דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף יב | בל תשחית

הרב ירון בן צבי
11.08.2014

 

הגמרא עוסקת במשנה שבתחילת המסכת שאומרת: הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן, משום שחוששין שמא יקלקלו את השחיטה.

בגמרא מדייקים מלשון המשנה שהחשש הוא לא רק על השחיטה שהייתה אלא אף על שחיטות עתידיות. לפי פירוש רש"י המשנה עוסקת בדין שחיטה של חרש שוטה וקטן בדיעבד – ששחיטתם פסולה אם שחטו, שמא יקלקלו את השחיטה. דהיינו, החשש הוא לא רק שמא כבר קלקלו אל אף שמא יקלקלו בעתיד.

מדברים אלה לומד רבא שאין מוסרים להם חולין לכתחילה. כלומר, חרש שוטה וקטן שעמדו אחרים וראו את שחיטתם, שחיטתם כשרה בדיעבד. אולם לכתחילה אין לעשות זאת אפילו בהמה של חולין. היינו עשויים לחשוב שיהיה אסור לתת להם לשחוט רק בהמה של קודשים, שכן לא מביאים קדשים לידי פסול . אבל בהמת חולין אולי היינו סבורים שאין בכך בעיה שכן אם תפסל השחיטה רק לא יאכלו את בשרה.

יתכן שרבא בא ללמד על חשיבות האיסור של בל תשחית, שאם תפסל השחיטה בשרה יהיה אסור באכילה. אם כי לכאורה לא מובן מדוע יהיה בכך איסור, שכן ניתן למכור את בשרה לגוי וכיוצ"ב. אולי ניתן להסביר זאת על פי האמור בגמרא בנוגע לבל תשחית, שאומר רב חסדא: אדם שיכול לאכול לחם שעורה ואוכל לחם שנעשה מחיטה שמחיר לחם זה יקר יותר, עובר על איסור בל תשחית, משום שבזבז את כספו (שבת קמ, ב). ואם כן, על אף שבגמרא דוחים את דברי רב חסדא (משום שאם אדם יזון מן המאכלים הפחות טובים [לחם שעורה] גופו יהיה חלש, לכן מותר לקנות את המאכלים היותר טובים לצורך בריאותו ותקינותו של הגוף ואין מדובר במקרה שכזה בהשחתה של הממון.), במקרה זה נראה שאין סיבה לדחות את דעתו, שכן בהפסד הכסף שיש במכירת הבשר לגוי אין כל תועלת שמצדיקה את המעשה.

הסבר אחר לדברי רבא, ניתן לומר שאמנם אם עומדים אחרים ורואים את השחיטה, בדיעבד השחיטה כשרה. אולם לכתחילה יש לחשוש שמא החרש, השוטה או הקטן ידרוס מעט והאחרים שצופים בו לא ישימו לב לכך ויאכלו בשר נבלה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)