08: "הנני נותן לו את בריתי שלום"

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"הנני נותן לו את בריתי שלום"* / הרב אהרן ליכטנשטיין

וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי... לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. (במדבר כה, י-יב)

בקריאת פסוקים אלו עולה ובוקעת השאלה מה עניינו של השלום דווקא אצל מעשה הקנאות של פינחס, מעשה שיש בו ניגוד לדרך השלום.

המפרשים במקום כבר עמדו שאלה זו והציעו מספר פירושים. ראב"ע מפרש: "והטעם שלא יגור מאחי זימרי כי הוא נשיא בית אב...". כלומר, כיוון שהרג אדם חשוב - נשיא בית אב לשמעוני, יש חשש לנקמת דם וכדי להגן על שלומו של פינחס ניתנת לו ברית השלום. רש"י במקום נותן טעם אחר: "שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחינות למי שעושה עימו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו". כלומר, אין אכן קשר תוכני בין מעשיו של פינחס לברית השלום, אלא זו ניתנה לו כשכר על קידוש שם שמים.

אמנם, ניתן להציע הסבר שלישי, אשר יקשר בין הדברים, הן מבחינת אופיו של פינחס והן מבחינת טיב האירוע.

לשם כך נחזור ונעיין בסופה של הפרשה הקודמת, במעשה פינחס, וננסה לשחזר את האירוע:

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד. וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם... (שם כה, ו-ח)

עולה ומצטייר לפנינו מחזה מצמרר, של דמות אלימה המגיעה וסכין שלופה בידה והורגת אדם בדם קר, ללא היסוס וללא משפט. המבוכה גוברת ביודענו שאותה דמות העושה את המעשה היא פנחס הכהן. פנחס, שמזרע כהנים הוא, עליהם אומר מלאכי: "וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי... בריתי היתה אתו החיים והשלום... תורת אמת היתה בפיהו... בשלום ובמישור הלך אתי... כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (ב ד-ז). דמותו של הכהן היא דמות של איש שלום ואמת, הרצוי ונח לבריות. וכך כותב אף הרמב"ם: "ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים" (הלכות שמיטה ויובל יג, יב). פנחס אף נכדו של אהרן הוא שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. היינו מצפים, איפוא, שחינוכו של הנכד אף הוא יהיה בדרך זו של שלום וקירוב לבבות ולא של הרג, דחייה ונקמה.

הגמרא בסנהדרין לומדת מהפסוק "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" שאין נכנסים בכלי זין לבית המדרש. כלומר, פנחס אינו אוחז בחרבו תמיד אלא אכן יושב הוא בבית המדרש. בקימתו יש אמנם התנתקות מהדרך בה הלך ועל פיה חונך, דרך האמת והשלום, אך מאידך יש בקימה זו התעלות. שכן, לא כל אחד מסוגל להתעלות בשעות משבר קשות שפוקדות את העם. עיון נוסף בפסוקים מגלה לנו שאכן זה היה המצב - מגיפה משתוללת בעם והמנהיגים בוכים מול אוהל מועד. יש כאן שבירה במנהיגות ויאוש כללי. בשעה קשה שכזו רק אדם גדול כפינחס יכול היה לשלוט במצב. ידע הוא ברגע שכזה שעליו לנטוש זמנית את דרך השלום ולקום ולעשות מעשה קיצוני, שיביא בסופו של דבר לרגיעה.

נתינת השלום לפינחס, ניתנת כעת להסבר באור חדש - גם אדם שנוקט כל חייו בדרך השלום והאמת, אם אוחז הוא, אפילו לשעה קלה, ברומח והורג אדם, קיימת סכנה שמשהו בקירבו התהפך, משהו ברגישותו נפגם. לפיכך יש צורך בברית השלום - הבטחה היא לחזרתו למסלול הטבעי והרצוי אליו הוא שייך.

'פנחס בן אלעזר הכהן' - אמר הקב"ה: בדין הוא שיטול שכרו, 'לכן אמר לו הנני נתן לו את בריתי שלום'. גדול השלום שניתן לפינחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'. ואם בא אדם מן הדרך שואלים לו שלום... שמע ישראל חותמין: פורש סוכת שלום... התפילה חותמין בשלום... ברכת כהנים חותמין בשלום. אר"ש בן חלפתא - אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. (במדבר רבה, כא א)

 

* סיכום שיחת ער"ש פרשת פינחס תשנ"ב.