02: "ושמרתם את כל חֻקתי ואת כל משפטי"

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"ושמרתם את כל חֻקתי ואת כל משפטי"* / הרב אהרן ליכטנשטיין

ושמרתם את כל חֻקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אתכם הארץ. (ויקרא כ, כב)

פסוק זה חוזר למעשה על הנאמר בסוף הפרשה הקודמת:

ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. (שם יח, ה)

על פשר כפילות זו כבר עמד אור החיים בפרשתנו:

טעם שהוצרך לומר פעם אחרת פסוק זה, הגם שכבר אמר כן בפרשת אחרי מות, נתכוון לומר, שצריכין לשמור המצוות לבל יתבטל בין מהם בין מזולתם ובזה לא תקיא הארץ. הא למדת, שאם לא יהיו נשמרים תקיא הארץ גם השומרים, על שלא מיחו בשלא שמרו.

אולם, מעבר להסבר זה, ניתן למצוא הבדל בין הפסוקים שבשתי הפרשיות. אצלנו מופיעה המילה "כל" בפסוק: "את כל חקתי ואת כל משפטי". ואכן, אם נעיין ונשווה בין הפרשות, נגלה שיש הבדל ביניהן. פרשת אחרי-מות מציגה את טעם המצוות והאיסורים בצורה מינימליסטית, כלומר הדרישות, כפי שבאות לידי ביטוי בפרשה, נועדו להביא את העם רק לרמה ממוצעת ולא יותר. ונציין שתי דוגמאות לדבר.

האחת - ביחס לשחוטי חוץ. בעוד שבפרשת ראה מדובר על האיסור של שחיטה חוץ למקומו מטעם היות ביהמ"ק נשגב ונעלה ולפיכך כל הקשור אליו צריך להיעשות בתחומיו, הרי שבפרשת אחרי-מות מובא טעם אחר. שם נאמר: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשׂעירִם אשר הם זֺנים אחריהם" (יז, ז) - כלומר, הטעם הוא הימנעות מדמיון לגויים - נימה שלילית של מניעה, ולא כסיבה החיובית ובעלת המשמעות הנעלה כבפרשת ראה.

הדוגמא השניה מתייחסת לעניין העריות. בפרשת אחרי-מות מוגדר ומוטעם האיסור כתועבה וכהידמות למעשה ארץ מצרים, כלומר נימה הימנעותית, שלא לנקוט בדרכי ובמעשי ארץ מצרים. לעומת זאת, בפרשתנו, הסיבה לאיסור היא שעלינו להידמות לקב"ה ולשאוף להיות קדושים כמוהו ע"מ שנגיע לשלמות, כלומר נימה שונה לחלוטין.

את התורה יש לקיים כמהות אחת כוללת, על כל חלקיה ועל כל נימותיה. כשאדם בוחר רק חלקים מסוימים ומדלג על אחרים, הקיום שלו פגום במהותו. שכן, אף אם יהיה האדם מושלם בתחום העריות, למשל, אך פרוץ בתחום של מאכלות אסורות, הרי שאף אם מבחינה פורמלית אינו חוטא בתחום האחד, בכל אופן יש בשלימות שלו פגם וכל מהותו מבחינה דתית פגומה.

זוהי, איפוא, כוונת התורה בפרשתנו - "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי" - כלומר אין כאן רק דרישה כמותית אלא דרישה לאיכות כוללת, לקיום התורה כמהות אחת, על רבדיה השונים.

נדגים זאת על אחת המצוות הנזכרת בפרשתנו:

לא תעשו עוֶל במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך. (שם יט, טו)

רש"י אמנם מבאר כל מושג בנפרד ומונה כאן שלושה לאווין ועשה אחד, אך ניתן לפרש את הדברים באופן אחר - במובן של כלל ופרט וכלל. "לא תעשו עול במשפט" - כלל, "בצדק תשפט עמיתך" - כלל, וביניהם הפרטים - "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול" - אל תרחם על העני ותזכהו ואל תפחד מהעשיר מחמת יכולתו לפגוע בך. במקרה זה, ודאי הוא שאם אדם יקיים רק פרט אחד, רק תחום אחד, פוגם הוא בכלל של "בצדק תשפט עמיתך" ואף החלק אותו הוא מקיים נפגם.

כך גם בתורה כולה - אף שאדם מושלם בתחום אחד ובאחר לא, או אפילו בתחום אחד עצמו, שאת חלקו מקיים וחלקו לא, אפילו היו אלו תחומים במישורים שונים, הדבר משפיע ומקרין על הכל, וכאשר חלק אחד פגום הדבר פוגע בכלל כולו.

אמנם, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וודאי שאין מי שמסוגל לקיים את כלל התורה על כל רבדיה ופרטיה, אך צריך האדם לדעת ולהבין, שהדרישה והשאיפה הן שאכן יגיע לכדי קיום כל המצוות כולן.

זוהי אף הסיבה לדברי חז"ל בעניין גר, אשר אומר טרם גרותו, שמוכן לקבל על עצמו את כל התורה מלבד פרט אחד, שאין מקבלים אותו. קבלת קיום התורה אינו יכול להיות חלקי אלא צריך להיות מתוך מחויבות ושאיפה לקיים התורה בכללותה, על כל פרטיה, דקדוקיה ורבדיה.

 


* שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, שבת פרשת קדושים התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.