וישלח | משמעות דברי יעקב לעשיו

סיכום שיחה שנאמרה בשבת פרשת וישלח תש"ן. סיכם דוד טי

'ויהי לי שור וחמור...' - 'שור' זה יוסף שנאמר: 'בכור שורו הדר לו' (דברים לג); 'חמור' זה יששכר דכתיב 'יששכר חמור גרם' (בראשית מט); 'וצאן' אלו ישראל שנאמר: ואַתֶן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד); 'ועבד' זה דוד שנאמר: אני עבדך בן אמתך (תהילים קטו); 'ושפחה' זו אביגיל... (בראשית רבה עה, יב).

רבנן אמרי: 'שור' זה משוח מלחמה... 'חמור' זה מלך המשיח (שם ז).

דברי המדרש נראים, לכאורה, רחוקים מאוד מפשוטו של מקרא. מהי כוונתו של המדרש ומהי אכן משמעות דברי יעקב 'ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה..."?

נראה שיש לבאר את המדרש, לאור מדרש נוסף הנזכר בהמשך הפרשה:

'יעבור נא אדֹני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני עד אשר אבוא אל אדוני שעירה' - ואימתי ילך? בימי המשיח שנאמר: ועלו מושִעים בהר ציון לשפוט את הר עשו' (שם עח, יז).

כשיעקב עונה לעֵשׂו שהוא בדרכו אליו - לשעיר, אין הוא מתכוון לרגע הנוכחי. אין בכוונתו של יעקב לילך כעת לעֵשׂו אלא באחרית הימים, כשיגיע העת והשעה תזדמן, אז: "ועלו מושִעים בהר ציון". עד אז, אומר יעקב - "ואני אתנהלה לאיטי" - אין להיחפז ולמהר.

כך אף מצינו: "'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מְלָך מֶלֶך לבני ישראל' (בראשית לו, לא) - שמונה היו וכנגדן העמיד יעקב וביטל מלכות עֶשׂו בימיהם" (רש"י).

ליעקב יש ראייה היסטורית, הוא איננו חי את חיי השעה, אלא בכל מעֵשׂו הוא מתנהג לאור פרספקטיבה של ראיית העתיד - אין כעת מה למהר שהרי זמנם של מלכי ישראל עתיד להיות אחרי מלכי עֶשׂו, ולכן "יעבור נא אדני לפני עבדו". זוהי, איפוא, המשמעות העמוקה של דברי חז"ל בביאורם לפסוק "ויהי לי שור וחמור צאן, עבד ושפחה...".

יעקב מראה לעֵשׂו מה הוא השיג, מה יתפתח ממנו ובמה כוחו גדול - במלך המשיח, במשיח המלחמה, ביוסף וביששכר. חז"ל מורים לנו כי אין לראות כאן מאבק פרטי בין האיש יעקב לאיש עֶשׂו, אלא בין שני עמים - עַם יעקב - ישראל, ועַם עֵשׂו הוא אדום.

המאבק יימשך במשך דורות ושנים, וחז"ל מאירים את עינינו למסר שמוסר לנו המקרא על דרך יעקב אבינו - כשהוא מתמודד עם בעיות השעה, אין הוא עושה שיקול פרגמטי, של המציאות העכשווית אלא שיקול היסטורי - עתידי: מה המשמעות עבור ישראל במה שאני עושה!

ידוע ומפורסם הכלל "מעשה אבות סימן לבנים" אך לאור דברינו יש לחדד את ההבנה: אין כאן רק סימן גרידא שמה שעשו אבות יקרה גם לנו. יש כאן משמעות עמוקה - האבות ידעו שהם עומדים להקים עַם, הרגשת השליחות והאחריות שלהם בכל מעשה ומעשה היתה עצומה. אין ספק, אם כן, שכאשר יעקב יצא להילחם עם עֵשׂו, הוא שקל את כוחו העתידני, הישווה בין מה שיצא ממנו, מה הוא מוסיף בעולם לבין מה שעֵשׂו מוסיף לעולם, ורק מתוך ראייה כזו בטוח הוא בצדקת דרכו ובמעשיו, כי חייב הוא להינצל ולהישמר, שהרי הוא המביא את יששכר, יוסף, ומלך המשיח לעולם!

יש לנו ללמוד מכאן לקח לחיי היום יום. שנים רבות ב'גלות', לא הרגיש עם ישראל שום רגש אחריות, אולם עם הקמת המדינה, יש לנו חובה ואחריות כבדה להבין את המשמעות ההיסטורית של כל צעד ושעל במעשינו - אנו קובעים בחיי השעה שלנו את עתיד האומה והמדינה!