וישב | תפקידי החלומות בסיפורי יוסף
א. פתיחה[1]
במרכז פרשתנו נמצא סיפור יוסף ואחיו. מבחינה ספרותית, משתרע סיפור יוסף על פני לפחות שלש פרשיות, והסבך בו אינו נפתר, למעשה, לפני התגלותו של יוסף בפרשת ויגש. אמנם חלוקת הפרשיות לוקחת בחשבון גם שיקולים של אורך סביר, שהרי פרשה זו צריכה להיקרא בבית הכנסת, ולכן החלוקה באה על חשבון השיקול הספרותי, אולם, מבחינה פרשנית אפשר להתייחס לכל הסיפור כיחידה אחת גדולה.
המוטיב הבולט ביותר בסיפורי יוסף הוא החלומות, המופיעים לפנינו בשלשה זוגות:
* חלומות יוסף (לז:ה-ז, ט).
* חלומות שרי פרעה (מ:ט-יא, טז-יז).
* חלומות פרעה (מא:א-ז).
אין ספק שכדי להבין את משמעות סיפורי יוסף במלואם, יש להבין את תפקידם של החלומות בסיפור. אין כוונתי רק לפירושו של כל חלום וחלום, אלא לעצם תפישת החלום כגורם מרכזי בהשתלשלות האירועים והעובדה שהתורה בחרה לספר את האירועים בשילוב עם החלומות. כמו כן, אין עוד סיפור במקרא שהחלומות מהווים בו גורם כל כך מרכזי, ולכן יש לתת את הדעת על תפקידם המיוחד של החלומות בסיפור הזה דווקא.
ב. היחסים בין שלושת צמדי החלומות
הבה נבחן תחילה כמה עובדות הקשורות בחלומות:
א. כל החלומות בסיפור מתגשמים כמעט במלואם. אם נבדוק זאת מהסוף להתחלה, הרי שחלומות פרעה מתגשמים בשבע שנות השובע והרעב; חלומות השרים מתגשמים כמעט מייד (כפי שנאמר "ויהי כאשר פתר לנו כן היה, אותי השיב על כני ואותו תלה"[מא:יג]); וחלומות יוסף מתגשמים בכך שאחיו ואביו משתחווים לו כאדונה של מצרים כולה.
ב. חלומות יוסף מהווים מסגרת לשני צמדי החלומות האחרים. הסיפור כולו בנוי על חלומותיו של יוסף - הם נמצאים בפתיחתו של הסיפור, והתגלותו של יוסף אל האחים והכרת התלות בו מצידם היא המביאה להגשמת חלומותיו (במיוחד החלום השני) ולסיום הסיפור. שני צמדי החלומות הבאים, של השרים ושל פרעה, מקדמים שלבים שונים בסיפור, על ידי כך שהם מאפשרים ליוסף לגלות את חכמתו המיוחדת, ומתוך כך לזכות במעמד של משנה לפרעה.
ג. יוסף מכונה "בעל החלומות" (לז:יט), כעדות למרכזיות של החלומות באישיותו. לכינוי זה שתי משמעויות, כפי שמתברר בהמשך: הראשונה היא זו שמכוונים אליה האחים, והיא שהוא נוהג לחלום חלומות ולספר אותם; השנייה היא שהוא יודע לפתור חלומות, נקודה המתגלה רק במצרים.
ד. יש להבחין בין הצמדים השונים של החלומות, לפי הדרוג הבא:
I. חלומות פרעה. בחלומות אלו יש פרוש אחד בלבד לשני החלומות, וכפל החלומות נובע מהופעת מערכות סמלים מקבילות, שהוראתן זהה.
II. חלומות יוסף. המסר הכללי של החלומות הללו דומה, והוא יחס הכפיפות של האחים ואפילו הוריו של יוסף כלפיו. אלא, שככל הנראה פירושם ההיסטורי מתפצל לשני אירועים שונים, כפי שפירש הרמב"ן על אתר (לז:ז,י):
1. חלום השיבולים (לז:ה-ז). חלום זה מדבר על תלות כלכלית של האחים ביוסף, ויוסף מיוצג בו, כמו גם האחים, על ידי שיבולים. כלומר, הדמויות אינן מופיעות בחזית החלום כפי שהן, אלא הן מיוצגות על ידי סמל. התגשמות חלום זה היא בשעה שהאחים באים למצרים ועומדים מול "המשביר" שהוא יוסף, אך הם אינם יודעים זאת, וגם יוסף מסתיר את היכרותו עם האחים (מב:ה-ח). כפיפותם ליוסף באותה שעה נובעת מכוחו הכלכלי - יכולתו לחלק שיבולים, ולכן כאן מתקיים חלום השיבולים. גם בחלום וגם במציאות הזו אין יעקב או האמהות מופיעים, וזו ראייה לכך שזהו פירושו של החלום.
2. חלום המאורות (לז:ט). לאחר שנחשף יוסף בפני האחים, התלות כבר אינה כלכלית, וכפיפותם היא ליוסף המשנה למלך, שהופך גם למנהיגה של המשפחה. כאן כבר יופיעו גם יעקב, לאה והשפחות; זאת, כפי שנאמר בחלום "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", כלומר ליוסף בעצמו - לא לדמות שמייצגת אותו. על דרך הרמז, ניתן להוסיף ולומר שההמשך המתבקש לחלום הוא שהם בעצם משתחווים לא-ל, שהרי אין גרמי השמים משתחווים אלא לא-ל, ויש כאן אולי הצבעה על מעמדו החצי אלוהי של מלך מצרים, מעמד שיוסף מקבל דה-פאקטו. מסתבר אמנם שיוסף לא ידע זאת מראש, אבל בדיעבד המאורעות פירשו את החלום כך שיוסף הוא במעמד סמי-אלוהי: "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"(מא:מד).
III. חלומות השרים. חלומות אלו הם, כמובן, חלומות נפרדים, וגם הם מוצגים באופן סימטרי, כך שמבחינה ספרותית נשמר כאן מבנה הזוג[2].
ג. משמעותם של החלומות
שלושת התפקידים של החלומות
נחזור לשאלה העיקרית של השיעור, בה פתחנו: מה תפקידם של החלומות בעיצוב העלילה והמסר שלה?
כאשר מנתחים את פעולתם של החלומות בתוך העלילה, רואים כי למעשה יש להם שלושה תפקידים שונים, בשלושה מישורים שונים:
1. החלומות מנבאים את שעתיד להתרחש (כפי שהראינו לעיל). בסיפור שלפנינו, למעשה, כל מה שקורה ידוע כבר מראש בקווים כלליים - הכל צפוי בחלומות. מצד זה, החלומות יוצרים רושם של מהלך אירועים, שסופו תוכנן מתחילתו.
2. החלומות מהווים גורם בהתפתחותה הריאלית של העלילה. החלומות של יוסף עצמו, ובעיקר העובדה שהוא החליט לספר אותם לאחיו, הם הגורם לקנאה ולשנאה של האחים כלפיו (לז:ה), להשלכתו לבור ולמכירה בסופו של דבר, ולכל מה שהתרחש כתוצאה מכך; חלומות השרים היו, בדיעבד, קרש הקפיצה של יוסף מן הבור אל ארמון פרעה, כפותר חלומות (מא:ט-יג); חלומות פרעה אפשרו ליוסף להוכיח את תבונתו הפסיכו-מטאפיסית וגם את תבונתו המעשית, וגרמו למינויו למשנה מלך מצרים (שם לט-מג).
3. חלומות יוסף מהווים גורם משמעותי במישור הגמול המוסרי. במסגרת החוקיות האלוקית של חטא ועונש, החלומות של יוסף הם מעשה של גבהות לב והתגרות, ויוסף נענש על כך במידה כנגד מידה. יש לשים לב למבנה המושלם של הסיפור: פעמיים פגע יוסף באחיו ועורר את קנאתם על ידי סיפור החלומות, בהם מוקנה לו מעמד עליון עליהם; כנגדם, יוסף הושלך פעמיים אל הבור - בשכם ובבית פוטיפר - שם היה חסר אונים ועבד, במעמד הפוך בדיוק מחלומו. כמובן, אין זה שולל את אמיתותם העצמית של החלומות, אך סיפורם כפי שסופר גרם לתוצאה הפוכה בהתחלה, עד שיוסף תיקן את דרכיו.
שלושת מימדי הסיפור
מן האמור לעיל עולה כי השימוש בחלום כמוטיב מרכזי בסיפור מאפשר להציע דרך אותו מוטיב את שלושת המימדים בהם מתקיים הסיפור:
1. המימד הראשון הוא זה הדטרמיניסטי, בו הכל צפוי. משמעותו של מישור זה היא שכל המאורעות הם חלק מתוכנית אלוקית גדולה. במבט רחב, ברור שסיפורי יוסף מגשימים את נבואת ברית בין הבתרים בה נאמר "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו:יג). אף אחד מן הפועלים בסיפור - יוסף, האחים או יעקב - לא ידע שהוא משמש כשחקן בתוכנית גדולה, אבל אין ספק שלנו, המכירים את ספר בראשית עד סופו, הדברים ברורים.
החלומות מצביעים, כאמור, על כך שאין כאן רק רצף של סיבות ותוצאות, אלא סוף קבוע מראש. יוסף עצמו אומר לאחים לקראת סוף הסיפור: "כי האלוקים שלחני למחיה לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה"(מה:ה), כמי שמבין שהוא כלי בידי ההשגחה למלא את תוכניותיה.
2. המישור השני הוא הריאלי; אכן, יש לאירועים גם מימד כזה. אירוע רודף אירוע, ובחירה רודפת בחירה. אנשים מגלגלים על עצמם את גורלם. יוהרה ואולי גם טפשות של יוסף ביחסו לחלומות ברישא, שמתהפכים אצלו לחכמה וענווה בהבנתו את החלומות בסיפא, הם המקור להבנה של כל מה שהתרחש בינו לבין האחים.
3. המישור השלישי הוא זה של החוקיות המוסרית-אלוקית: יוסף חטא, ולכן הוא צריך להיענש. כדרכו של המקרא, מתגלגל העונש על ראש החוטא כאילו מאליו:
שאלו לחכמה 'חוטא, מה עונשו'? אמרו להם - "חטאים תרדף רעה"(משלי יג:כא). (ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו, דף ז.)
כלומר, גם מנקודת ראות של המשמעות האלוקית של הדברים, יש להבחין בין המישור של התוכנית האלוקית הקבועה מראש, לבין המישור של חטא ועונש, שהוא כולו בהווה.
עיקר המסר של הסיפור לפיכך, כפי שהוא עולה מן החלומות, הוא ששלושת המישורים האלה, שמבחינה תיאורטית הם שונים לחלוטין, מתקיימים למעשה באותם אירועים עצמם, וללא הבחנה. אין טוב מן החלום, שהוא גם חזון, גם רגש, גם חידה לחכמים וגם ביטוי של פנטזיות אישיות, כדי לבטא את הרבדים השונים שהמציאות האחת מגלמת בסופו של דבר.
האידיאה של המימדים הכפולים - ולעתים, כמו כאן, המשולשים - של ההיסטוריה הכללית והפרטית, היא מן החשובות ברעיונות היסוד של ההיסטוריוסופיה המקראית, ובמידה רבה היא בסיס להבנה של חיי האדם והעם בכלל, הנתפשים בקטגוריות של אמונה, ומכאן חשיבותו של סיפור יוסף, ומרכזיות החלומות בתוכו.
פרק ד - המפנה (סיכום ביניים)
הערנו קודם על המשמעות הכפולה של היותו של יוסף "בעל חלומות": חולם מזה, ופותר מזה. בחינת התפתחות הסיפור מגלה ששלב המפנה שבו הוא השלב בו יוסף עובר להיות "פותר חלומות" - מנקודה זו ואילך משתפר מעמדו, עד שבסופו של המהלך הוא מתמנה למשנה למלך מצרים.
האירוע בו מתרחש החלק המרכזי של ה"מפנה" הוא פתרון חלומות פרעה. לפניהם, יוסף אינו אישיות המעצבת את דרכה ופועלת בתוך האירועים, אלא האירועים פועלים עליו: הוא 'חולם'; הוא נשלח על ידי אביו; הוא נזרק; הוא נמכר; הוא מתמנה לשר וראש; הוא נקרא לחטא; הוא שוב נזרק לבור. רק בהצעתו לשרי פרעה שיפתור את חלומותיהם מתחולל ראשיתו של השינוי. אמנם, התפנית הדרמטית היא בכך שהוא איננו רק נענה להוראת פרעה להציע את פתרון חלומו, אלא הוא גם מייעץ לו - כשר אוצר או כראש ממשלה - מה עליו לעשות כדי להנהיג נכון את המדינה לקראת שנות הרעב: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ..." "(מא:לד).
כלומר, המעבר מפאסיביות לאקטיביות ביחסו לחלומות, מחולם לפותר, משתקף גם במעבר מפאסיביות לאקטיביות ביחסו למציאות: מנקבע לקובע. יוסף, שטולטל על ידי כל סביבתו, הופך להיות המעצב שלה.
הבנתו של מפנה זה באישיותו ופעילותו של יוסף חשובה להבנת משמעות סיפורי יוסף כולם, אך היא מעוררת גם מספר שאלות:
1. מה בחלומות פרעה או בהקשר שבו נפתרו גרם ל"הפיכת הלב" הזו אצל יוסף, כך שהוא הבין שעליו ליטול את המושכות לידיו? כיצד עבר אז מ"חוויה גורלית" לחוויה ייעודית" בלשונו הקלאסית של הגרי"ד סולובייצ'יק[3]?
2. כיצד פעל יוסף משהבין שעליו לנווט את ההיסטוריה ולא להיות נתון בתוך "גורלו"? כיצד הבין את ייעודו?
3. בהתייחס לשלושת מישורי המשמעות שדיברנו עליהם בפרק הקודם - האלוקי, המוסרי והריאלי - באיזה מן המישורים מתרחש המפנה של יוסף, ומה משמעותו בכל אחד מהם?
שאלות אלה תישארנה כרגע פתוחות, מפני שהן דורשות עיון בעיקר בפרשת מקץ; נרחיב בהם, בעז"ה, בשבוע הבא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)