05: יסוד הבחירה ויסוד התשובה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

יסוד הבחירה ויסוד התשובה* / הרב אהרן ליכטנשטיין

שאלו בבית המדרש של רבינו ניסים: למה מחלקים פרשת ניצבים וילך לשניים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר? והשיב: לפי שב'אתם ניצבים' יש קללות שקילל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה. וקשה: שאנו לא מחשבינן הקללות שקילל משה ישראל... ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות... ולכן נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה. (תוס' מגילה לא, ע"ב ד"ה קללות)

לפי הדעה השניה בתוספות הרי שאין בפרשתנו קללות אלא אדרבה נחשבת היא להפסק. אף רש"י, החולק על הרמב"ן, שספר דברים הריהו ספר בשורה על התפייסות ורחמים, אלא סובר שזהו ספר תוכחה, אף הוא רואה בפרשתנו שינוי:

ומדרש אגדה: למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים... הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?! התחיל משה לפייסם: 'אתם נצבים היום' - הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו היום, כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, עך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם... (רש"י, דברים כט, יב)

ואכן פרשתנו, למרות קטנה הריהי בבחינת מועט המחזיק את המרובה בשל היסודות החשובים הנמצאים בה, ואפשר אולי אף לראותה כגולת הכותרת של הספר.

היסוד הראשון הוא עניין הבחירה החופשית, ואף שהוא כבר נזכר בתורה, הרי שפה הוא מצוי בצורה מרוכזת וממוקדת. זאת ועוד - בפרשתנו מפורשת הבחירה בין שתי הדרכים - "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" (דברים ל, טו), אך עם זאת קיימת גם הדרישה לבחור בדרך הנורמטיבית - "ובחרת בחיים".

יסוד חשוב נוסף הנזכר בפרשתנו הוא יסוד התשובה. אף יסוד זה כבר נזכר בעבר. בפרשת נשא נאמר: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו" (במדבר ה, ה-ז). אף בספרנו - בפרשת ואתחנן - נזכר: "ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקלו" (דברים ד, ל).

אכן הבדל יש בין שני התיאורים - זה שבספר במדבר לבין זה שבדברים, הן ברקע ובהיקף, הן בדרך התשובה והן בתוצאות ובהשלכות.

מבחינת הרקע, הרי שבספר דברים מדובר באנשים המרוחקים ומנותקים לחלוטין מהקב"ה. כך בפרשת ואתחנן - "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' א-להיך להכעיסו" - עבודה זרה שמטרתה להכעיס את ה'. זהו גם הרקע לפרשתנו - אנשים שהושלכו אל הגולה עקב הקללות שנתקיימו בהם, כמפורש בפרשה הקודמת לה - כי תבוא - בשל מעשיהם ורוע מעלליהם. ספר במדבר, לעומת זאת, עוסק באדם שסטה מן הדרך באופן חד פעמי, שחטא חטא בודד עליו הוא רוצה לכפר.

אף מבחינת ההיקף יש הבדל - בעוד שבספר דברים מדובר על תופעה כללית, כעם, הרי שספר במדבר עוסק בפרט, באדם הבודד שחטא.

כיוון שהרקע לחזרה בתשובה שונה הרי שאף דרך התשובה שונה. זה אשר מעד בחטא חד פעמי די לו בתשובה 'טכנית' של וידוי ואשם, שלאחריהם חטאו מכופר. בספר דברים, העוסק באדם המרוחק ומנותק מה', הדרישה מהאדם היא לעשות מהפך שלם באישיותו, פנימה מלבבו - "והשבת אל לבבך" (ל, א). זאת ועוד - כיוון שמרוחק הוא מוטל עליו לחזור - "ושבת עד ה' א-להיך" (ד, ל). המאמץ הנדרש ממנו אף הוא גדול יותר - "ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ד, כט), "ושבת עד ה' א-להיך.. בכל לבבך ובכל נפשך" (ל, ב).

גם ההשלכות והתגובה מצד הקב"ה שונות, שכן אדם שכל כך מרוחק מה' זקוק לסיוע מלמעלה - "משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך" (ל, ד); "ומל ה' א-להיך את לבבך" (ל, ו), ולבסוף בשורת התשובה והגאולה גם יחד: "ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה".

 


* סיכום שיחת ע"ש פרשת ניצבים, התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.