דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף מ | תקרת היכל שנשברה

 

כפי שראינו בעיון הקודם, הסוגיה בדפים ל"ט-מ"א עוסקת בפרטי הקרבת החטאות הפנימיות, ומבחינה בין הפרטים המעכבים את ההקרבה לפרטים שאינם מעכבים את ההקרבה. בעיון זה נעסוק בשניים מן הפרטים המעכבים, ובחידושו של הרמב"ם בהבנתם.

בדף מ' עמוד א' מדייקת הגמרא מן הפסוקים כי:

"באהל מועד - ... שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה".


כלומר, אם משום מה נשברה תקרת המקדש, אך הכלים כולם עומדים במקומם, לא יכול הכהן להזות מדם החטאת הפנימית. רש"י מבאר כיצד מסיקים הלכה זו מלשון הכתוב:

"נפחתה - תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא".


כלומר, התורה דורשת "אהל" וקירוי למקדש, ובהעדרם לא ניתן לעבוד את עבודות הדם.

בדף מ' עמוד ב' מביאה הגמרא הלכה נוספת:

"מזבח קטרת סמים- למה לי? שאם לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים לא היה מזה".


אם משום מה אירע פגם במזבח הקטורת, יש להחליפו באחר. אמנם, אין די בהצבת המזבח החדש במקומו - יש צורך לחנך אותו לעבודה בהקטרת קטורת. אם לא הוקטרה קטורת על המזבח, הרי שקדושתו כמזבח טרם הושלמה, ושוב - הכהן לא יוכל לעבוד את עבודות הדם שבחטאת הפנימית.

כאמור לעיל, סוגייתינו עוסקת באופן כללי בחטאות הפנימיות: פר העלם דבר של ציבור, פר כהן משיח שחטא ופר ושעיר של יום הכיפורים. לפיכך, על פי פשוטם של דברים נוהגות ההלכות הנזכרות בסוגיה בכל אותן חטאות. והנה, בעל "קרן אורה" על אתר מיסב את תשומת ליבנו לכך, שהרמב"ם שנה הלכות אלה אך ורק בהלכות עבודת יום הכיפורים. בהלכות מעשה הקורבנות, שם הוא מבאר את דיניהם של פר העלם דבר ופר כהן משיח, לא הזכיר הרמב"ם את ההלכות הללו.

בעל "קרן אורה" מסתפק בעצם ההערה בדבר השמטת הרמב"ם. הגרי"ז מבריסק בחידושיו כאן הציע גם הסבר לדברים, לאור סוגיית "זריקה שלא במקומה" (לעיל כ"ו-כ"ז), ואין כאן המקום לדון בה.

אחת הנקודות שלא הזכירון הקרן אורה והגרי"ז היא, שהרמב"ם שנה את שתי ההלכות הנ"ל בסמיכות. כך כתב בפרק ה' מהלכות עבודת יום הכיפורים (הלכות כ"ג-כ"ד):

"נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה, שנאמר באהל מועד.
מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו, שנאמר מזבח קטרת הסמים".


דומני, שהקישור בין שתי ההלכות יסייע להסביר את עמדת הרמב"ם. שתי ההלכות שלפנינו עוסקת, למעשה, במבנה המקדש וכליו. אותו מבנה משמעותי ביותר דווקא ביחס לעבודת יום הכיפורים. עבודת יום הכיפורים מכפרת על הכהן הגדול (ועימו שבט הכהונה כולו), ומכפרת על כלל ישראל. מבחינה זו, עבודה זו מקבילה מאוד לשתי החטאות הפנימיות האחרות: זו המכפרת על כל עדת ישראל ששגגו בעבירה, וזו המכפרת על הכהן המשיח. אלא, שביום הכיפורים ישנו גם מימד כפרה נוסף, הנזכר בפירוש בפסוקי פרשת "אחרי מות":

"וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר".


עוד לפני הכפרה על הכהנים ועל עם הקהל, מכפר הכהן על המקדש ועל אוהל מועד. בהקשר זה, ראוי להזכיר פסוק נוסף מפרשת "תצוה", החותם את פרשיית מזבח הקטורת:

"וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לה' ".


גם כאן, ישנה כפרה מיוחדת ביום הכיפורים, הנוגעת למזבח הקטורת.

נראה לבאר, כי בית המקדש, המהווה את נקודת החיבור והקישור בין ישראל ובין אביהם שבשמיים, זקוק לכפרה ולטהרה כדי לרענן ולחדש את הברית בין כנסת ישראל ובין הקדוש ברוך הוא. הקטורת גם היא מבטאת קישור מיוחד בין ישראל ובין הקדוש ברוך הוא, ועל כן גם מזבח הקטורת זקוק לאותה כפרה "אחת בשנה". חידוש הברית - דרך המקדש ומזבח הקטורת - עומד במוקד יום הכיפורים כולו.

אפשר, שנקודה זו היא העומדת ביסוד פסק הרמב"ם. לדעתו, ההלכות השונות הנוגעות לעבודת הדם אכן שוות בכל החטאות הפנימיות. עם זאת, שתי ההלכות הנ"ל, הנוגעות, כאמור, למבנה המקדש וכליו, משמעותיות דווקא ביום הכיפורים. כאשר מבקש הכהן לכפר על המקדש, יש צורך שהמקדש יעמוד בנוי לתלפיות, והכלים המוצבים בו, ובעיקר מזבח הקטורת, יוכלו למלא את תפקידם. דרישה ייחודית זו קיימת דווקא ביום הכיפורים, מפאת המשימה החשובה הניצבת בפני הכהן הגדול כשלוח עם ישראל ביום קדוש זה.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)