עיון בפרשה על פי המדרש -
שיעור 13
שמות | מראה הסנה
קובץ טקסט
מבראשית לשמות – דברי סיכום ופתיחה
לאורך פרשיות ספר בראשית עסקנו בדרשותיהם של אמוראי ארץ ישראל במדרש בראשית רבה. בפתח דברינו נעמוד על מספר מאפיינים של מדרש זה.
ראשית נעמוד על מאפיינים מבניים וצורניים. מדרש בראשית רבה הינו מדרש פרשני שמצויות בו פתיחתאות רבות, ההופכות במילותיה של התורה ובלשונה ושוזרות פסוק לפסוק. בפתיחה של פרשה חדשה הובאו מספר פתיחתאות על הפסוק הראשון. בנוסף לכך, נשנתה בה התופעה של הצבעה על תבניות משמעות בלשון המקרא (לדוגמא: כל מקום שנאמר "והיה"). לאורך הדרשות נתוודענו למחלוקות תנאים בעניין אגדה או פרשנות מקרא (רבי יהודה ורבי נחמיה), ודרשות שונות או מנוגדות של אמוראי ארץ ישראל. כמו כן משובצות בה מילים יווניות והארמיות רבות, ומתקיים שרשור של משפטי מפתח, בדרך כלל לאורך ראשיתה של פרשה. לאורך הדרשות בלטה ההבאה של דברים בשם אומרם לאורך דורות של מסירה. כך, גילינו מורשת אגדתית ברורה של אמוראי ארץ ישראל.
בתחום המחשבתי, נצביע כאן על שתי תכונות של המדרש. אחד ממאפייניו המובהקים הוא הקישור בין התורה לנסיבות והתמודדויות קיומיות ממשיות של אמוראי ארץ ישראל: רעב, היאחזות בארץ ישראל, מרכז התורה בבבל, מיסים, האימפריה הרומית, הגליל כמרכז של תורה – ושאלות ערכיות שנגזרו מכך. עוד ראינו שקיימות לאורך המדרש סוגיות מחשבתיות שלמות החבויות ברצף הדרשות, המתגלות באמצעות קשב מרוכז למנגינות העולמות מתוכן.
מתוך לימודנו זכינו לשהות מעט במחיצתם של חכמים המעמיקים בלשון התורה, מישירים מבט אל חייהם ומחברים ביניהם באופן ישיר.
*
עם המעבר אל חומש שמות, נתמקד בגלגולם של רעיונות ודרשות חכמים מן התנאים ואמוראי ארץ ישראל אל המדרש המאוחר.[1] בפרשת שמות נעסוק בעניין מראה הסנה ובפרט בשאלה: מדוע נגלה ה' אל משה דווקא במראה הסנה?
מראה הסנה כמשל לשיעבוד וצער השכינה
שאלה ההתגלות במראה הסנה זכתה להתייחסות נרחבת מצדם של תנאים מבית מדרשם של רבי עקיבא:[2]
"ומשה היה רועה" וכו' וירא מלאך ה' אליו וכו'.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה? אלא מה הסנה קשה מכל אילנות שבעולם שכל צפור שנכנסת לתוכה אינה יוצאת מתוכו בשלום עד שמתחתכת איברים איברים. כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם. ומעולם לא יצא ממצרים עבד ולא שפחה בן חורין אלא הגר בלבד שנא' ויצו עליו פרעה וגו' (בראשית יב, כ).
ומנין שהיה שיעבודן של ישראל קשה מכל שיעבוד שבעולם שנא' ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי וגו'. ומה ת"ל ראה ראיתי שני פעמים. מאחר שהיו משקיעין את בניהן במים היו חוזרים וכובשים אותם בבנין. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את המקל והכה בו שני בני אדם ונמצאו שניהם מקבלין את הפציעה מתחת יד המקל כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם וגלוי וידוע לפני המקום לכך נאמר כי ידעתי את מכאוביו.
רבי אליעזר אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עמו מהסנה?
אלא מה הסנה הזה שפל מכל אילנות שבעולם, כך ירדו ישראל למדרגה התחתונה והקב"ה ירד עמהם וגאלם, שנאמ' "וארד להצילו מיד מצרים".
רבי יהושע אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה?
אלא כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם, שנאמ' "אנכי ארד עמך" וגו' (בראשית מו, ד). כשיצאו נגלה שכינה עמהם שנאמר "ואנכי אעלך גם עלה" (שם). ירדו לים שכינה עמהם שנא' "ויסע מלאך האלקים" (שמות יד, יט). באו למדבר שכינה עמהם, שנא' "ובמדבר אשר ראית" וגו' (דברים א, לא).
ר' חייא ור' יהודה אומרים: בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם.
שכל זמן שישראל נתוני' בצער צרה, כביכול לפניו, שנא' "בכל צרתם לא צר" (ישעיה סג, ט).
אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? ת"ל, "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה" (תהילים צא, טו).
וכן הוא אומר: "כי כל הנוגע בכם" וגו' (זכריה ב, יב).
רבי יהודה אומר: אין ת"ל ו"ו אלא יו"ד, מלמד שכל מי שמזיק לאדם מישראל כאילו מזיק לפני מי שאמר והיה העולם. וכל זמן שישראל שרויים ברווחה הקדוש ברוך הוא שרוי ברווח' עמהם ובשמחה. וכן הוא אומר: "לראות בטובת בחירך" וגו' (תהילים קו, ה).
רבי יוסי הגלילי אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה? מפני שהוא טהור, שאין אומות העולם עושין אותו עבודה זרה.
רבי אליעזר בן ערך אומר: וכי מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה בסנה? והלא היה לך מארזי הלבנון ומראשי ההרים ומראשי הגבעות?
אלא, השפיל הקדוש ברוך הוא את שכינתו ועשה דברו כדרך ארץ, שלא יהיו אומות העולם אומרים: מפני שהוא אלוה ובעל עולמו עשה דברו שלא כדין. לפיכך, כבש הקדוש ברוך הוא את משה ששה ימים, ובשביעי אמר לו: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג), שנא' "ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש" וגו' (שם י).
משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיה לו עבד והיה אוהבו אהבה גמורה. בקש המלך לעשותו אפטרופוס שלו להיות מפרנס בני פלטין של מלך. מה עשה המלך? תפס את העבד בידו והכניסו לבית גנזיו, והראהו כלי כסף וכלי זהב אבני' טובות ומרגליות וכל מה שיש לו בבית גנזיו. ומאחר כן הוציאו, והראהו אילנות גנים ופרדסים וקרפיפות וכל מה שיש לו בשדות. לאחר כן, כבש העבד את ידו ואמר: איני יכול לעשות אפטרופוס להיות מפרנס בני פלטין של מלך. אמר לו המלך: הואיל ולא היית יכול לעשות אפטרופוס, למה הטרחתני כל הטורח הזה? וכעס עליו המלך וגזר עליו שלא יכנס לפלטין שלו. כך כבש הקדוש ברוך הוא למשה ששה ימים ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח. נשבע לו הקדוש ברוך הוא שלא יכנס לארץ ישראל שנא' לכן לא תביאו וגו' (במדבר כ, יב).
(מכילתא דרשב"י פ"ג, ב).
במכילתא דוברים תנאים משני דורות: ארבעה מחכמי יבנה – רבי אליעזר, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן ערך; ואחד מתלמידיו של רבי עקיבא – רבי שמעון בר יוחאי.[3] ברם, יש לתמוה על סדר הבאת דבריהם, שלא כסדרם הכרונולוגי של הדוברים.[4] דבריהם של ארבעה מן התנאים במכילתא מכוונים להקשר של הפסוקים. רבי שמעון בר יוחאי, רבי אליעזר ורבי יהושע מתייחסים לשעבוד עם ישראל במצרים, ואילו רבי אלעזר בן ערך מתייחס לנושא קבלת המנהיגות על ידי משה. לעומתם, רבי יוסי הגלילי מתייחס לנושא הכללי של אופן התגלות ה' במציאות. המכילתא מרחיבה בדבריהם של רשב"י, רבי יהושע ורבי אלעזר בן ערך. נראה לראות בכך הצבעה על מרכזיות הרעיון העולה מתוכם למהלך הפיסקה כולה.
ננסה להלן להציע הסבר לסדר הופעתם במכילתא. יש בדבריו של רשב"י ששובצו בפתיחה הצגה של מציאות השעבוד במצרים מצד ישראל, ואילו רבי אליעזר ורבי יהושע מתייחסים למשמעותו מצד ה'. בעוד ה' יורד למצרים על מנת להציל את עמו, כדברי רבי אליעזר, רבי יהושע מצביע על השכינה היורדת לגלות עם ישראל. בדבריהם של רבי יהודה ורבי חייא שהושמו כהמשך לדבריו של רבי יהושע, מתחדדת ההבחנה כי הגלות הינה מציאות חריפה של צער אלוקי. הרעיון הגלום בדבריו של רבי יוסי הגלילי מהווה המשך לדבריהם של רבי יהודה ורבי חייא בכך שעל פי דבריו, בעולם הזה כבודו של ה' כמעט ואינו מתגלה; בעוד רבי יהושע התייחס ל"שותפות הגורל" בין ה' לעם ישראל, רבי יוסי מתמקד בנורמות האמוניות השולטות בחברה האנושית. נראה לומר כי מסדר המכילתא רצה לסיים בדבריו של רבי אלעזר בן ערך. דבר זה עולה בבירור מן הניסוח הכפול והחגיגי של השאלה: "וכי מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה בסנה? והלא היה לך מארזי הלבנון ומראשי ההרים ומראשי הגבעות?". תשובתו מתייחסת לשיח המתנהל בין ה' למשה לגבי קבלתו את המנהיגות בפסוקים הבאים. מצד אחד, דבריו של רבי אלעזר בן ערך מתייחסים לא לצרה אלא לפתרון למצב שהוצג בדבריהם של הקודמים, על ידי מינויו של משה למנהיג שיוציא את העם מתוך השעבוד. ברם, על פי דבריו מראה הסנה מגלם את צמצום כבודו של ה' כלפי משה, על מנת לאפשר לו לקבל על עצמו את השליחות מתוך בחירה וחירות פנימית.
המשל המובא בסוף דבריו של רבי אלעזר בן ערך מחדד את חירותו של משה מול "הצורך" כביכול של ה' שהוא ייאות לקבל את השליחות, ואת "כעסו" של ה' על רקע המאמץ הרב, כביכול, שהושקע בשכנועו ולא עולה יפה. הוא גם משקף את הצמצום האלוקי בתוך עולם של הסתר, את צער השכינה, ואת הגדרתם של חכמים את מנהיג האומה כמי שנכון להפוך את צער השכינה לאתגרו הפרטי.
מהיכן נובעת שאלתם של התנאים? מנוסח השאלה המהדהדת חמש פעמים: "מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה?" עולה הסתירה בין האלוקות לאופן גילויו במציאות. נראה כי שאלתם אינה השאלה הפילוסופית אתה התמודדו גדולי המחשבה הקלאסית היהודית כריה"ל וכרמב"ם, אלא על אופן גילויו ית' כאן, במראה הנבואה למשה עת ביקש למנותו למנהיגן של ישראל. תשובתם מלמדת כלל גדול בהלכות נביאים –המראה הנראה לעיניו של הנביא תואם את המציאות אותה מבקש ה' לתקן ברבדים שונים. חלקה ברובד במציאות ההיסטורית-חיצונית, וחלקה במציאות הפנימית – באלוקות ובאדם.
דרשותיהם של תנאים מתגלגלים והולכים לאורך ספרות חז"ל, אולם לא שביליהם של כל הדרשות שוות – יש הנזכרות מעט ויש הרבה, יש הנזכרות בתקופות סמוכות ויש בתקופות מאוחרות. כל הדרשות במכילתא דרשב"י על הסנה כמעט אינן נזכרות בספרות המדרש של אמוראי ארץ ישראל.[5] לעומת זאת, בפסיקתא דרב כהנא ובשיר השירים רבה מוצאים אנו תשובה אחרת למשמעות ההתגלות למשה בסנה, גם היא מפי אחד התנאים:[6]
גוי אחד שאל את רבן גמליאל.
אמר ליה (=לו): מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה?
א"ל (=אמר לו): אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאינה אחת מה היית אומר?
אלא, שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה.
(פסיקתא דרב כהנא א - ויהי ביום כלות).
תשובתו של רבן גמליאל קוטבית בתוכנה לתשובתו של רבי יוסי הגלילי. רבי יוסי הגלילי הצביע על הסנה כאחד המקומות הבודדים שבהם ה' יוכל להשרות שכינתו, ואילו לפי רבן גמליאל, השכינה שורה אפילו בסנה.[7]
סמליות מראה הסנה במדרש המאוחר
העיסוק בסמליותו של מראה הסנה חוזר במדרש המאוחר. במדרש תנחומא מוצאים אנו אמרה אנונימית בודדת המשלבת בין מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי למאמרו של רבי יהושע:[8]
למה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר, אמר הקדוש ברוך הוא עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), והם נתונים בשעבוד, ואני נגלה מתוך אילן אחר, לפיכך מתוך הסנה שכולו מהקוצים.
(מדרש תנחומא בובר שמות יב).
האמרה מופיעה בסוף פסקה הנותנת משמעות סמלית ללשון הכתוב בסיפור מראה הסנה בשמות ג, א-ה. חסר בה העוקץ העולה מדבריהם של רבי חייא ורבי יהודה, שגם ה' עצמו כביכול בתוך הצרה, והסימטריה בין מצבם של עם ישראל לה' באה לידי ביטוי רק במקום ההתגלות.
רעיון זה חוזר בחיבור דרשני מאוחר אחר "פרקי דרבי אליעזר", בצד סמליות חדשה:
למה הראה הברוך הוא למשה מתוך הסנה?
אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש, שנ' "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה".
והסנה, אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ודרדרים.
א"ל (=אמר לו): כך יהיו ישראל בתוך העמים?
אלא אש של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים וכחרולים,
ואין אומות העולם מכבין שלהבתן של ישראל ,שהן מדברי תורה.
לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים,
שנאמר "והיו העמים משרפות סיד" (ישעיה לג, יב).
(פרקי דרבי אליעזר פרק ט).
בדרשות התנאיות ניתנה משמעות לנמיכות קומתו של הסנה או לקוציה (בדרשתו של רשב"י, שלא ניתן לצאת מתוך הסנה בלי להיפגע). בדרשה זו לקוצים ולאש משמעות סמלית של ההישרדות היהודית בתוך הגלות, וניצחון על העמים לעתיד לבוא.
סמליותה של ההתגלות אל משה בסנה זוכה להתייחסות נרחבת במדרש שמות רבה:
"וירא מלאך ה' אליו" (שמות ג, ב).
[...] "תמתי" (שיר השירים ה, ב) [...] אמר רבי ינאי: מה התומין הללו אם חשש אחד מהם בראשו חבירו כך, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו), ואומר: בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג, ט).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אם אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים. כביכול שאני שותף עמן בצערן.
[...] "מתוך הסנה" (שם).
שאל גוי אחד את ר' יהושע בן קרחה: מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר לו: אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני? אלא להוציאך חלק אי איפשר. למה מתוך הסנה? שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו בסנה
[...] רבי אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות, כך היו ישראל שפלים מכל האומות, ירודים במצרים. ולפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא עליהם וגאלם, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים".
רבי יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל אילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אינו יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני הקדוש ברוך הוא מכל שעבודים שבעולם
[...] ורבי יוחנן אמר: מה הסנה הזה גדל על המים, כך ישראל אינן גדלין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה ו, נה).
מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר - כך ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגינה - כך ישראל גדר לעולם.
מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין - כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים.
אמר רבי פנחס בר חמא: מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו בתוכו אינו מרגיש וכשמוציאה מוציאה מסרטת, כך כשירדו ישראל למצרים לא הכיר בהם בריה, כשיצאו: "באתת ובמופתים ובמלחמה" (דברים ד, לד).
רבי יהודה ברבי שלום אומר: מה סנה הזה, עוף מכניס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות - כך כשירד אברהם למצרים לא הכיר בו בריה, וכשיצא – "וינגע ה' את פרעה" (בראשית יב, יז).
דבר אחר: מהו "מתוך הסנה"? רשב"ן (=רבי שמואל בר נחמני) אמר: כל האילנות יש מהם עושה עלה אחד ויש מהם עושה ב' או ג', הדס עושה ג', שנקרא "עץ עבת" (ויקרא כג, מ). אבל הסנה יש לו ה' עלין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן.
דבר אחר: הסנה - בישרו שיחיה ק"כ שנה, מנין הסנה.
(שמות רבה מהד' שנאן פ"ב, ה).
במקור זה יש התייחסויות רבות מאוד לעניין הסמליות של התגלותו של ה' אל משה בסנה. ראשית מובאים בו חלק מדברי התנאים במכילתא (רשב"י, מופיע בשם רבי יוסי; רבא אליעזר; עיבוד של רבי יהושע כמו בתנחומא), וכן דרשתו של התנא רבי יהושע בן קרחה. לאחריהם מופיעים משמעויות סמליות נוספות של הסנה, מפיהם של ארבע אמוראים ארצישראליים, ומאמר אנונימי אחד העוסק בגמטריא של המילה "סנה". לעומת רוב הדרשות מן המכילתא, חלק מן הדרשות המיוחסות לאמוראים מנותקות כליל מן ההקשר של הפסוק, ומוסבות על סימבוליזציה (הַסְמָלָה) של תכונותיו של הסנה בזיקה לעם ישראל באופן כללי.
אם כן, אנו עדים לתופעה מעניינת בתולדותיהם ובגלגוליהם של מדרשי חז"ל: השאלה בדבר משמעותו הסמלית של ההתגלות בסנה מופיעה בראשית ובאחריתה של ספרות המדרש, בדבריהם של התנאים ובמדרש המאוחר שחובר בימי הביניים. נדמה כי השאלה שהטרידה את רוחם של התנאים על הסתירה בין גדולתו של ה' להופעתו במציאות לא נשאלת באותה חומרה. התשובות שהם סיפקו הפכו את סימן השאלה במרוצת הדורות לסימן קריאה, הנושאת בחובה אמונה גדולה בקרבתו של אלקי ישראל אל עמו בחירו מבעד לזמן ולמסך המפריד של הגלויות. עדים אנו לפועלה של האגדה בתוך התודעה הדתית, מזמנם של התנאים במאה הראשונה לספירה ועד למחצית הראשונה של תקופת הראשונים, זמן הופעתו של מדרש שמות רבה – אלף שנה אחר כך.
סמליות מראה הסנה בתלמוד הבבלי
בדרשותיהם של תנאים ובדרשות שהופיעו במדרש המאוחר, מראה הסנה נדרש תמיד לעניין עם ישראל והקב"ה בהקשר לשעבוד מצרים או במהלך הגלות. בתלמוד הבבלי, מראה הסנה מקבל משמעות סמלית שונה לחלוטין, ונדרש כביטוי לערך הענווה ושפלות הנפש:
הסנה הסנה, לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקדוש ברוך הוא שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך (=בגלל שנמכת מכל האילנות, השרה הקב"ה שכינתו עליך).
(בבלי שבת סז ע"א).
לעומת הדרשות האחרות על הסנה לאורך ספרות חז"ל, דרשה זו מדגישה את נמיכות קומתו של הסנה כסיבה לכך שהקב"ה השרה עליו את שכינתו.
במסכת גיטין מובא:
רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי: כל מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם, שוכן בסנה עושה לו דין.
(בבלי גיטין ז ע"א).
היכולת של ה' לסבול שיעבוד של עם ישראל, מועברת לאמפתיה מצד ה' לאדם הפרטי המסוגל להבליג על עוול שנעשה לו בידי חבירו.
אם כן, לצד המסורת התנאית שהועברה אל המדרש המאוחר, קיימת בתוך ספרות חז"ל מסורת נוספת לגבי משמעותו הסמלית של הסנה.[9]
[1] לגבי המדרש המאוחר וספרות התנחומא, ראו: ענת רייזל, מבוא למדרשים, אלון שבות, תשע"ב.
[2] מאמר זה אינו מופיע במכילתא דרבי ישמעאל. יש להדגיש כי בשניהם, המכילתא מתחילה כסדר מ"החודש הזה לכם" בפרשת בא. במכילתא דרשב"י מופיעות שתי פסקאות לפניכן, אחת המתייחסת לפרשת שמות ואחת המתייחסת לפרשת וארא. על מכילתא דרבי ישמעאל ומכילתא דרשב"י, ראו: יונה פרנקל, מדרש ואגדה, כ"ג, תל אביב, תשנ"ז, עמ' 730-721.
[3] עוד מופיעים רבי יהודה ורבי חייא, אך לא כבעלי דרשה על עניין הסנה, אלא על פיתוח רעיון הסימטריה בין מצבו של עם ישראל למצבו של הקב"ה.
[4] על פי רוב נשמרת הכרונולוגיה בדיונים של חכמים המופיעים לאורך ספרות חז"ל.
[5] הדרשות על הפסוקים "בכל צרתם לא צר" (ישעיה סג, ט) ו"יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה" (תהילים צא, טו) שהופיע במכילתא בשם רבי חייא ורבי יהודה, מופיעים פעמים רבות בספרות חז"ל, אולם לא בהקשר לסנה.
[6] הדרשה מופיעה גם בשהש"ר פ"ג, ב. החכם הנשאל שם הוא רבי יהושע בן קרחה. לפי שני המקורות, התשובה היא מפיהם של תנאים.
[7] ייתכן שיש בכך הסבר לאי הופעתו במכילתא. בנוסף, יש לציין כי דבריו של רבן גמליאל נאמרו כמענה לשאלתו של גוי. לא ברור מיהו רבן גמליאל המוזכר, שכן יש יותר מאחד.
[8] המאמר הוא מתוך מדרש תנחומא מהדורת בובר, ומופיע גם בתנחומא הנדפס. חוקרי המדרש רואים במהדורת בובר גרסה קדומה ומקורית. תנחומא הנדפס עבר עיבודים רבים בתקופות שונות.
[9] ניתן להצביע על תהליך מקביל ביחס לנמיכותו של הר סיני לעומת כול ההרים במקורות ארצישראליים לעומת בבל, ראו: בבלי מגילה כט, ע"א; מכילתא דרבי ישמעאל פרשה ד; בראשית רבה פרשה ק; מדרש תהילים סח.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)