דילוג לתוכן העיקרי

חיי שרה | אישה כנענית ליצחק

קובץ טקסט

השיחה הועברה בליל שבת פרשת חיי שרה תשנ"ו. סיכם מתן גלידאי

"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו, המֹשל בכל אשר לו, שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' א-להי השמים וא-להי הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" (כ"ד, ב-ד).

אברהם משביע את עבדו, שלא יקח בשום אופן אישה כנענית לבנו יצחק, אלא רק אישה מארם נהריים. ומה יקרה אם לא ימצא אישה בארם נהריים? רש"י (פסוק ח') סבור, שאברהם הסכים להתפשר במקרה כזה ולקחת לבנו אישה מבנות ענר, אשכול וממרא, ואילו הרמב"ן (שם) כותב, שהיות שענר, אשכול וממרא הם כנענים, חלילה לאברהם לקחת מבנותיהם אישה לבנו, "וה' הטוב בעיניו יעשה".

הכתוב אינו מבאר, איזה פסול מצא אברהם בבנות הכנעני. ייתכן שדבריו של אברהם, "ואשביעך בה' א-להי השמים וא-להי הארץ" רומזים לכך, שאנשי כנען לא האמינו כלל בה' א-להי השמיים והארץ, אלא היו עובדי אלילים גמורים, ומסיבה זו חשש אברהם לקחת מהם אישה לבנו. ניתן גם לשער, שאנשי כנען הושפעו במידת מה מהתנהגות שכניהם אנשי סדום, ו'לא הצטיינו' במידת החסד האופיינית לאברהם, וגם דבר זה הביא את אברהם לסרב לקחת ליצחק אישה כנענית.

ועדיין ניתן לתמוה, מדוע חרד אברהם כל כך מזה שיצחק יקח אישה עובדת אלילים, או כזו שמידת החסד אינה טבועה בה. מדובר הרי באדם בן ארבעים, שחונך כל חייו לעבודת ה' וגמילות חסדים ברמה הגבוהה ביותר, כנהוג בביתו של אברהם אבינו. מדובר גם באדם שחווה על בשרו אירוע דרמטי של הקרבה ומסירות נפש לקב"ה בעקידת יצחק. האמונה בה' ומידת החסד היו ודאי טבועים בדמו. האם אי אפשר לסמוך עליו שיקים בית יהודי כשר? האם החשש שאדם כזה יושפע לרעה מאשתו אינו מופרז מדי?

נראה שהתשובה נעוצה באירוע שהתרחש בביתו של אברהם אבינו בעבר:

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (כ"א, ט).

בתוספתא בסוטה (פ"ו ה"ג) נחלקו תנאים בשאלה, מה בדיוק ראתה שרה:

"אמר ר"ש בן יוחאי - ארבעה דברים היה ר"ע דורש, ודברי נראין מדבריו...

דרש ר"ע... אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים, שנאמר 'וישב העם לאכול ושתֹה ויקומו לצחק', מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים.

ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר - אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות, שנאמר 'בא אלי העבד... לצחק בי', מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגנות ומענה את הנשים.

ר' ישמעאל אומר - אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים, שנאמר '...יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו... ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו', מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק...

ואני אומר - חס ושלום שיהיה בביתו של אותו צדיק ההוא כך, אפשר למי שנאמר עליו 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ', יהא בביתו עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים?! אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה...".

רשב"י סירב להאמין, שבביתו של אברהם אבינו ניתן היה למצוא עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים, אולם לדעת התנאים האחרים, מציאות כזו היתה גם היתה. לדבריהם היה כאן כשל חינוכי חמור: חרף החינוך שהעניקו לו אברהם ושרה, יצא ישמעאל לתרבות רעה, וביצע את העבירות החמורות ביותר! יתרה מזו, גם לאחר שהידרדר ישמעאל לרמה נמוכה שכזו, לא הצליח אברהם להבחין בעובדה זו, והיתה זו שרה ששמה לב לכך והעירה את תשומת לבו לעניין זה. אברהם גילה לחרדתו, שמתחת לאפו מסתובב ילד שכפר בכל החינוך שקיבל, וביצע את המעשים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

מן הסתם, מקרה זה היה טראומה קשה מאוד לאברהם. הוא גילה בדרך הקשה, שגם החינוך הטוב ביותר אינו ערובה לכך שהילדים יגדלו כראוי ולא יצאו לתרבות רעה. הוא הבין מאוחר מדי, שבכל הנוגע לחינוך צריכים תמיד לעמוד על המשמר ולוודא שהילדים מתנהגים כראוי.

לאחר טראומה כזו, ניתן להבין מדוע אברהם חרד כל כך מן האפשרות שיצחק בנו ישא אישה כנענית. נסיונו המר הראה לו, שהצלחתו של חינוך טוב אינה מובנת מאליה, והחינוך המעולה ביותר אינו ערובה מספקת למניעת חטאים. לכן החליט אברהם לא לקחת סיכון, ולא לשדך את בנו עם אישה עם אמונות או מידות רעות, ולסמוך עליו שיצליח בכל זאת להקים בית יהודי כשר.

בדיעבד הסתבר שחרדתו של אברהם היתה מוצדקת. ליצחק נולדו שני בנים, שאחד היה צדיק יושב ואוהלים, והשני היה איש יודע ציד. יצחק כנראה לא הצליח לעמוד עד הסוף על טיבם של בניו, וביכר דווקא את הבן יודע הציד. רק בזכות תושייתה של אשתו רבקה, בחר יצחק בסופו של דבר ביעקב כממשיך דרכו. מי יודע מה היה קורה, אילו היה יצחק נשוי לאישה כנענית, ולא לרבקה. מן הסתם היה נשאר בטעותו כל ימי חייו!

"ויהי אחרי מות אברהם, ויברך א-להים את יצחק בנו" (כ"ה, יא).

"אע"פ שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק, מפני שצפה את עשו יוצא ממנו. אמר - יבא בעל הברכות, ויברך את אשר ייטב בעיניו" (רש"י שם).

מאז מה שאירע עם ישמעאל, היה אברהם שרוי בחרדה בעניין חינוך משפחתו. הוא היה מודע כל העת לכך, שגם במשפחתו עלולים להיות ילדים שיצאו לתרבות רעה.

"ואתה תבוא אל אבֹתיך בשלום, תקבר בשיבה טובה" (ט"ו, טו).

"בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו" (רש"י שם).

ייתכן ששיבה טובה זו היא שכר על כך, שאברהם השכיל להפיק את הלקח ממה שאירע לו. מקרה זה לימד את אברהם להיות זהיר הרבה יותר בכל הנוגע לחינוך משפחתו, ולכן זכה לראות ברכה בחינוך זה.

ואף אנו צריכים ללמוד את הלקח העולה ממעשה זה: אין ערבויות בחינוך! לעולם יש לעמוד על המשמר ולהקפיד שהילדים מתנהגים כראוי. גם בבית הטוב ביותר, יכולים לגדול ילדים שיבצעו את המעשים החמורים ביותר.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)