10: דמותו של יעקב - בשבח ההבלגה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

דמותו של יעקב - בשבח ההבלגה* / הרב אהרן ליכטנשטיין

בפרשת וישב מסתמן תחילתו של מהפך בספר בראשית, מהפך הן במעמדו האישי של יעקב והן במעמד משפחתו - הגרעין היסודי של עם ישראל. עד כה עסקנו בספר בראשית בפרשיות מרנינות לב - פרשות של עלייה והתעלות לקראת הקמת עם ישראל. פרשיות בהן נתקלנו אמנם בהתמודדות - בין יצחק וישמעאל ובין יצחק והרועים אך בכל הפרשיות ישנו ניצחון של האבות. גם יעקב נתקל בהתמודדויות קשות - תחילה עם עֵשׂו ואח"כ עם לבן, עם המלאך ועם מחנה המלאכים של עֵשׂו, אך בכולם הוא נוחל ניצחונות. והנה דווקא כאן - כאשר נראה שהכל בא על מקומו בשלום, משתבשים הדברים, וכפי שמביא רש"י בשם המדרש: "ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלווה בעוה"ז" (לז, ב).

ואכן, מעמדו של יעקב מתערער לאורך כל הדרך. תחילה בחלומות - הוא הופך להיות כעבד המשתחווה ליוסף ואח"כ בסיפור שבודים האחים מליבם על טריפת יוסף. ובהמשך, כאשר צריכים לשבור אוכל ממצרים - בפעם השנייה, מביא המדרש: "יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית" (תנחומא ח). התייחסות זו אל יעקב כאל 'הזקן' מראה על פגיעה במעמדו. ככלל, לאורך כל הפרשיות הללו יעקב הופך להיות ממנהיג למונהג - לא רואים כל פעילות מצידו, ולעיתים אף שתיקה נוראה, לא מובנת: "ואביו שמר את הדבר".

יתרה מכך - הירידה כאן היא ירידה במעמד המשפחה כולה - אם עד כה היו המריבות והבעיות מבחוץ, הלא כאן מפתיעות אותנו בעיות פנימיות משפחתיות - שנאה בין אחים, מכירה - שיעקב כלל לא מצליח להתמודד עימם. דומה כי בניין שלם הולך ומתמוטט...

אולם דווקא במקום בו אנו מוצאים את ירידתו של יעקב שם מצויה גדולתו - דווקא אותה שתיקה רועמת בפרשיות אלו, הן המסר הגדול אותו מעביר לנו יעקב. בשתיקתו של יעקב אנו נתקלים כבר בעבר - במעשה שמעון ולוי. אומנם יש שם גערה מצד יעקב: "עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ...", אך אין כל מעשה. יעקב יודע שלעיתים יש לשתוק ולהבליג - תגובה עלולה לגרום לפילוג ולסכנה חמורה יותר. גם במעשהו של ראובן - "ויהי בשכן ישראל בארץ ההִוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל" (לה, כב) - ישראל שומע אך אין תגובה. ואכן, המדרש שם מעיד על חוכמתו של יעקב, שידע שתגובה מצידו עלולה לגרום לראובן לעבור למחנהו של עֵשׂו, ולכן העדיף להבליג ולשתוק. גם בחלום של יוסף, בו הוא מגלה לאחיו ולאביו על המלכתו, כביכול, דבר הממעיט לכאורה שוב בערכו של יעקב, הוא אמנם גוער בבנו אך לא עושה דבר מעבר לכך - "ואביו שמע את הדבר". יעקב מודע לטעות בדרך חינוכו - כפי שאף כותב הרמב"ם - לעולם לא יעדיף אדם בן בין בניו.

יעקב, שהעדיף את יוסף, גרם בסופו של דבר לשנאת האחים ולכל המאורעות בעקבותיה. יעקב מודע לכך ומעדיף לשתוק להבליג, פן יוסיף ויגרע. ואכן רק מתוך שתיקה והבלגה זו - בסופו של דבר נשמרת אחדות המשפחה, וספר בראשית מסתיים כך מתוך אחדות בין האחים - מתוך התחלה מבוססת ויסודית לבניין עם ישראל.

בהתנהגותו זו של יעקב יש מסר לכל אחד מאיתנו. פעמים רבות קשה לאדם להבליג ולשתוק, אם בחינוך או בכל תחום אחר, וע"י דיבור מיותר הוא רק גורע ומזיק. לכן, לעיתים חשוב לדעת, על אף הכאב, להחניק את הזעקה, להבין שהשתיקה תורמת יותר, ודווקא מתוך הבלגה ניתן להשיג את השאיפות האמיתיות.

 


* סיכום שיחה שנאמרה בשבת פרשת וישב, תשנ"ג. סוכם ע"י דני אורנבוך.