חיי שרה | מדוע לא בירך אברהם את יצחק?

א. מבוא

בשלהי פרשת חיי-שרה מסופר כיצד יצחק יורש את מקומו של אברהם כנבחרו של הקדוש ברוך הוא:

"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי"   (כ"ה, יא)

אף שפסוק זה מתאר נקודת מעבר רבת חשיבות בתולדות האומה, האופי ה'טכני' של האמור בו אינו מעודד את לומדי התורה להקדיש לו עיון מיוחד. עם זאת, קריאה קפדנית של הפסוק, תגלה שהנתונים שמופיעים בו רחוקים מלהיות טריוויאליים.

ב. מדוע אברהם לא בירך את יצחק לפני מותו?

הבה נעיין בנתון הראשון: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". כידוע, ברכת האב לבניו לפני מותו היא אחד מהנושאים הטעונים ביותר בסיפורי האבות. התורה מקדישה פסוקים רבים לסיפור ברכות יצחק ליעקב ולעשו (כ"ז-כ"ח, ט), ואפילו יותר מכך לברכות יעקב ליוסף ולשאר בניו (מ"ח-מ"ט).

ומה באשר לסיפור הברכה שמברך אברהם את בניו לפני מותו? למרבה ההפתעה, סיפור כזה כלל אינו מופיע בתורה! כל שיש בידינו הוא הפסוק התולה את ברכת יצחק בא-לוהים דווקא.[1]

מן הפסוק שלנו מגיעים חז"ל למסקנה המפתיעה שא-לוהים מברך את יצחק אחרי מות אביו, מכיוון שאברהם לא עשה זאת לפני מותו:

"אמר הקדוש ברוך הוא לשעבר הייתי זקוק לברך בריותי. ברכתי לאדם הראשון ולאשתו... ברכתי לנח ולבניו... ברכתי לאברהם... אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר: 'והיה ברכה' (י"ב, ב)... מה עשה אברהם? היו לו שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע, ישמעאל ויצחק. אמר אברהם, אם אברך את יצחק, ישמעאל מבקש שאברכנו והוא רשע! אלא אני בשר ודם, כשאפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא יעשה רצונו. כשנפטר אברהם, נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק ובירכו, שנאמר: 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו' (כ"ה, יא)" (תנחומא [מהדורת בובר] במדבר, נשא י״ז [עמ' 33])

לפי התנחומא, אברהם חושש שישמעאל (המכונה כאן "רשע") יבקש גם כן ברכה, ומשום כך נמנע מלברך אפילו את יצחק.[2] אולם הסבר זה תמוה, שהרי כבר התנהל דיאלוג בין אברהם לבין א-לוהים על ברכת ישמעאל:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים... וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל"      (י"ז, יח-כ)

והנה, הברכה שא-לוהים נעתר לתתה לישמעאל עקב בקשת אברהם, מתקיימת ממש בפסוקים הבאים בפרקנו:[3]

"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם... אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם"      (כ"ה, יב-טז)

אם כן, נשארנו עם השאלה: מפני מה מספרת התורה על ברכת א-לוהים ליצחק ולא על ברכתו של אברהם ליצחק?

ג. מדוע שוכן יצחק בבאר לחי רואי?

גם הנתון השני המופיע בפסוקנו, העוסק במקום מגוריו של יצחק, מפתיע מאוד: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (כ"ה, יא). מתברר שהמקום הראשון שבו בוחר יצחק לגור אחרי מות אביו, איננו אחד מן המקומות שבהם שכן אביו בחייו, אלא מקום הקשור דווקא לסיפור הולדתו של האח שגורש – ישמעאל![4]

נקל להבחין כי גם סיפור לידת ישמעאל מרחף ברקע של פרקנו. כך משתמע לא רק מן העובדה שבאר לחי רואי נזכרת, מלבד בשני הסיפורים הללו, רק עוד פעם אחת במקרא,[5] אלא מעצם שמה של הבאר, שאינה נקראת אלא על שם אותה ההתגלות:

"וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵ-ל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (ט"ז, יג-יד)

מבט אל הפסוקים הסמוכים, ילמד שאמנם סיפור לידת ישמעאל נרמז כאן:

פרק כ"ה	פרק ט"ז
וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם... (יב)	וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: (א, והשוו גם פס' ג) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי... (ח) וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל: (טו)
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו נָפָל: (יח)	וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה'... בְּדֶרֶךְ שׁוּר: (ז) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל...  (י) וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: (יב)

תיאורה של הגר במילים "מצרית" ו"שפחת שרי" מופיע רק בשתי היחידות הללו, והוא הדין לתיאורו של ישמעאל כ'בן אברהם אשר ילדה הגר'. גם "שור" אינה נזכרת כמעט מחוץ לשני הסיפורים הללו. וחשוב מכל, פרקנו מספר כיצד התגשמה הבטחת המלאך להגר בבאר לחי רואי, שישמעאל ישכון על פני כל אחיו.[6]

לנוכח זאת, בחירתו של יצחק לשכון בבאר לחי רואי – מקום שמזוהה כל כך עם ישמעאל – מעוררת תמיהה. האם יתכן שיצחק בחר לשכון לצד האח שגורש מבית אברהם, מיד אחרי מות אביו?![7]

ד. חזרה אל סיפור העקדה

שתי התמיהות הללו מובילות לבחינה חדשה של המאורעות שעליהם קראנו בסוף הפרשה הקודמת ולאורך כל הפרשה שלנו. אם נחזור לסיפור העקדה (כ"ב), נבחין בקרבה הגדולה ששררה בין אברהם ויצחק בלכתם אל הר המוריה. קרבה זו מודגשת על ידי פרידתם מהנערים, שימושם בכינויים 'אבי' ו'בני' בדברם זה עם זה ותיאור כפול של מסעם 'יחדיו' אל מקום העקדה:[8]

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם... וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי... וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"          (כ"ב, ה-ח)

אולם, זוהי הפעם האחרונה שבה אנו מוצאים קרבה כה רבה ביניהם, שהרי ניצנים של פירוד נרמזים כבר בתיאור שבחו של אברהם בשיאו של מעמד העקדה:

"וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (שם, יא-יב)

קשה שלא להתכווץ בצער, בשעה שיצחק, שתואר בתחילת הסיפור במילים: "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (ב), מתואר כעת, לאחר שהתברר שאברהם נכון להקריבו, רק במילים "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ ---".[9]

בהתאם לכך, כבר במסע חזרה מן העקדה, ניתן למצוא רמזים לריחוק שנולד בין האב לבנו: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו" (יט). חזרתו של אברהם אל נעריו מתוארת בלשון יחיד, בלי להזכיר במפורש את יצחק; הביטוי החוזר "וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו", מדגיש זאת, שכן הוא אינו מתייחס עוד לאברהם ויצחק כמקודם, אלא דווקא לאברהם ונעריו![10]

ה. הריחוק בין אברהם ויצחק בקבורת שרה ובנישואים לרבקה

מכאן ועד למות אברהם, התורה ממעיטה בסיפורים המפגישים את אברהם ויצחק.[11] זאת, גם כאשר היה מקום לצפות שיוזכרו יחדיו ואפילו במקרה שהדבר גורם למעין 'סרבול' בהצגת המאורעות. רמז ראשון לכך מתגלה כשיצחק 'נעדר' מסיפור מות שרה, ואינו נזכר לצד אביו לא באבל ובמספד על אימו ואף לא בתיאור קבורתה.

רמז זה מקבל ביטוי מפורש בסיפור נישואי יצחק לרבקה, ובעיקר בפסוקיו האחרונים:

"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב... וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"   (כ"ד, סב-סז)

כמה עובדות משונות מסופרות לנו כאן.[12] ראשית, פגישת רבקה עם יצחק לא נעשית בשעה שהוא נמצא בבית אביו, אלא דווקא כשהוא חוזר לביתו מביקור בבאר לחי רואי. אך מה יכול לגרום ליצחק לבקר באותה באר מדברית? האם נכון לשער שחרף הגירוש של ישמעאל מבית אברהם – גירוש שפגע במערכת היחסים שבין אברהם לישמעאל – יצחק עוד שומר על קשרים עימו?

שנית, כשרבקה שואלת: "מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ", העבד עונה "הוּא אֲדֹנִי" (סה). הדבר מפתיע, שהרי לאורך הסיפור עד כה, היה כינוי זה שמור לאברהם דווקא.[13] לכך מצטרפת עובדה נוספת, מפתיעה לא פחות. כאשר העבד יוצא להביא את רבקה, הוא מקבל תדרוך רק מאברהם 'אדוניו' (א-ט), אך כשהעבד חוזר עם רבקה, הוא מדווח על קורותיו רק ליצחק 'אדוניו' (סה-סו).[14]

לבסוף, היעדרותו של אברהם מסיפור הנישואין כמו מודגשת כשרבקה מובאת אל האוהל: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ... וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (סז). האין זה מפתיע שתיאור נישואיו של יצחק מכיל התייחסויות חוזרות ונשנות לאימו המתה, ללא שום התייחסות לאביו החי, שלמעשה אירגן את הזיווג הזה?

אולי יש בפסוק הזה, המלמד ש"שלש שנים היה יצחק מתאבל",[15] גם כדי להשלים את מה שהחסיר המקרא, כמדומה, בסיפור מות שרה, שם תוארו הבכי והמספד של אברהם לבדו.

באחרית ימיו של אברהם, מספרת התורה על מעין 'מפגש' בינו ובין יצחק:

"וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם"      (כ"ה, ה-ו)

אבל, מפגש זה אינו מבשר אלא על פירוד נוסף בין אברהם ובין צאצאיו. גם בני הפילגשים של אברהם משולחים מעל פניו, כדי לבצר את מעמדו של יצחק כיורש יחיד.

הפעם היחידה שבה מסופר שאברהם מתאחד עם שניים מבניו – זה שצֻווה לגרש אל המדבר וזה שצֻווה לעקוד על ההר – היא בקבורתו:

"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו"    (שם, ח-ט)

אותה אחדות משפחתית, המתאפשרת רק עם קבורת אברהם, הופכת לקבועה יותר אחרי מותו, כשיצחק שׂם את פעמיו אל באר לחי רואי, אזור הנקשר עם אחיו 'הדחוי' ישמעאל. בפעם זו לא מדובר רק בביקור, כדרך שנהג בחיי אביו, אלא בישיבה שיש בה מן הקביעות.[16]

ו. מדוע לא בירך אברהם את יצחק?

כדי להבין טוב יותר מדוע אברהם לא מברך בעצמו את יצחק, יש לתת את הדעת למה שעשוי היה להיאמר באותה הברכה. מן האמור בכתוב שלפנינו, "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" (כ"ה, יא), לא ניתן אלא להסיק שברכת ה' נמסרה ליצחק לאחר מותו של אברהם. אולם, ייתכן שניתן ללמוד על תוכן הברכה מן המסופר בפרשת תולדות.

כידוע, פרשת תולדות חוזרת ומספרת על נישואי יצחק ורבקה, שאירעו כשלושים וחמש שנים לפני מות אברהם. מכאן יש פתח לתקווה, שגם ברכת ה' ליצחק אחרי מות אברהם נכפלת שם וביתר פירוט. ואמנם, סיפור יצחק בגרר הוא הסיפור הראשון המתייחס למותו של אברהם. תחילה במשתמע: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" (כ"ו, א), ואחר כך בפירוש:

"וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר... וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו"   (טו-יח)

שמא אין זה מקרה שסיפור זה, של אחרי מות אברהם, רווי אזכורים של ברכת ה' ליצחק.[17] האזכור הראשון של ברכת ה' מופיע כבר בתחילת הסיפור: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר... גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ..." (ב-ג),[18] ותוכן דברי ה' מתייחס במישרין לדברי ה' לאברהם לאחר העקדה:[19]

ברכת ה' לצחק (כ"ו)	ברכת ה' לאברהם (כ"ב)
וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (ג)	וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה'
---	כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: (טז)
וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם	כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם
וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כׇּל הָאֲרָצֹת הָאֵל	וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (יז)
וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ד)	(יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (ה)	עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: (יח)

הדמיון שבין הדברים אינו מותיר הרבה מקום לספק –  ברכת ה' ליצחק מיוסדת על סיפור העקדה. ביתר פירוט, יצחק זוכה לשבועת ה' דווקא בשל נכונותו של אברהם להעלותו ל-ה', וזוכה להתברך דווקא עקב נאמנותו המופלגת של אברהם אביו. אם ברכה זו, שלה זוכה יצחק לאחר מותו של אברהם, היא הברכה שנועדה לעבור אליו מלכתחילה, נקל להבין מדוע אברהם מותיר לא-לוהים להעבירה לו.

ז. המחיר האמיתי של הניסיונות

הניסיונות הרבים שבהם מנסה הקדוש ברוך הוא את אברהם, שתחילתם בעקרות ממושכת, לא מסתיימים בגירוש ישמעאל ואף לא בעקדת יצחק, אלא רק בשובו אל עפרו. הכאב והגעגועים של אב שנאלץ לגרש את בנו אל המדבר, אינם מתפוגגים באחת לנוכח הידיעה שזהו רצון א-לוהים; ובוודאי שהמעמד הנורא שבו נאלץ האב לכפות את בנו ולהושיט מאכלת אל צווארו, לא נמחה מהזיכרון ולא נרפא כליל כשהמלאך קורא: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (כ"ב, יב).

גם מצדו של יצחק אין העקדה מסתיימת באותו רגע שבו הרחיק אביו את הסכין מצווארו. האם יש מרפא לכאבו של ילד המבין פתאום שיש בעולמו של אביו מסירות הגדולה אפילו מן המסירות לו?! בניסוחה הנוגע ללב של נעמי שמר, בשירה 'עקדת יצחק': "גם אם שבע נחיה ונזקין, לא נשכח כי הונף הסכין".

מתברר, כי חלק מניסיון 'העקרות' של אברהם, מחייב אותו להקריב את האהבה הטבעית של אב לבניו על מזבח שליחותו הכבירה. אין זאת אלא שמי שיועד להיות "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם", לא נועד להיות גם אב ככל האדם. כדי לקנות את האבהות הכללית הזו, נאלץ אברהם לשלם מחיר נורא – הקרבת אבהותו האישית.