01: שפתיך תשמר ועשית

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

מוצא שפתיך תשמר ועשית* / הרב אהרן ליכטנשטיין

כי תדר נדר לה' א-להיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' א-להיך מעמך והיה בך חטא. וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא. מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' א-להיך נדבה אשר דִברת בפיך. (דברים כג, כב-כד).

פרשת נדרים האמורה כאן, פרשה מופלאה ונשגבה היא, ושתי בחינות לחיוביות ולייחודיות שבה. מחד, מהבחינה הכללית, הרי לפנינו אדם המוכן לקבל על עצמו מעשים והתחייבויות חדשות. מאידך, מבחינה ספציפית סובייקטיבית, מדובר כאן בהתחיבויות הנוגעות לעבודת ה', שעל ידן רוצה האדם להגיע למדרגות גבוהות יותר. שכן, בקבלת הנדר הריהו כמצוּוה לגבי אותן התחייבויות, והרי גדול המצוּוה ועושה ממי שאינו מצוּוה.

אכן, למרות תיאור חיובי זה, הרי שפרשה זו טומנת בחובה סכנה גדולה. שכן קל לו לאדם לקבל על עצמו התחייבויות אך לא פעם הוא מתקשה לעמוד בהן, ואז ייחשב הוא לחוטא, כאמור בפרשתנו.

שני צדדים אלו של העניין, הם גם הצדדים בהתנהגות בני האדם. מחד, קיימת באדם נטייה לשמרנות - לשמור על הקיים, לא להיכנס להתחייבויות מיותרות, לא להסתבך ולהסתכן. מאידך קיימת בו השאיפה לפרוץ קדימה, לנסות דברים חדשים, לכבוש ולהרחיב אופקים.

מהי, איפוא דרך הישר - האם על האדם לנדור ולקבל על עצמו התחייבויות או שמא עדיף שלא יסתכן אלא יישאר במצבו וברמתו הנוכחית.

התשובה לכך אינה חד משמעית ולמעשה נתונה במחלוקת בגמרא:

והא כתיב 'וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא' וכתיב 'טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם' (קהלת ה, ד) ותניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם. (חולין ב, ע"א)

אסור לאדם להישאר במצבו ולקפוא על שמריו, אלא עליו לשאוף ליותר, הן בתורה והן בתחומים אחרים, עליו להציב מטרות ולהשיגן. אמנם עליו לדעת לעשות זאת במידה נכונה, כך שאכן יוכל לקיים את שקיבל על עצמו, ולא יותר. שכן אם יציב לעצמו מטרות נעלות ללא יכולת להשיגן ולקיימן, הרי שבאי קיומן ישנה סכנה גדולה. מחד, הדבר יכול להביאו לידי זלזול וקלות ראש באותם דברים נעלים, ומאידך יכול להביאו למפח נפש בשל האכזבה על אי יכולת לעמוד במשימות.

אדם המציב לעצמו משימות ומעשים ומקיימם הרי הוא הטוב מכולם וגם ר' מאיר יודה בזה. הדרך המנחה הריהי האמורה בפסוק: "מוצא שפתיך תשמר ועשית".

 


* שיחת שהועברה בסעודה שלישית, שבת פרשת כי תצא, אלול התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.