ברכות קריאת שמע שלפניה

  • הרב משה טרגין

ברכות קריאת שמע שלפניה

אופי ברכות קריאת שמע שלפניה

לפני קיום מרבית מצוות העשה אנו מברכים ברכה; דגם זה של ברכה קרוי ברכת המצווה. לכאורה, הדברים נכונים גם ביחס למצוות קריאת שמע, שלפניה אנו מברכים לא רק ברכה אחת, אלא שתי ברכות, וזאת הן בשחרית והן בערבית. האמנם נוכל להתייחס לברכות אלו כאל ברכות המצווה הרגילות?

לפחות מסוגיה אחת בגמרא עולה פקפוק ביחס להגדרת אופיין של ברכות אלו. המשנה במסכת ברכות (פ"ב מ"א) דנה במקרה בו אדם קורא בתורה בפרשת שמע בדיוק בפרק הזמן בו הוא מחויב בקריאת שמע:

"היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא - אם כוון לבו, יצא".

לדעת הגמרא, אם הקורא מתכוון לצאת ידי חובת המצווה בקריאה, הוא אינו צריך לשוב ולקרוא קריאת שמע בפני עצמה. הירושלמי (על אתר) מסיק מדין זה כי ברכות קריאת שמע אינן מעכבות את המצווה:

"אמר ר' בא: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות".

מסתבר, שהקורא בתורה לא הקדים לקריאתו את ברכות שמע, אלא המשיך לקרוא סתם כפי שקרא עד כה, ורק כיוון לצאת בקריאתו זו ידי חובת המצווה. אף על פי כן יצא ידי חובת קריאת שמע - ומכאן שהברכות אינן מעכבות.

מגמרא זו כשלעצמה אנו אמנם למדים על נתק מסוים בין ברכות קריאת שמע ובין עצם הקריאה, אולם עדיין לא ניתן להסיק ממנה כי הברכות אינן ברכות המצווה. גם בשאר המצוות, בדרך כלל, ניתן לקיים את המצווה גם אם לא נאמרה הברכה שלפניה. לכתחילה יש לברך את הברכה לפני עשיית המצווה, אולם בדיעבד ניתן לקיים את המצווה גם ללא ברכה; וגם בנידון דידן, ייתכן שהברכות הן ברכות המצווה - ואף על פי כן יצאנו ידי חובה למרות שלא ברכנו אותן.

לעומת כל זאת ישנה גמרא אחרת, ממנה עולה כי ניתן לברך את ברכות קריאת שמע מבלי לקרוא את שמע; קביעה זו מחזקת את ההבנה כי הברכות אינן ברכות המצווה - שהרי לו היו ברכות המצווה, לא היה שייך לברך אותן מבלי לקיים את המצווה מיד לאחר מכן. המשנה בברכות (ט:) קובעת כי זמנה של קריאת שמע הוא עד שלוש שעות זמניות:

"קורין את שמע... עד שלוש שעות...; הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה".

לפי דעה אחת בגמרא (י:), אדם שלא קרא קריאת שמע בתוך שלוש שעות, יכול לומר את הברכות ולצאת ידי חובת הברכות, למרות שאיננו יוצא ידי חובת קריאת שמע:

"הקורא מכאן ואילך - לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה... מאי לא הפסיד - שלא הפסיד ברכות (רש"י: ואף על פי שלא יצא ידי קריאת שמע)".

שיטות הראשונים

הרשב"א (בשו"ת שלו, סימן מ"ז) אכן הבין מגמרא זו שברכות קריאת שמע אינן ברכות המצווה:

"דברכות של קרית שמע אינן ברכות של קרית שמע ממש כברכת התורה וכברכת המצות, אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן; אלא שתקנו לאומרן לפני קרית שמע".

הרשב"א משתמש בהבנה זו כדי לתרץ את קושיית תוספות על רש"י בריש מסכת ברכות (ב.). רש"י (ד"ה עד סוף) פסק שאנשים שמתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים צריכין לחזור על קריאת שמע בביתם לאחר צאת הכוכבים: "ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך". אחת משאלות תוספות (שם ד"ה מאימתי) על שיטה זו היא, שחזרה על קריאת שמע בלילה שלא במסגרת התפילה אינה לוקחת בחשבון את ברכות קריאת שמע, שהרי ברור שעליהן לא יחזרו בבית. הרשב"א משיב שלפי רש"י ברכות אלו אינן תלויות בקריאת שמע וממילא גם אינן תלויות בזמן קריאת שמע: "שאין הברכות ברכות הקריאה, ואם ברכן קודם זמנה של שמע - אין בכך כלום". לכן, ניתן לצאת ידי חובה בברכות הנאמרות בזמן התפילה - גם אם מתפללים לפני צאת הכוכבים, כלומר גם אם אין הצמדה בין הברכות ובין קריאת שמע שיוצאים בה ידי חובה. בקריאת שמע עצמה ייצאו ידי חובה מאוחר יותר, ללא הברכות, בבית.

הרמב"ן (בחידושיו למסכת ברכות, יא: ד"ה משקרא; מופיע רק במהדורות החדשות) חלוק על הרשב"א, ולדעתו הברכה שלפני קריאת שמע, ברכת 'אהבה רבה', היא אכן ברכת המצווה לקריאת שמע:

"לפי שהדבר ידוע ש'אהבת עולם' - ברכת המצווה היא לקריאת שמע, שכל המצוות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן... וכל שכן קריאת שמע".

על כן, לדעתו אין להפסיק בין ברכת 'אהבה רבה' ובין קריאת שמע. בשל כך הוא התנגד למנהג לומר "אל מלך נאמן" לפני קריאת שמע, שכן אמירה זו מהווה אף היא הפסק.

(גם אם נקבל את הנחת הרמב"ן כי ברכת 'אהבה רבה' היא ברכת המצווה של קריאת שמע, נוכל לחלוק על פסיקתו. כלומר, אפשר להתיר את אמירת "אל מלך נאמן" לפני קריאת שמע; היות שאמירה זו - שהיא מעין הארכה של אמירת "אמן" - תורמת לקריאת שמע, היא איננה מהווה הפסק. עיין במיוחד במאירי, מגן אבות סימן י"א, הטוען לנקודה זו.)

כהוכחה, הרמב"ן מצטט את הגמרא (יא:), הדנה במי שלא ברך ברכות התורה, כלומר ברכת המצווה של מצוות לימוד תורה:

"השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע - צריך לברך; משקרא קריאת שמע - אין צריך לברך, שכבר נפטר ב'אהבה רבה' ".

לפי הגמרא, ברכת 'אהבה רבה' פוטרת גם את חובת ברכות התורה. מהגמרא הזו נראה כי ברכת 'אהבה רבה' היא ברכת המצווה על קריאת שמע: היות שמצוות קריאת שמע משקפת את מצוות תלמוד תורה, ברכת המצווה של קריאת שמע יכולה לפטור את ברכת המצווה של תלמוד תורה. אם 'אהבה רבה' איננה ברכת המצווה, קביעה זו של הגמרא אינה מובנת.

ההבדל בין 'אהבה רבה' ל'יוצר אור'

יש להעיר, כי בעוד הרמב"ן סבור כי ברכת 'אהבה רבה' היא ברכת המצווה, הוא מסכים שהברכה הראשונה - ברכת 'יוצר אור' - היא ברכת שבח עצמאית, ואיננה ברכת המצווה:

"אבל ברכת 'יוצר אור' ו'מעריב ערבים' ברכת השבח הם, כדמוכח בפלוגתא דכל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע".

הרמב"ן מוכיח הבנה זו מגמרא במסכת מגילה, הקובעת שעיוור מלידה איננו יכול לברך 'יוצר אור', שכן הוא מעולם לא נהנה מן האור. הלכה זו עולה בקנה אחד עם ההבנה שברכת השבח נאמרת רק אם אכן הייתה הנאה ממשית.

חילוק זה בין 'אהבה רבה', שהיא ברכת המצווה שאינה סובלת הפסק בינה לבין המצווה, ובין 'יוצר אור', שהיא ברכת שבח עצמאית, משמש בסיס לדיון הלכתי מעניין על עניית אמן. הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך (אורח חיים, סימן נ"ט סעיף ד) פוסק כי יש לענות אמן לאחר ששומעים את החזן מברך את ברכת 'יוצר אור'; לעומת זאת השולחן ערוך עצמו פוסק שאין לענות אמן לאחר ברכת 'אהבה רבה', משום שזה הפסק בינה לבין קריאת שמע. (מכאן המנהג לגמור את הברכה יחד עם החזן, משום שבאופן זה לא מתעורר כלל הצורך לענות אמן.)

השלכות נוספות

אם נכונה טענתו של הרמב"ן, ו'אהבה רבה' היא אכן ברכת המצווה, הרי שיש לצפות שהיא תהיה תמיד צמודה לקריאת שמע. כלומר, בכל פעם שקוראים קריאת שמע תהיה חובה לומר ברכה זו. ואכן, למעשה, תלמיד רבנו יונה בתחילת מסכת ברכות (א. באלפס ד"ה אלא כך) פוסק כי מי שהתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים - צריך לחזור על קריאת שמע וגם על ברכת 'אהבה רבה' לאחר צאת הכוכבים:

"וכתב רב עמרם ז"ל, שבשעה שקורא אותה [בשנית, לאחר צאת הכוכבים] יברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא קריאת שמע'; ואומר מורי הרב שאין זה נכון, שברכה זו לא מצינו אותה בשום מקום, ולפיכך נראה לו שיותר נכון שיאמר 'אהבת עולם', שנתקנה אצלה".

מהלכה זו עולה שרבנו יונה סבר כי ברכת 'אהבה רבה' היא ברכת המצווה של קריאת שמע; שכן לו היה אחרת, מדוע להצריך אמירה נוספת של ברכת 'אהבה רבה' בלילה?

ייתכן כי הדיון בדבר אופייה של ברכת 'אהבה רבה' כברכת המצווה התעורר כבר בגמרא. המשנה בתמיד (פ"ה מ"א; מצוטטת בגמרא, ברכות יא:) אומרת כי בבית המקדש אמרו רק אחת מברכות שמע - על מנת לחסוך בזמן - בעוד הברכה השניה נאמרה מאוחר יותר:

"אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת; והם ברכו".

הגמרא במסכת ברכות (שם) מביאה מחלוקת בשאלה איזו ברכה נאמרה:

"מאי ברכה אחת?... הכי אמר שמואל: 'אהבה רבה';... אמר ר' שמעון בן לקיש: 'יוצר אור' ".

מסתבר ששמואל, הסובר שבמקדש אמרו רק את ברכת 'אהבה רבה', רואה בברכה זו ברכת המצווה; לכן אין להפריד בינה ובין קריאת שמע וחייבים לומר דווקא אותה. לעומתו, ריש לקיש, הסבור שבמקדש אמרו את 'יוצר אור', איננו רואה בברכת 'אהבה רבה' ברכת המצווה אלא רק ברכת השבח; וממילא, כיוון שאין הכרח לקשר את הברכה לקריאת שמע, אמרו קודם את ברכת 'יוצר אור', לפי הסדר הרגיל, ואת ברכת 'אהבה רבה' אמרו רק בהמשך היום.

הרמב"ן איננו מתייחס בדבריו לגמרא בדף י: (שדנו בה בתחילת השיעור), ממנה עולה כי ניתן לומר את ברכות קריאת שמע גם לאחר שלוש שעות, כשאי אפשר לומר עוד את קריאת שמע עצמה:

"הקורא מכאן ואילך - לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה... מאי לא הפסיד - שלא הפסיד ברכות (רש"י: ואף על פי שלא יצא ידי קריאת שמע)".

אם ברכת 'אהבה רבה' היא ברכת המצווה, כיצד ניתן לנתק בינה ובין קריאת שמע, ולברך אותה במצב שבו כלל לא יוצאים ידי חובת קריאת שמע? ניתן להעלות על הדעת כמה כיוונים למחשבה:

(1) האם קריאת שמע לאחר זמנה אינה נחשבת כמצווה כלל, או שמא ניתן לדבר על קיום חלקי של המצווה שעדיין שייך, ושעליו עדיין ניתן לברך 'אהבה רבה'? עיין ברמב"ם (הלכות קריאת שמע פ"א הי"ג) הפוסק כי לאחר שלוש שעות לא יוצאים ידי חובת "קריאת שמע בעונתו". ייתכן שניתן להסיק מדבריו שישנו אופן מסוים של קיום המצווה אפילו בקריאה אחר זמנה, גם אם אין בה קיום שלם של המצווה בזמנה.

(2) גם אם אין כלל יציאת ידי חובת המצווה לאחר שלוש שעות, עדיין יש בקריאת שמע משום קיום מצוות תלמוד תורה ("כאדם הקורא בתורה"). האם ברכת 'אהבה רבה' יכולה לפעול גם במישור זה? האם היא יכולה לשמש גם כברכת המצווה של תלמוד תורה, באופן מנותק מקריאת שמע?