שבת | דף לז | מצטמק ויפה לו
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בדין מצטמק ויפה לו. מתוכן הסוגיה משמע שהדיון לגבי שהיית דבר שמצטמק ויפה לו אינו לשיטת חנניה, הסובר כי מותר להשהות תבשיל על כירה בערב שבת אף אם לא בישל את המאכל כל צרכו, אלא הגיע רק לכדי הגדרת 'בן דרוסאי'. לשיטתו ברור שניתן להשהות אף מאכל שמצטמק ויפה לו היות והוא בוודאי מבושל כמאכל בן דרוסאי.
באופן זה כתבו בעלי התוספות והרמב"ן בחידושיו, שציין שמסוגייתנו ניתן להביא ראיה לדברי רבי יצחק אלפסי שלא פסק כדעת חנניה.
ברם, רבי זרחיה הלוי סובר שגם לשיטת חנניה צריך לחלק בין מאכל שמצטמק ויפה לו ובין מאכל שמצטמק ורע לו. אסור להשהות מאכל שמצטמק ויפה לו על גבי הכירה כל עוד אינו מבושל כל צרכו. היתר השהיית תבשיל שאינו מבושל כל צרכו אלא כמאכל בן דרוסאי בלבד מתייחס רק לתבשיל שמצטמק ורע לו.
נראה להסביר את דברי רבי זרחיה הלוי בכך שכל עוד שהמאכל בושל רק כמאכל בן דרוסאי, אף שהבישול יועיל לו בשלב ראשון, אין אנו חוששים לחיתוי הגחלים כאשר בסופו של תהליך חיתוי הגחלים יביא לצימוק התבשיל ובכך ירע לתבשיל. אולם, כאשר אין חשש שחיתוי הגחלים ירע לתבשיל, וצימוק התבשיל בסופו של תהליך רק ייטיב עם התבשיל וישבח את טעמו, אזי יש לחשוש לחיתוי הגחלים (יש לציין שהתוספות רי"ד וראשונים נוספים דחו סברה זו).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)