דילוג לתוכן העיקרי

קרח | מחלוקת קרח ועדתו

ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. (במדבר טז, ב-ג)

סיעה זו, בראשה עומד קרח, אינה כופרת בעיקר, אדרבא - טוענת היא שכל העדה כולם קדושים ואף בתוכם נמצא ה'. אין היא קובלת אלא על מינויים משפחתיים, כביכול, שמינו משה ואהרן.

לעומתם, טענתה של הסיעה השניה המופיעה במחלוקת, בראשה עומדים דתן ואבירם, שונה לחלוטין:

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. (שם יג)

מטענתם של אלו בוקעת כפירה בעיקר - כופרים הם במשמעותה הא-להית של יציאת מצרים וטוענים שמשה מדעתו המציאה כדי לזכות בשררה על העם.

אם אכן אלו הם פני הדברים, כיצד יכלו סיעות אלו, השונות כל כך במהותן, להתאחד למרד אחד? הפיתרון מוביל אותנו אל קרח, שהצליח להתסיס את העם, ולאחדו סביב מטרה אחת ללא התעמקות במניעים. יכולתו לעשות כן מוסברת בבאורו של הרמב"ן לפרשתנו. לדבריו, בהיות בני ישראל במדבר סיני, היה טוב לעם ולא היה סיכוי לאף גורם להתקומם כנגד מנהיגותם של משה ואהרן. אך במהלך הדרך החלה להצטבר התמרמרות בקרב גורמים שונים בעם - קרח בשל נשיאותו של אליצפן וכהונתו של אהרן, דתן ואבירם על עצם היציאה ממצרים, הבכורים על הרחקתם מעבודת הא-להים בעקבות חטא העגל. אכן, כל עוד היה טוב לעם ולא היו בעיות מיוחדות, נשמרו הטרוניות בבטן, אך ברגע שנגזרה הגזרה על ארבעים שנות נדודים במדבר, תקף יאוש כללי את העם וכל המרירות פרצה החוצה בשצף קצף, במקהלה אחת[1]. קרח, המתסיס, הצליח להסיט את הדברים לעבר כיוון אחד - ליציאה כנגד משה ואהרן.

אמנם, עיון נוסף בפסוקים יעלה בפנינו קשיים. בעניינם של דתן ואבירם אנו רואים שהדברים נחתכים במהירות - התראה ומיד לאחריה העונש. לעומתם, מאתיים וחמישים האיש מקריבי הקטורת, לא זו בלבד שלא נזכרת בהם התראה, אלא אף עניינם של דתן ואבירם קוטע את רצף האירועים העוסק בהם ועונשם מוזכר רק לאחר עונשם של דתן ואבירם.

לשם הבנת הדברים ננסה לבחון מחדש את מהלך האירועים. לאחר שמרימים קרח ומאתיים וחמישים האיש שעימו את נס המרד, מציע להם משה את מבחן הקטורת. הצעה זו כשלעצמה יש בה משום ההתראה. שהרי כל העם היה מודע, לאחר פרשת מות שני בני אהרן, למשמעותה של הקטרה בלתי רצויה לפני ה'. ואכן מבחן הקטורת עומד להיערך: "ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן" (פס' יח). אלא שלפתע חל מפנה - קרח קם מתוך מאתיים וחמישים המורדים ומנסה לערב את כל העם בפרשה - "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד (יט). קרח מנסה להתסיס ולהסית את העם כולו למרד. כאן קופצת התמונה לעניינם של דתן ואבירם - "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם" (כג-כד) - קפיצה זו לא בכדי היא, שהרי כבר נמצא קרח בקרב הסיעה השניה (משכן קרח דתן ואבירם) - קרח, איש הקשר, רץ מקבוצה לקבוצה - מתסיס ומלבה את המחלוקת והשנאה[2].

אמנם, עדיין תמהים אנו על קרח - הרי הוא זה הטוען שכל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכיצד, איפוא, אין הוא יוצא כנגד דתן ואבירם הכופרים. אלא שלפי הסברנו יתבהרו הדברים. כאמור, התרחשו הדברים יחד במהירות - מאתיים וחמישים איש עומדים ומחכים כשמחתותיהם בידם, קרח מקהיל לפתע את העם ואף נותן פתחון פה לדתן ולאבירם. שיקוליו של קרח נובעים מהנחתו שהקטורת, שכבר בעבר "הוכיחה" כוחה בעצירת מגיפות תוכל לכך אף הפעם, ואף תוכל לכפר על דתן ואבירם הכופרים. נעלם ממנו כמובן הדבר שאין הקטורת מכפרת אלא על מי שראוי לכך, ועבור מי שאינו ראוי הריהי בגדר של אש זרה.

כעת, מובן אף מהלך הדברים - המרחק, כביכול, שבין מעשה הקטורת לבין עונשם של מאתיים וחמישים האיש אינו קיים - הכל הוא חלק ממעשיהם - ניסיונם לכפר על דתן ואבירם בעזרת הקטורת. משלא עלה הדבר בידם ודתן ואבירם מתו אף עליהם בא העונש.

 


סיכום שיחת ער"ש פרשת קרח תשנ"ב.

[1]. מצב דומה היה בתקופתו של שלמה, שהרבה מיסיו על העם, אך כיוון שהיה לעם טוב בתקופתו לא עשו דבר. בסוף ימיו, ובייחוד לאחר מותו, כשהמצב הידרדר, פנה העם לבנו, רחבעם להקלה במיסים.

[2]. חז"ל חולקים אם קרח מן השרופים היה או מן הבלועים, ויש הסבורים שהיה גם מן השרופין וגם מן הבלועין. לאור הסברנו שקפץ מסיעה לסיעה הדברים ברורים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)