תתן אמת ליעקב

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת תולדות
"תתן אמת ליעקב"[1]
א. הקדמה
פרשת תולדות מפגישה אותנו עם דמויותיהם של האחים התאומים עשיו ויעקב. הכתוב עומד על ההבדל בין האחים בפסוק הבא:
ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים.
 (בראשית, כ"ה, כז).
לא נאמר בפסוק שיעקב היה צדיק ועשיו היה רשע, אלא שעשיו היה "איש ציד איש שדה" ושיעקב היה "איש תם". המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין,[2] בספרו "אור יחזקאל", מעיר על פסוק זה:
ולכאורה יפלא, הלא כאשר ישאל אחד מאתנו מי הם יעקב ועשיו ומה ההבדל ביניהם, הרי תשובת כל אחד תהא ברורה ופשוטה, ועוד יתמה על השאלה, וכי יש כלל להשוות ביניהם, והלא עשיו סמל הרוע והרשע. ולהיפך יעקב אע"ה[3] המרכבה שבאבות.[4] ואילו הכא חזינן[5] שהתורה כותבת הבדל קטן ביניהם שעשיו היה יודע ציד איש שדה. וזו כל הגדרת מהותו של עשיו?
האם אכן ההבדל המהותי בין עשיו לבין יעקב הוא שעשיו היה "איש ציד איש שדה" ושיעקב היה "איש תם יושב אוהלים"?
ב. ההבדל היסודי שבין יעקב לבין עשיו
בתשובתו, ר' יחזקאל לומד מפסוק זה יסוד מרכזי בעבודה המוסרית. להבנתו, מהותו של עשיו נבעה מהיותו "איש יודע ציד", דהיינו אישיות שכולה שקר ומרמה, בהתאם לדברי רש"י "שיודע לצוד ולרמות את אביו היאך מעשרין את המלח" (על פי תנחומא, בראשית, תולדות, ח'). השקר של עשיו התחיל בכך שהוא שיקר לעצמו וסבר שהוא באמת צדיק, ולכן הוא הקפיד ודקדק במעשיו והיה נראה גם כלפי חוץ כצדיק. זו הסיבה לכך שיצחק אביו טעה בו וחשב אותו לצדיק על פי חז"ל (תנחומא, תולדות, ח').[6] את העובדה שמבחינה חיצונית לא היה הבדל בין יעקב לבין עשיו (לפחות בתחילת דרכם) מוכיח ר' יחזקאל ממדרש חז"ל:
"ויגדלו הנערים"[7] ומבואר במדרש (בראשית רבה, ס"ג י) "משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה; וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר; לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודת כוכבים". מלמדים אותנו חז"ל שבעת גדול[8] הקוץ אינו ניכר כלל שגדל קוץ אלא דומה ושוה לגדילת הדס, ורק לאחר מכן מתגלה שקוצים נושא בקרבו. ואצל עשיו, התגלה זאת לאחר י"ג שנה, ואילו אצלנו יתכן שיתגלה זאת מאוחר יותר.
בתחילת חינוכם, ההבדל בין יעקב לבין עשיו לא היה ניכר מבחינה חיצונית; רק בהמשך הדרך, אותה סטייה קלה בדרכו של עשיו שמתחילה לא הייתה ניכרת, קיבלה מימדים קיצוניים שגם התגלו לעין כל.
על פי רעיון זה מפרש ר' יחזקאל עניין נוסף שמופיע בסוף הפרשה:
וה"נ[9] מבואר בהמשך הפרשה (בראשית, כ"ו, לד) "ויהי עשיו בן ארבעים שנה ויקח אשה" וכו' וברש"י "עשיו היה נמשל לחזיר כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשירים, כל ארבעים שנה היה עשיו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן". זו מציאות הרשע שתמיד אומר בכל פעולה ופעולה שהוא כשר. ויסוד הנ"ל קשה מאוד להבנה, שהרי כאו"א[10] סובר שמעשיו נכונים ואינו מסוגל להבין שכל התכלית במעשיו הטובים אינם אלא להראות שכשר הוא, וכשם שהחזיר מגלה סימן טהרה שבו ומראה זאת לעין כל.
מגמתו של עשיו הייתה להראות כלפי חוץ את כשרותו, כמו החזיר שפושט טלפיו ומראה את סימן הטהרה שבו. לכן עשיו לא השקיע מאמץ בעבודה אמיתית ותיקון המידות, אלא בשיפור התדמית שלו מבחינה חיצונית.
לאור האמור מובן מדוע כאשר הכתוב מגדיר את מהות ההבדל בין עשיו לבין יעקב הוא מבחין בין "איש ציד" לבין "איש תם". מהות ההבדל בין האחים היא שעשיו סיגל לעצמו את תכונת השקר, ויעקב סיגל לעצמו את מידת האמת. תכונת השקר שבה בחר עשיו דרדרה אותו לעומק הרשעות אליה הגיע; לעומת זאת, בזכות אחיזתו של יעקב "איש תם" במידת האמת, הוא זכה לכינוי "בחיר שבאבות".[11]
ג. חשיבות מידת האמת
תובנה זו מובילה את ר' יחזקאל למסקנות מעשיות שנוגעות לדרכי העבודה המוסרית - מידתו של יעקב מחייבת אותנו ללכת בדרכו ולהיות אנשי אמת, מתוך ההבנה שבמידת אמת תלויה כל התקדמותו הרוחנית.[12]
בהמשך השיחה ר' יחזקאל מסביר מדוע מידת האמת מהווה תנאי הכרחי להתקדמות רוחנית. הוא מזכיר את דברי הרמח"ל בתחילת "מסילת ישרים", לפיהם התורה והמצוות מהווים אמצעים לקרבת אלוקים, ומבאר שכדי שהתורה והמצוות יגרמו לאותה קרבה, האדם צריך להיות קשור לפנימיותן ולעומקן של המצוות. תנאי הכרחי ליצירת קשר של עומק ופנימיות עם המצוות הוא מידת האמת. במידה ואדם נגוע במידת השקר, כל כוחותיו ומאמציו יופנו כלפי חוץ, במטרה לעשות רושם חיצוני, והוא לא יוכל להתקדם באופן פנימי. רק אדם שהאמת נר לרגליו יוכל להתקדם באופן ממשי וליצור זיקה של עומק ופנימיות עם עולם התורה והמצוות, ולכן מידת האמת היא התנאי היסודי ביותר לכל תהליך התקדמות ועלייה בעבודת השם.[13]
העבודה על מידת האמת אינה כה פשוטה, כפי שכותב על כך ר' יחזקאל בהמשך הדברים:
ליתן ביאור נוסף במאמר (מפי הסבא ז"ל[14]) "אין בין גיהנם לגן עדן כחוט השערה". שע"י[15] חוט השערה ירגיש ויבחין בין האמת לשקר, וכאשר חסר לו חוט השערה נעלמת מאתו ההבחנה הנ"ל, ומכיון שחסרה לו ההבחנה ממילא יתכן שהשקר מוסיף לשלוט בו ואינו מכיר את האמת ויכול לעשות מעשים רעים וסבור שמעשים ראויים הם. ומעתה ודאי שלא יזכה לעולם הבא אלא יירש גיהנם.
ורק ע"י עבודה רבה יזכה להגיע לאמת, וידוע דברי הסבא ז"ל שכל מה שלא יעבוד עליו לא יזכה אליו, ובפרט בענינים אלו הנוגעים לכל מצבו ודמותו הרוחנית על האדם.
ר' יחזקאל מפרש משפט שנמסר בשם הסבא מקלם, "אין בין גיהנם לגן עדן כחוט השערה", לאור האמור לעיל. ההבחנה בין אמת לבין שקר היא דקה מאוד, כחוט השערה, ובקלות אדם יכול לסבור בטעות שהוא מונע מאמת, אבל למעשה הוא פועל מתוך מניע של שקר. לשם כך צריך עבודה רבה, וכמו שאמר הסבא מקלם על שאר המידות שמה שלא עובדים עליו לא זוכים לו, הדבר נכון בוודאי גם ביחס למידת האמת, שעומדת ביסוד דמותו הרוחנית של האדם.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו של יעקב אבינו, ולאחוז במידת האמת.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:         http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:           http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 

[1]   מיכה, ז', כ.
[2]   למד אצל ר' ירוחם הלוי ליבוביץ בראדין (בישיבתו של החפץ חיים), ואצל ר' צבי הירש ברוידא ור' נחום זאב זיו, ממשיכי דרכו של הסבא מקלם. שימש כמשפיע רוחני בישיבת מיר, ובמהלך מלחמת העולם השנייה נדד עמה לשנחאי. לאחר פטירת הרב אליהו דסלר החל לשמש כמשפיע רוחני בישיבת פוניבז' בבני ברק, עד לפטירתו בשנת תשל"ד.
[3]   אבינו עליו השלום.
[4]   על פי בראשית רבה, וישלח, ע"ו, א.
[5]   כאן רואים.
[6]   וכך הוא אומר:     
חזינן מהכא יסוד גדול שאף עשיו היה מדקדק במעשיו, וכל ההבדל היה רק בתכונה זו של "יודע ציד" וכו'. ובאמת דזה מוכרח, דהא מבואר בחז"ל (תנחומא, תולדות, ח') שיצחק אע"ה סבר שעשיו מדקדק במצוות, והיאך יתכן זאת שיצחק טעה לגמרי, והרי כל חד מאתנו סובר שא"א לרמותו, ומעתה היתכן שהיה עשיו מסוגל לרמות ולשקר את אביו יצחק. אלא בודאי שעשיו דקדק במצוות, ולפחות עשיו בעצמו היה סבור שמדקדק במצוות וחי בתוך השקר וסבר ששלם הוא במעשיו, כי כן ניתנה כח לרע ולשקר שיכול להיות רשע גמור ולסבור שמעשיו כשירים וראויים... וכל הנ"מ בין הטוב להרע רק בענין "פיו ולבו שוין", וכיון שהיה מרמה את עצמו יכול גם לרמות את אביו. וכלשון רש"י (שם) "שיודע לצוד ולרמות את אביו היאך מעשרין את המלח" וכו'.
[7]   בראשית, כ"ה, כז.
[8]   גדילת.
[9]   והכי נמי (וכך גם).
[10]            כל אחד ואחד.
[11]            על פי בראשית רבה, וישלח, ע"ו, א.
[12]            בלשונו של ר' יחזקאל:               
וענין זה הוא עיקר העבודה המחוייבת מאתנו, וכבר ביארנו כמה פעמים שאין בתורה ספורי מעשיות בעלמא, אלא עשיו היא מדריגת הטומאה והשקר, ואילו יעקב אע"ה זה מדריגת האמת, והיא האמת הצרופה ללא שום התפעלות נוספת אלא אמת לאמיתה "פיו ולבו שוין" וכמבואר.
[13]            ואלו הם דבריו:
ובפשטות ביאור הענין, שבעת שנמצא באדם מדת השקר לא יתכן כלל שיהיה לו שייכות לתורה. וטעם ענין זה, דראה ברמח"ל בראש ספרו (מסילת ישרים, א') שעיקר זכות האדם בהיותו מקורב להקב"ה, וכל המצוות והתורה הם אמצעים בדי להתקרב אל ד' וליהנות מזיו שכינתו. ולהגיע ליסוד זה ע"י עשיית המצוות צריך שירד לעומק עשיית המצוות ושיהיה לו שייכות לפנימיות הדברים, ואילו השקרן אין לו קשר לפנימיות ומסתפק בחיצוניות, שהרי רצונו רק לשקר ולהתעות את העולם, ועליו נאמר "בפיו שלום ידברו ובלבו ישים ארבו" (ירמיה, ט', ז) כל כך רחוק אצלו ענין הלב מהנאמר בפיו, וזה בנוגע למה שבין אדם לחבירו שדובר שלום עם רעהו ובלבו חושב מתי ימות, ומכיון שמסתפק בחיצוניות ואין לו קשר למהותם של הדברים ממילא רחוק מהתקרבות אל השי"ת, ולכן כיון שהשקר בו אין לו תקווה שיזכה לעולם הבא, ומשום כך מגדירה תורה את עשיו במידת השקר שכיון ששקר בו, שוב לכן הגיע להיות עשיו הרשע. ומעתה מובן מדוע חובת הדביקות במידות ובפרט במידת האמת חייבת להיות עיקר עבודתינו.
[14]            דהיינו הסבא מקלם.
[15]            על ידי.