17: דברי הקדמה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

דברי הקדמה / הרב אהרן ליכטנשטיין

איתא בברייתא דמסכת שמחות (פרק יא): "אין עושין שני הספדים בעיר אחת, אלא אם כן יש שם כדאי לזה וכדאי לזה". הרמב"ם אינו מביא הלכה זאת, אך היא מובאת בדברי הרמב"ן ב"תורת האדם", בביאור הביטוי "כדאי לזה וכדאי לזה" נחלקו גדולי האחרונים. לדעת הב"ח הדברים מכוונים כנגד הציבור: האם יגיע להספד האחד או להספד השני, כיוון שיש לתת לכל אחד את הכבוד שלו הוא ראוי. לעומתו, כתב המחבר (יו"ד,סימן שדמ, יד): "אין עושין שני הספדים בעיר אחת אלא אם כן יש כדי לספר שבחיו שלך זה ושבחיו של זה". היינו: מאמר חז"ל מתייחס לתוכן ההספד, האם ניתן לדבר כראוי על כל אחד מן הנפטרים. כך, לכאורה, עולה גם מהמשך הברייתא במסכת שמחות: "אין מקלסין שתי כלות בעיר אלא אם יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו".

נתכנסנו כאן לשמוע דברי הספד על שני אישים רבי פעלים, שבהחלט ניתן לומר לגבי כל אחד מהם, כי יש בדמותם די כדי לייחד לכל אחד מהם הספד בפני עצמו. כל אחד בתחום עיסוקו, תחומים שבמידה מסויימת נושקים אחד לשני, אבל מבחינת הפעילות ודאי היו שונים זה מזה. שניהם אישים שאיננו יכולים לספר בשבחיהם רק כעומדים מן הצד, אלא כציבור שבפירוש חב להם לא מעט. הן לר' אריה בינה ז"ל מצד אחד, והן לר' שלמה גורן ז"ל מצד שני. האחד, פעל כל כך למען הרבצת תורה בישיבת "נתיב מאיר" ובתרומתו להקמת כמה ישיבות "הסדר", ומתוך כך הרים תרומה ישירה לישיבה שחלק גדול מתלמידיה הגיע אליה במרוצת השנים מ"נתיב מאיר". מצד שני, כציבור המשרת בצבא, הרי שפני הצבא, והאפשרות שניתנה לשומרי מצוות ושוחרי תורה לשרת בצה"ל, הם כמובן תרומתו הבלתי נשכחת של הרב גורן ז"ל.