוע את ספינתו של רבן גמליאל, קרא כלפי השמים ואמר "רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל".

מאורע זה רק עוזר להבליט את מעמדו של ר' אליעזר בעיני הקב"ה, ולכאורה נראה מוזר מאד שאדם גדול כזה צריך להיות מוחרם ע"י שאר החכמים. להבנת דבר זה טוב יותר, נפנה להבין תחלה אחת מהלכות טומאה:

כל כלי שבא במגע עם דבר טמא נטמא אף הוא. אולם, אם הכלי נשבר קלות, או נסדק או עשוי מחתיכות שונות, הוא אינו מקבל טומאה. הכלי מקבל טומאה רק בהיותו שלם.

כעת נוכל ליישב זאת לגבי תנורו של עכנאי שהיה מורכב מחוליות שניתן חול ביניהן. כאשר ר' אליעזר בא לקבוע את מעמדו של התנור, הוא הביט עליו מנקודת מבט שמימית של שלמות ואחדות. מפרספקטיבה מרוממת שכזו, התנור לא היה שלם כלל. לכן, הוא אינו מקבל טומאה, ור' אליעזר טיהר אותו. אולם, מנקודת מבט זו, שום דבר בעולמנו הפיזי אינו באמת שלם.

חכמים שמו ליבם לכך ודנו בתנור בפרספקטיבה ארצית, ריאליסטית. מנקודת מבט זו, התנור היה שלם, ולכן - טמא. חכמים הבינו שאיננו יכולים לחיות את חיינו בעולם המוגבל בגבולות חומריים, פיזיים, לפי הסטנדרטים השמימיים, האלוקיים. נכון אמנם שעלינו לשאוב מהרוחני והאלוקי ולשאוף ולחתור אליהם, אך על הנורמות ההלכתיות של חיינו להיות מבוססות על הגבולות הפיזיים והמעשיים של העולם בו אנו חיים. איננו יכולים לבסס מציאות הלכתית בעולם הזה על פי הסטנדרטים האלוקיים הגבוהים.

כעת יכולים אנו להבין מדוע הוקיעו חכמים את ר' אליעזר ואת כל הלכותיו - משום שהן לא נדונו לפי הקריטריונים המתאימים לבני האדם להם נועדו, אלא לפי סטנדרטים שמימיים. אבל ההלכה נועדה לאנשים, לא למלאכים.

כך נוכל גם להבין כיצד יכול היה ר' אליעזר "להזמין" את כל מעשי הניסים לעזרתו - לפי הסטנדרטים האלוקיים הוא צדק - וכך קיבל את תמיכת הקב"ה עד כדי יציאת בת קול שתמכה בעמדתו.

שאלה אחת נשארת. הרי ודאי הקב"ה הוא זה שקבע שעל ההלכה לדון בהתאם לדרישות של העולם הזה. הוא זה שאמר "לא בשמים היא". אם כן מדוע יצאה בת הקול להגנתו של ר' אליעזר?

התשובה פשוטה למדי. אף על פי שבקריטריונים אלוקיים צדק ר' אליעזר, הקב"ה יודע בבירור שאנו חיים בעולם הפיזי הזה, ומגבלו על ידו. בשולחו בת קול מנסה הקב"ה את חכמים לראות אם יעמדו על עקרונותיהם, אפילו בנקודה בה לכאורה הקב"ה בעצמו הולך נגדם. אם הם יוכלו לעמוד בפני זה - יוכלו לעמוד בפני כל סוג של לחץ ומצוקה, וימשיכו תמיד לפסוק הלכה כראוי.



[1] שיחה שהועברה בסעודה שלישית פרשת חוקת תשנ"ה; סוכם ע"ז הלל מייזלס ותורגם לעברית ע"י רון חיליק