11: "מלך במשפט יעמיד ארץ" - על חובת ההצבעה בבחירות

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"מלך במשפט יעמיד ארץ" - על חובת ההצבעה בבחירות / הרב אהרן ליכטנשטיין

ברצוני לומר כמה דברים קצרים, שהם גם מ"ענינא דיומא", גם מענינא ד"כל יום ויום". פרשת השבוע מתחילה בקריאה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם." וכאן הבן שואל: "לפניהם" - לפני מי? כידוע, נאמרו בעניין זה שני פירושים. האחד מופיע בגמרא דגיטין (פח, ע"ב): " 'לפניהם' - ולא לפני הדיוטות, 'לפניהם' - ולא לפני עכו"ם". לאמור: עליך לשים את המשפטים לפני הדיינים, ראשי העדה, מנהיגיה, עיניה ומוריה.

הפירוש השני מובא בדברי הרמב"ן על אתר. לפני שהוא מביא את דברי חז"ל, מדגיש הרמב"ן שיש לשים את המשפטים "לפניהם" - לפני כל אחד ואחד, כל יהודי, וכל יהודיה. ברמה אחת מדובר על אורח חיים. ברמה אחרת מדובר לעתים גם על חובת "כל אחד ואחד" להיות שותף למילוי אותם תפקידים שמונחים דרך-כלל על שכם ראשי העדה. במידה רבה, הממשל קשור בטבורו למשפט. וכן להפך: קיומו של משפט תקין, אורח חיים של משפט, תלוי בממשל. "שם שם לו חוק ומשפט".

וכבר אמר החכם באדם (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ". כך, אצל המלך, וכך, ביתר שאת, במדינה דמוקרטית. בשיטת המשטר הדמוקרטי, רובצת אחריות מסוימת על כתפי כל אזרח למעשי השלטון. ממילא, יש לראות ביכולת ובהזדמנות להשתתף במינוי "ראשי העדה", זכות וחובה גם יחד.

אכן, לא תמיד מדובר בתכנים הלכתיים במובן המובהק. אבל חלק מלקחי דור המדבר הוא חשיבותם של ערכים שאינם הלכתיים במובן הצר, אך מהווים ערכים רוחניים במובן הרחב.

* מתוך דברים על-פה שנאמרו בישיבה ביום כד' בשבט תשס"ג, ערב הבחירות לכנסת השש-עשרה.

"שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". כפי שפירש הרמב"ן, לא מדובר בחוקי התורה דווקא, אלא בהתנהגות ויישוב המדינות. הרמב"ן מדגים זאת מתוך התייחסות לפרטים ספציפיים ביותר, ועל אחת כמה וכמה שהדברים נכונים ביחס ליישוב המדינה במובן הרחב, קרי: לייצוב השלטון.

דברים אלה הם בני משקל, גם לו היה מדובר בהצבעתו של אזרח במדינה זרה. לפני שנים אחדות, כשהתקיימו הבחירות בארה"ב, הזדעזעתי לשמוע שכמה ר"מים מאחת הישיבות בארה"ב, הורו לתלמידיהם שלא ילכו להצביע בגלל "ביטול תורה". אני זוכר היטב את ר' אהרן קוטלר זצ"ל מזהיר את כל בני הישיבה ללכת ולהצביע (הוא אמר להם אפילו למי להצביע...).

ההשתתפות בבחירות היא זכות וחובה גם יחד, גם למי שגר במדינה זרה. זהו חלק מחובת התפילה ב"שלומה של מלכות". לא מדובר כאן רק בתפילה, אלא בחובה לתרום למלכות ברמה ערכית, רוחנית. בודאי שיש לראות בכך חלק מ"דרישת שלום העיר" שעליה ציווה הנביא ירמיהו (כט, ז): "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום".

כך במדינה זרה, וכך – על אחת כמה וכמה - בארץ הקודש. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו להיות אזרחי מדינת ישראל. אשרינו שאנו יכולים לתרום, כל אחת ואחד, את חלקו, בעיצוב המערכת השלטונית שלה. כך, במיוחד, כשמדובר לא רק בבעיות כלליות, מדיניות, כלכליות, וכדומה, שעומדות בפני מדינה באשר היא מדינה.

אנו נמצאים במצב ובמציאות לא פשוטה. מעבר להיבט המדיני והכלכלי, אנו מצויים במצב קשה מבחינה חברתית, ערכית ורוחנית. אנו מצויים בעיצומם של מאבקים שמשפיעים, כידוע, גם במישור הפוליטי, מאבקים על דמותה, צביונה, אופייה ומסכת ערכיה של המדינה. מכאן אותו מימוש של יכולת הבחירה, שאינה רק זכות אלא גם חובה שצריכה חהיעשות מתוך תחושה של אחריות. אכן, גם בתחום זה, כבתחומים אחרים, באה לביטוי נקודה שייכת לא רק ל"עניינא דיומא", אלא לעניינו של כל יום ויום. יש משימות, חשובות ככל שתהיינה, שמוציאות את האדם מבית המדרש ו"מחייבות" את סגירת הגמרא, ולוּ לפרק זמן קצוב וקצר.

אכן, הדבר נעשה תמיד לא מתוך ניתוק משאיפתנו וחובתנו לשקוע בעולמה של תורה, אלא מתוך הצורך בביצוע המשימה. מעשה זה צריך שילווה תמיד במודעות לחובת ה"וחוזר לתלמודו", כמינוחו של הרמב"ם. אנו חדורי אמונה שיש גם קשר בין הדברים. לקולה של תורה הנשמע בין כותלי בית המדרש יש הדים גם בשווקים וברחובות. אנו מאמינים שיש משקל רוחני וציבורי לְמה שנעשה במערכת התורנית הפנימית.

מכוח זאת, נלך מחר כולנו להצביע, לחיים ולשלום, אבל חס לנו מלהיתפס לְמה שמקובל במקומות אחרים, ל"יומא דפגרא", לניתוקם של אנשים מעבודתם ומחובותיהם, ויציאתם ל"יום של חופשה". כידוע, חלק מהציבור אמור להצביע כאן, וזאת אמורה להיות משימה קלה ופשוטה, שתגבה, מבחינת הזמן שכרוך בה, מחיר מינימלי ביותר. אבל גם מי שאמורים להצביע במקומות מגוריהם, צריכים להמשיך ולדאוג, מתוך אחריות מלאה, להמשך הלימוד והשמירה על בית המדרש. מי שנוסע הביתה להצביע, נוסע להצביע. אין לתפוס "טרמפ" לצורך כך ולעסוק אגב כך בעניינים אחרים. זוהי הצבעה, והצבעה נטו. "וחוזר לתלמודו".

יש, כמובן, ענין לציבור בידיעת התוצאות. מדובר בעניין מובן וטבעי, שיש בו משהו מאותה האזנה, שהרב עמיטל תמיד מדבר עליה, "לשמוע קול בכיו של תינוק", לשמוע את רחשי הלב של האומה. מתוך כך נאפשר - כפי שעשינו בבחירות הקודמות – במשך פרק זמן קצר וקצוב, לאלה המעוניינים בכך לקבל תיאור קצר של מה שהתרחש ומה שיתרחש. ועם זאת: אל לנו להיתפס לכל אותו שטף ומלל שנמשך כל הלילה. אפשר להתרשם, ניתן לקבל מידע בסיסי, אך בתנאי אחד: שמיד לאחר מכן, "וחוזר לתלמודו". יתר על כן: גם מי שמתכוון לקחת פסק זמן קצר כדי לצפות, לראות, לשמוע, להאזין, אל יעשה זאת על חשבון הלימוד. שידאג לכך, שאותו פרק זמן, בעייתי כשלעצמו, בשעות הצהריים, בין סדרי הבוקר והערב, יוקדש ללימוד. וכך נמצא שמה שהפסיד בשעות הלילה, יוכל ל"השלים" בשעות הצהריים.

מי יתן, והקדוש ברוך הוא יפיח בנו רוח עצה ותבונה, כדי שנדע ונוכל לעצב מערכת משפט וממשל, שיהא בה הכוח, בסיעתא דשמיא, להצעיד את המדינה והעם כולו קדימה.