24-12: תפקיד הרב בעידן הגוגל

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

רב שיח[*]

הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב עזרא ביק, הרב חיים נבון

 

הרב עזרא ביק

אפתח בסיפור: לפני מספר שנים, עוד בטרם פרץ עידן ה-WEB ודפי האינטרנט, אחד היישומים ברשת היה קבוצות דיון – Usenet. אחד המשתתפים באחת מקבוצות אלו - mail-jewish – אשר רצה שרבנים יהיו אף הם שותפים בה, הדפיס מידי שבוע את הדיונים שהיו שם – כ-50-60 דפים והביאם אלינו. אחד הדיונים, שהתפתח שם, בעקבות ידיעה עיתונאית, נסב אודות גֵן של חזיר אשר הוכנס לעגבניה והשאלה היתה האם מותר לאכול את העגבניה. אחת התגובות היתה שמקל וחומר ניתן ללמוד שלא – כיוון שאסור לגעת בחזיר וודאי שאסור לאכול. לק"ו זה הביא מישהו פירכא – שבחזיר אסור לגעת אך בגן מותר, וכך המשיך הדיון ההזוי הזה עוד ועוד. להזכירכם – דיון זה התקיים לא היום אלא לפני שנים אך מסתבר שהעיקרון נשאר זהה – דבר שמופיע באינטרנט הופך לעובדה וכל שנותר הוא להצטרף לדיון, ככל אדם אחר. וכל זה בים ובבליל של הלכות נכונות ולא נכונות אחרות המצוי כיום באינטרנט.

נוכל, אם כן, להמשיך סיפור זה ובעזרתו לקבוע כבר עכשיו כמה עקרונות הנכונים כיום בעולם המידע ככלל ובזה התורני בפרט –

  1. כל הידע הוא זמין.
  2. לכל אחד מותר והוא אף מוזמן, כחלק מהדמוקרטיזציה של מקורות המידע, להמשיך ולתרום לדיון ודבריו יופיעו כחלק מהמידע עצמו, באותה רמה.
  3. אין הבחנה בין סוגי המידע – הכל טוב באותה מידה ומופיע בצורה שיוויונית פחות או יותר.

עקרונות ותובנות אלו מעלות ומעוררות שאלות יסוד הן בתחום הלימוד והן בתחום החינוך ככלל, לאו דווקא התורני. דהיינו – מה מידת השפעתם של עקרונות אלו על אופן הלימוד ועל מעמד המורה בבית הספר, השונה כיום מהזמנים בהם למורה היתה סמכות כמעט בלעדית על הידע וגם אם היו מצויים ספרים בספריה הרי שגם שם מספר הספרים היה מוגבל ומסונן ואף היתה הספרנית, אשר שלטה על המידע.

 

הדבר משפיע גם על תחום הפסיקה ההלכתית, הן בשלב השאלה, שכן השואלים מגיעים כיום עם נתוני פתיחה ומידע רב יותר, והן עם קבלת התשובה שכן  התשובה מושווית ונשקלת ביחס לדעות אחרות ופסקים אחרים בעניין, אשר פורסמו אף הם באינטרנט.

 

דומה שהאינטנרט משפיע גם על התפוררותם של מושגי קהל וקהילה, הן בתחום הפסיקה והן בנושאי הכוונה רוחנית. אתר האינטרנט של הישיבה, הפעיל בהנהלתי כבר שנים, איננו עוסק כלל בשאלות ותשובות, ובכל זאת מידי שבוע מגיעות שאלות רבות מאנשים החיים בקהילות מסודרות, שיש להן רבנים, המחליטים לשלוח שאלות, גם בעניינים של  הדרכה רוחנית והשקפה, לאדם שלא פגשו מעולם ואינם מכירים אותו.

נוצרות, איפוא, מעין קהילות וירטואליות של ציבור אנשים הבוחר ורואה את הרבנים ואת המנהיגים שלו בדמויות שהוא בוחר, מתוך קבוצות אלו ואחרות של אתרים ורבנים.

לשם השוואה, בעולם הנוצרי, קיימות קהילות וכנסיות וירטואליות מוסדרות, אשר אנשים נכנסים אליהם פעם בשבוע דרך המחשב לשמוע דרשות ולהתפלל ואולי אף להתוודות. גם אם ביהדות, בתחום התפילה, דבר מעין זה אינו יכול להתקיים ואינו קיים (עדיין...), שהרי יש חובה להתכנס למניין, הרי שבתחום הידע, הלימוד ופסיקת ההלכה, החשובים לא פחות ביהדות, נוצרים קשרים חדשים ושונים לחלוטין.

 

אכן כבר בתחום הידע הכללי, הראה מישהו שמאמרי הביקורת והטיעונים המושמעים כיום כנגד האינטרנט ועולם המידע, הם אותם טיעונים ממש שהיו לפני כ-500 שנה עלידי נזירים כנגד המצאת הדפוס, הדפסת ספרים והפצתם. וייתכן שהטענות והמחשבות שמפריעות לנו היום על דרך הפצת התורה והמידע היום אותה נקודה – קבוצה שחושבת שעדיף שהתורה תוסבר תונחל באיזו שליטה על ידי כאלו שיודעים ברמה ללמוד ולעבד את המידע ולהסביר כלמעשה הגבולות הללו נפרצו לחלוטין

דברים אלו עומדים ביסוד דיוננו היום, תוך הצגת נקודות מבט שונות:

הרב חיימי נבון – אשר בא לא רק לבטא את התייחסותו לבעיה ולתופעה, אלא הוא מייצג חלק מהתופעה בהיותו בעל בלוג, אשר מעצם מהותו הוא תוכן מתגלגל ומתעדכן. מאידך, ובהתייחס לסוף דבריי, הוא עומד בראש קהילה רגילה ומתמודד עם האינטרנט בתור רב ומלמד, שצמח כשהמפכה בעיצומה, ומתוך כך יכול לתת את נקודת מבטו משתי הזוויות.

אבקש מהרב ליכטנשטיין, כמי שלא צמח במהפיכה ולא חווה אותה, לסקור ממבט על את דעת תורה על מהפיכה זו ועל השלכותיה.

 

הרב חיים נבון

לפני מספר שנים, בשבת חתן של אחד מידידיי, עמד אדם בבית הכנסת ונשא דברי תורה ובין היתר ציין ששמו של ידידי מופיע בספרות האחרונים כך וכך מאות פעמים. ברור הדבר שאין המדובר באדם שמאפיל על הרוגצ'ובר בבקיאותו אלא בכזה שישב כמה דקות לפני שבת וביצע חיפוש פשוט בפרויקט השו"ת.

ז'אנר חדש זה של דברי תורה, שהחל בפרויקט השו"ת וכיום, בעידן האינטרנט, מתרחב עוד יותר, משפיע ישירות על הדרך שבה אנו לומדים ומלמדים. למעשה, אי אפשר לנתק עוד בין הכלים לבין התכנים ומה שמצטייר לעיתים כאמצעי בלבד משפיע ללא ספק על התוכן עצמו.

כך למשל נוגע הדבר בהיקף המקורות, כאשר אנו מוצאים כותבים או דוברים המצטטים ממקורות שנמצאו בוודאות בפרויקט השו"ת. ידוע סיפורו של הרב מדן על הרב ליכטנשטיין אשר הגיע לישיבה כשהרב מדן היה עוד תלמיד. הרב מדן, שרצה לראות ולבחון מי זה הרב שהגיע, שאל את הרא"ל שאלה. על תשובתו של הרא"ל שהראבי"ה כבר שאל שאלה זו התפלא הרב מדן ואמר - לא ידעתי שיש אדם כזה ששמו הראבי"ה. אז היה זה מחידושיו של הרב ליכטנשטיין להביא ולצטט מקורות שכאלו. כיום – גם אם לנו אין את הבקיאות הזו הרי שלפרויקט השו"ת יש.

שאלת ההיקף והבקיאות נוגעת גם לשאלה עתיקת היומין מה עדיף סיני או עוקר הרים, כאשר הבקיאות תופסת כיום מקום פוחת והולך ביחס למצב שהיה אך לפני שנים ספורות.

 

אך מעבר להיקף גם הדגש משתנה כי הוא מושם כיום יותר על שו"תים ופסיקת אחרונים. הדבר משנה איפוא את הדגשים ואת הדרך שבה אנחנו לומדים תורה. וכמובן התייחסותי לפרויקט השות נכונה עוד יותר לאינטנרט – אין ספק שהוא משפיע על לימוד התורה שלנו וישפיע עוד יותר – אנחנו רק בתחילת הדרך.

 

ברצוני להתייחס גם לדבריו של הרב ביק בדבר השפעת האינטנרנט על קהילות ועל יחסי רב וקהילה.

קיים כיום משבר בקהילות – אנשים עובדים מבוקר עד לילה, ואף לאחר מכן כלואים בבתיהם, מחוברים לעולם החיצון דרך האינטרנט. על מנת לקיים קהילה צריך מסירות נפש של ממש, במאבק יום יומי, בכדי לקיים פעילויות חברתיות ורוחניות.

 

אקח כדוגמא את שו"ת האינטרנט, שאף אני נמניתי בו על צוות משיבים עד שהפסקתי. שו"ת האינטרנט חשוב ומאוד משמעותי, שכן הוא מגלה מה מעניין את הציבור וזה שונה לא פעם ממה שאנחנו חושבים או חשבנו שמעניין את הציבור.

מעבר לזה – הוא מנגיש לרבנים הרבה אנשים שלא היו שואלים כלל רב. מה, איפוא, היו עושים אלו אם לא היו שואלים באינטרנט, אתם תוהים? ובכן אני מניח שרובם לא היו הולכים לשאול רב. שוחחתי לפני זמן עם יועצת הלכתית, בוגרת "נשמת", שעמדה על חשיבות אותו שירות והיא ציינה שישנן נשים רבות שבעבר לא היה להן נוח ללכת לשאול רב וכיום פונות אליהן. מה היו עושות בעבר, שאלתי, מחמירות או מקלות? לטענתה, באופן עקבי למדי – הן היו מחמירות בדרבנן ומקלות בדאורייתא.

כמובן שיש לדבר גם מחיר וזאת ביחס לאלו שהיו הולכים לשאול רב והיום שואלים באינטרנט כי זה יותר נוח. אך העובדה שמאות שאלות נשאלות ביום ואתרי שו"ת חדשים נפתחים ורבנים נוספים מגוייסים למענה מצביעה על כך שקיים צורך, שאנחנו הרבנים לא היינו מספיק נגישים. מסתבר שלרבים אין רב, מתביישים ללכת לרב או לא יודעים איך לגשת לרב וכלים מעין אלו עונים להם על צורך מאוד חיוני ומכאן, לדעתי, שתועלתו עולה על חסרונו.

 

לצד החיוב שבפתיחת והרחבת יריעת השואלים, אף אם לעיתים על חשבון הרב, הרי קיימות מספר בעיות.

ראשית - היקף התשובה שהינה, בדרך כלל, קצרה מאוד, תמציתית וכמעט ללא מקורות. גם אם מישהו ברחוב שואל שאלה ואתה עונה לו תשובה קצרה, ברור למדי שלא תפרסם אותה בצורה כזו. לכן, גם אם אני לא מתנגד, למשל, לשו"ת סמס כי לפעמים אדם זקוק לתשובה מיידית של כן או לא, הרי שפירסום הדבר גורם לזילות השיח ההלכתי ומרגיל את הציבור לשיח הלכתי דל.

 

לצד בעיה זו קיימת התלבטות נוספת והיא העובדה שהמשיבים אינם מכירים את השואל. לעיתים הדבר קריטי, עד שאנו מחפשים והופכים בהלכה בכדי למצוא פתרון לאדם מסוים המצוי בסיטואציה מסוימת. פתרונות שכאלו  לא היינו מעלים על דעתינו לפרסם באינטרנט. לעיתים, אגב, אין הדבר נוגע לקולא ולחומרא דווקא אלא למצב האדם בסביבתו למשל. לעיתים אני נשאל על ידי אבלים האם מותר להם להשתתף באירוע של שמחה. כאשר אני שואל – מה אתה רוצה ומה אתה מרגיש, הרי שפעמים רבות אנשים עונים – זה לא מתאים לי ואני לא מרגיש עם זה בנוח אבל המשפחה לוחצת. במקרים כאלו אני עונה לו לעיתים שילך למשפחה ויאמר שהרב פסק שאסור. זו כמובן סיטואציה שאינה קשורה לחומרא או לקולא אך אינה אפשרית באינטרנט. התשובה באינטרנט היא כללית ואמורפית, אינה עונה על צרכיו הממוקדים של השואל ועל הנסיבות הפרטיות שלו. ההתייחסות הפרטית הופכת לכללית.

 

כפי שכבר הוזכר, הגישה למידע והזמינות לכל, משנה את יחסי הכוחות ואין זה עוד יחס שבין יודע הכל לבין בור מוחלט. אם בעבר רופא הרגיש כשליט בממלכתו הרי שכיום, כאשר הוא קובע דיאגנוזה, מקשה עליו לפתע החולה וטוען כנגדו, למשל, שבבית חולים אי שם יש ניסוי מתקדם ותרופה חדשה. באןפן דומה הדבר גם בתחום הרבנות. אם לפני פסח, למשל, אנשים שואלים אודות איסור קטניות בפסח לאשכנזים הרי שאם אנו פוסקים שאסור, מיד יטענו – והלוא יש רבנים שמתירים אותן גם לאשכנזים וכל זה ע"י חיפוש פשוט בגוגל – "קטניות אשכנזים פסח קולא".

מציאות חדשה זו מאלצת אותנו לנסח קוד חדש ביחסי רב וקהילה, כמו גם בתחומים אחרים, כשלפחות בתחום הרבנות המודל ההירארכי וההנחתה מגבוה לעיתיםאינם קבילים.

 

אתגר נוסף הקשור לאינטנרט הוא הטוקבקים – התגוביות למאמרים וכתבות. תופעה זו חושפת תרבות מזוויעה מבחינת סוג השיח שאנחנו מנסים לכונן, כשאנשים דתיים שותפים לכך בצורה מלאה. אלו מורים היתר לעצמם להשתלח ולכתוב דברים בוטים למשל על מי שנראה להם לא מספיק דתי או שכתב משהו נגד הרב שלהם. האפשרות שלא לחתום בשם מלא נותנת דרור לידיים להקליד ולהתעלם מהלכות לשון הרע כמו גם מהצורך בעדינות ובשיקול הדעת.

 

הרב עזרא ביק

אני מנצל את זכותי כמנחה וברצוני לחלוק על דבר אחד – השתמע לאוזניי בתחילת דבריו של הרב חיים כי חשיבות סיני יורד בגלל המידע הזמין לכל. אכן אין יותר בקיאים אלא פחות אבל ישנה יותר בקיאות, גם אם היא בצורת "זיכרון חיצוני" המצוי על הדיסק של בר אילן. הדבר משפיע, בצורה מובהקת, על סוג הלימוד: אם נביט על הישיבה שהיא מעין קתדרה ללמדנות ולניתוח, הרי שב"חבורה" ממוצעת מובאות אינספור שיטות והמקום שנשאר לניתוח הדברים קטן ונדחק לעיתים לשוליים. האיזון שבין סוגי הלימוד – בין "סיני" ל"עוקר הרים" - הופר, לכיוון סיני , כי זה קל - תמורת סכום מסוים כל אחד מגיע להיות סיני, לעיתים אף ללא הצורך לקרוא את הדברים! אני משוכנע שהדברים נכונים גם ביחס לחלק מהמנויים לשיעורי בית המדרש הוירטואלי – הם מקבלים את השיעורים למייל היישר לתוך הדיסק הקשיח במחשב, אך לא בהכרח קוראים, גם אם מתכוונים לעשות זאת, כי כאמור הגבול שבין הזיכרון הפנימי לחיצוני מיטשטש. זאת בלא לדבר אפילו על העמקה בחומר הנלמד.

 

נקודה שניה שרצוני להעלות מתקשרת לבדיחה שהיתה בזמני, שעל אחורי הקלף היפה שקיבל כל רב בעת הסמכתו, ובו היה כתב הסמיכה, היה רשום הטלפון של הרב פיינשטיין. וישנו הבדל מהותי בין זה לבין האינטרנט: גם אם כל אחד יכול היה להשיג את הטלפון של הרב פיינשטיין או יכול היה לכתוב לו, הוא היה פונה דווקא לרב שלו. אם זה לא ידע את התשובה הוא התקשר לרב פיינשטיין, קיבל תשובה ואז התאים אותה לשואל. הפילטר הזה הוא כל ההבדל.  

 

נקודה שלישית קשורה לאופן החשיבה - יש לחשוב בכיוון מעגלי. לאנשים אין קהילה ולכן האינטרנט הוא פתרון, אבל גם ההיפך הוא הנכון – האינטרנט הוא קהילה ולכן לאנשים אין קהילה, ולא ברור תמיד היכן הדבר מתחיל.

 

ישנה חשיבות, איפוא, לא להילחם בתופעה אלא לעצב אותה בדרך הנכונה.

 

הרב אהרן ליכטנשטיין

מי שמכיר אותי יודע שכאשר אני מוזמן להרצות אני מדייק ומדקדק בכותרות ההרצאה ואני שוקל בפלס כל מילה. במקרה דנן הזמינו אותנו לדבר על תפקיד הרב בעידן הגוגל. אך הייתי מקדים ושואל מהו תפקיד של רב?

הרמב"ן בפרשת יתרו (שמות יח, טו) וכן בפרשת דברים (דברים א, יב-יג) עונה על כך. כאשר שואל יתרו את משה מה הוא עושה מבוקר עד ערב עונה לו משה שהוא ממלא שלושה תפקידים: א – "כי יבא אלי העם לדרש אלהים" דהיינו סיוע לאנשים במצוקה, בתפילה על החולים; ב – "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו" – שפיטה והשכנת שלום בין אדם לחבירו; ג – "והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו" - פותח שערים, מלמד ומעביר את ידעותיו בתורה.

 

תפקידים אלו נוגעים לבניין העולם מבחינה קיומית ונפשית ובעזרה בבניית חברה מתוקנת, המושתתת על אמיתה של תורה ועל ערכים של תורה.

באוסף משימותיו של משה ושל ממשיך דרכו – הרב - אין רק פסיקת הלכה ואפילו לא רק לימוד.

הרמב"ן חודר כאן לעומק מקומו ומעמדו של רב: לא העיסוק בצד האדמינסרטיביטי התקציבי והמינהלי שגוזלים לא מעט מזמנו של רב ממוצע אלא עולם רוחני, מלא וגדוש בכיוונים ובמהלכים שונים – מוסריים, אישיים, דתיים וקיומיים. כך חונכתי ובכך אני מאמין והדברים נכונים גם אחרי מהפיכת האינטרנט.

נדמה, איפוא, שאין משקל רב או משמעות מהותית חדשה בתפקידו של הרב, בהשוואה לגוגל ולכל מה שהוא מייצג, משקף ומסמל, לאור ההתמודדות עם שלוש המשימות הללו, שהן לב ליבו של תפקידו ומעמדו של רב.

 

נשמעו פה דברים אודות מעמד הקהילה ואין ספק שלרב תפקיד חשוב בבניית הקהילה ובחיזוקה, שהרי זו דרישת האלוקים כפי שהרמב"ן מבין אותה. לכאורה, דרישת אלוקים משמעה העמקת הזיקה של האדם לקב"ה ויש בזה פן אישי, כפי שאנו קוראים על רבקה, שהלכה לדרוש אלוקים. אך יחד עם זאת ישנו גם מימד קהילתי וציבורי, שהרי משה רבינו, המזכיר את העם שבא אליו לדרוש אלוקים לא מדבר אל יחידים אלא אל העם – עם שדורש אלוקים.

 

גם בלימוד התורה דומה היה שאין תחליף לרב בגוגל, שכן עולם הלימוד בישיבות עומד על שני דברים: מחד, הלימוד והידיעה כשלעצמן, משמחות נפש ומעשירות את האדם כעובד ה' וכאדם חושב ומעמיק. מאידך – כאשר משה רבינו מלמד תורה, כמו גם הרב, יש לכך השפעה ומשמעות – משהו נדבק בך ונכנס לחייך ולקיומך מבחינה רוחנית ותורנית, על כל גווניהן ורובדיהן.

 

אמנם, מתברר ששני יסודות אלו נסדקים ועומדים בסכנה בעידן מהפיכת המידע.

בנקודה הראשונה – עצם הלימוד, החשיבה וההעמקה, הרי שכבר הוזכר שאלו עומדים תחת סכנת הדילול והרדידות. ויש לשים לב - רדידות ודילול אינן רק בעיה קוגניטיבית אלא בעיה מוסרית. מאמץ והשקעה אינם רק בבית המדרש אלא גם במגרש הכדורסל: מי שמחפש רק לקלוע לסל ואינו רץ להגנה הריהו פגום מבחינה מוסרית. יש צורך בהשקעה ובתהליך והעולם המוסרי יודע להעריך את התהליך, ההשקעה והמאמץ לא פחות מאשר התוצאה. מי שרדוד ואינו מעמיק, לא רק שלא למעמיק בשאלות ובתשובות הלימודיות אלא אף לא מעמיק בשאלות של עבודת ה', בשאלות שבינו לבין עצמו ולחברה הסובבת. מי שנופל לפח הרדידות  הרי שנזקו בל ישוער והריהו עלול לעצב אישיות פחות איכותית ומעמיקה.

 

גם בנקודה השניה – המשמעות והחוויה בלימוד מאדם גדול בתורה – קיימת התערערות בעת שבעולם הפסיקה כמו גם בעולם הלימוד ישנה האדרת התלמיד ושדרוגו. אמר לי לפני כמה שנים רב מסנט לואיס – בעבר כאשר נשאלתי שאלה הסברתי שיש דעות לכאן ולכאן כאשר הרב סולוביציק נוהג כך והרב פיינשטיין אחרת והדברים השפיעו ועשו רושם. אבל כיום – הם עונים לעומתי, כך הוא מספר, באמת?! הרב פיינשטין?! אני קראתי באינטרנט שיש רב בדרום אוסטרליה שפוסק ההיפך.

 

ברצוני להדגיש שאין אני מכוון רק צד הלימודי אלא מדובר בכשל בעל משמעות דתית, בהליך שיגרום לשחיקה משמעותית ביותר במושג התלות, בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". שחיקה בתלות ב"עבדו" ידרדר את האדם לשחיקה בתלות ובמעמד ה'. האדרת האני העצמי, מעבר למידת הגאווה, טומנת בחובה סכנה, שהרי גם אם לא כולם אמונים על משנתו של שליירמאכר, שמידת התלות היא לב ליבה של הדת (ולהבדיל כך גם במהר"ל), הרי שברור הוא שמדובר בנקודה משמעותית וחשובה ביותר.

 

זאת ועוד – נדמה שאותה מהפיכה משחררת יצרים שאופפים את האדם, הן זה הלומד והן זה המלמד. עד עתה ישבו כל העבדים המוכים כלואים בבית המדרש, כל כולם תלויים בהבל פיו של מי שמלמדם. וכעת – איזו שמחה – שחרור עבדים – כל אחד בעל בית – כל המקורות נמצאים ברשותו. ואף בצד המלמד מבצבץ היצר הרע – מקדמת דנא אדם היה לומד עשרים שנה עד שהיה מגיע לבעל ידע ויכולת רצינית ללמד. עכשיו על מנת ללמד כל שצריך זהו תקליטור ואם כך נותרו לאדם עשרים שנה פחות עשרים דקות - עשרים שנה בעולם התורה או עשרים שנה בעולם ההבל.

 

תרשו לי להקריא כמה שורות  שנכתבו לפני 75 שנה על ידי גוי:

 

O perpetual revolution of configured stars,
O perpetual recurrence of determined seasons,
O world of spring and autumn, birth and dying!
The endless cycle of idea and action,
Endless invention, endless experiment,
Brings knowledge of motion, but not of stillness;
Knowledge of speech, but not of silence;
Knowledge of words, and ignorance of The Word.
All our knowledge brings us nearer to our ignorance,
All our ignorance brings us nearer to death,
But nearness to death no nearer to God.
Where is the Life we have lost in living?
Where is the wisdom we have lost in knowledge?
Where is the knowledge we have lost in information?
The cycles of Heaven in twenty centuries
Brings us farther from God and nearer to the Dust

 

(ט.ס. אליוט 1934 )

 

משהו מזה היה, איפוא, כבר לפני מהפיכת האינטרנט, אך אין ספק שהיא מחדדת את הדברים.

 

קשה, אמנם, להעריך כיצד הדבר ישפיע בעוד 20-30 שנה מבחינה כמותית ומבחינה איכותית ומה תהיה מידת ההשפעה על התחום הדתי, הקיומי ועל שמירת המצוות; האם יפגע באהבת ה' או אולי דווקא ישפר אותה, האם יפגום בלימוד או דווקא יעשירו.

 

לסיום, ברצוני להדגיש שאני לא מציע קונטרה רבולוציה – זה היה קיים במאה ה-16. ישנם דברים שחסר כל טעם ותוחלת לחסלם ולבטל אותם, כמו לזרוק כל המחשבים לים. זה אף נכון גם ביחס לכניסתה של המהפיכה לעולם הלימוד התורני. אך יש טעם בדבר שהעוסקים בהרבצת תורה יחדירו לתודעתם ואף ינחילו זאת לתלמידיהם, שעליהם להיות מודעים לבעיות הקיימות, אשר נוגעות לטיב דרישת אלוקים, לביצור המערכת החברתית ולבניית חברה צודקת. אל לנו להתעלם מכל זה, שכן רק מי שמכיר את הבעיות ואת המחיר שהן גובות, יוכל מתוך אמונה, מסירות ונחישות להפיק תועלת ורווח, כך שמעז ייצא מתוק.  משהו מהמתיקות נוכל להרגיש גם ביחס לתורה שתילמד אחרי המפיכה.

 

הרב עזרא ביק

הרב ליכטנשטיין הזכיר בקיצור את המאמר שהתורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול. אבל ביטוי חז"לי הרי לא לגמרי נכון שהרי אין הדבר פשוט להשיג את התורה – כביכול רק לקחת - יש צורך במאמץ רב וביכולת, כאלו המצויים בעולם הישיבות. האפשרות שהתורה תגיע לכל מקום זה סוג מסוים של חלום.

 

אני די משוכנע שדברי הרמב"ם בסיום היד החזקה: "ולפיכך יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים העמוקים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' (ישעיהו יא,ט)" – אינם רק דרשה אלא מילים אלו מכוונות לימינו אנו, לעידן האינטרנט. זה אמנם עדיין לא קיים, אבל בלי האמצעים הקיימים כיום זה לא יכול להתקיים.

 

לכן מדובר על מהפיכה מאוד חיובית כמובן יחד עם הצורך בתיקונים מתבקשים, כפי שאף הוזכר כאן. הפתרון, כפי שאמר הרב, אינו לחסל את הקיים, גם בגלל שבלתי אפשרי אך גם כי אסור להתנגד להפצת הידע. אכן זה מחייב את העצמת הרבנים תוך הסברה והכרה כי יש הבדל בין גישה לידע לבין העמקה והבנה. שינוי שכזה דרוש, כמובן, בציבור הרחב, שלא יחשוב שלאחר קריאת שני פסקים ועוד מאמר באינטנרט הם כבר שווים בכל לרבם.

 

רש"י על הפסוק – "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב, כא) אומר: "להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה". כלומר, לדברי ישעיהו, לאחר שה' מנסה ליצור ולהביא לקשר אמיתי עם ישראל על ידי ניסים ועל ידי נביאים, שיטות שלא הצליחו, הפתרון נמצא בהפצת התורה ובהאדרתה.

אף שזה יישמע מוגזם במקצת, קשה לי שלא לתאר שבשביל זה הקב"ה המציא את האינטרנט  – "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". זו הדרך להאדרתה, תוך שמירה שדרך זו לא תביא לידי השחתתה ורדידותה של התורה.

 

 

[*]     רב שיח במסגרת סדרת מלווי מלכה שערכו רבני הישיבה לבוגרים ברחבי הארץ במוצ"ש פרשת יתרו, כ"ב בשבט תש"ע. מפגש זה נערך בירושלים בבית כנסת הרמב"ן. נטלו חלק: הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב עזרא ביק והרב חיים נבון. הדברים תומללו ונערכו ולא עברו את ביקורת הדוברים.