דילוג לתוכן העיקרי

שמואל ב, א | בשורת מות שאול בידי הנער העמלקי

הפרק שלפנינו מוקדש לסיפורו של הנער העמלקי על מות שאול ולהחלטת דוד להורגו. שתי שאלות עולות עם קריאת הפרק: ראשית - מדוע בסוף ספר שמואל א' מסופר ששאול שלח יד בנפשו, ואילו בפרקנו מתואר שהנער העמלקי הוא שהרג אותו? ושנית - מדוע הרג דוד את הנער העמלקי? הרי לפי דבריו, שאול ציווה עליו להורגו והוא עשה זאת, ומדוע הוא נתחייב מיתה?

פרשנים שונים עסקו בשאלות אלו, מהם סוברים שהעיקר הוא כדבריו של העמלקי, אחרים ניסו להוכיח שלמעשה אין ממש סתירה בין הסיפורים, ויש גם מי שסובר שהסיפור שמופיע בשמואל א' הוא הגרסה האמיתית. בדרך האחרונה הלך פרופ' יהודה אליצור ז"ל (במאמר בספרו 'ישראל והמקרא'), ולהלן נביא את עיקר דבריו.

כזכור, כאשר רדף דוד אחר העמלקים (בסוף הספר הקודם), הוא מצא נער מצרי שטען שהוא עבד לעמלקים וסיפר לדוד את שאירע. אליצור מזהה דמיון בין הנער המצרי ובין הגר העמלקי של פרקנו, ומסביר שהיו אלו נערים עמלקים שהתחזו לאנשים מן השורה, אך מטרתם האמיתית הייתה לאסוף מודיעין ולמצוא את המקומות שעליהם יוכלו העמלקים לפשוט.

אליצור טוען שהנער שלפנינו היה מחופש לחייל ישראלי, ולכן הייתה על ראשו אדמה ובגדיו היו קרועים. אלא שדוד, שהכיר היטב את העמלקים, זיהה אותו מייד, וכאשר שאל אותו דוד 'אי מזה אתה', גם הנער הבין שהמשחק אבוד ותחפושתו נתגלתה. אי לכך הוא אכן מודה שהוא נער עמלקי, אלא שכעת הוא מתרץ את הימצאו שם בדרך המקרה ("נקרא נקריתי בהר הגלבוע"), ועוד מנסה לקבל פרס מידי דוד על כך שכביכול עזר לו לעלות לשלטון (ולכן מביא לו את הנזר והצעדה, גינוני מלכות מובהקים). אלא שגורלו כבר הוכרע. דוד ידע שהוא מרגל עמלקי שדינו מוות בדיוק כמו כל שבט העמלקי וכל סיפורו הוא כזב.

אם כך, הסיפור האמיתי הוא זה המסופר בסוף שמואל א', והסיפור שלפנינו אינו אלא המצאה של מרגל עמלקי שמנסה להפחית מחומרת מעשהו. דוד הרג אותו לא כי הוא באמת פגע במשיח ה', אלא בגלל היותו מסייע לאויב הנורא מכל.

אפשר להוסיף לדבריו של אליצור שייתכן שדוד לא היה בטוח האם סיפורו אמיתי או לא, ולכן אמר לו "פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה'". כוונתו היא שאם כדבריך - בן מוות אתה, ואם כזב בפיך - עכ"פ בן מוות אתה, משום היותך מרגל עמלקי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)