דילוג לתוכן העיקרי

ויצא | תפילת ערבית

קובץ טקסט
בדרך מבאר שבע לחרן יעקב מגיע למה שהתורה מכנה "המקום" (רש"י מזהה אותו כהר המוריה). התורה משתמשת בביטוי "ויפגע", שניתן לפרשו במובן של "ויגע", אך גם כלשון תפילה. חז"ל מפרשים שיעקב התפלל תפילת ערבית.
הרמב"ם פוסק שיש חיוב דאורייתא להתפלל פעם ביום  (הל' תפילה פ"א ה"א). הרמב"ן (השגות לספר המצוות ד') חולק וסובר שחובת התפילה של כל יום היא מדרבן, ורק בשעת צרה יש חובה מדאורייתא להתפלל. לכל הדעות, החובה להתפלל שלוש פעמים ביום היא מדרבנן.
 
הגמרא (ברכות דף כ"ו ע"ב) מביאה את דעת ר' יוסי ב"ר חנינא – "תפילות אבות תקנום". אברהם התפלל שחרית. יצחק מנחה, ויעקב ערבית. ר' יהושע בן לוי, לעומת זאת, סובר שהתפילות נקבעו כנגד הקרבנות; שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בן הערביים, וערבית כנגד הקטר שיירי הקרבנות שהיו נשרפים על המזבח כל הלילה.
הרמב"ם (פ"א, ה"ה-ו') פוסק כדעה שתפילות כנגד קרבנות תקנום. הוא מוסיף שערבית איננה חובה כמו שחרית ומנחה, אך "נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית, וקבלוה עליהם כתפילת חובה".
אם תפילת ערבית היא כנגד הקטר שיירי הקרבן, מסתבר שאינה חובה. אין חובה לדאוג שיהיו שיירים לקרבנות, וכיוון שאין חובה כזו, עולה שגם ערבית איננה חובה כשאר התפילות.
אך אם ערבית נתקנה על ידי יעקב אבינו, למה יהיה דינה שונה משחרית שנתקנה על ידי אברהם, או ממנחה שנתקנה על ידי יצחק? התוספות (יומא דף פ"ז ע"ב) אכן סוברים שערבית אינה תפילת רשות. לדעתם, ערבית  היא חובה, אלא שדרגת חובתה פחותה משחרית או מנחה, ולכן ניתן לבטלה בשעת הדחק או לצורך גדול. תוספות מסתמכים על העובדה שערבית היא תפילת יעקב ולכן לא יתכן שאפשר לזלזל בה.
אולם, גם לפי תוספות, ערבית היא בדרגת חובה נמוכה משאר התפילות, ועלינו להבין למה דינה שונה מהן.
יתר על כן, הרמב"ם, על אף פסיקתו שתפילות כנגד קרבנות תקנום, מביא את העובדה שיעקב התפלל תפילת ערבית.  בהלכות מלכים (פ"ט ה"א), הרמב"ם מוסר את ההתפתחות ההיסטורית של מצות התורה, החל משבע מצוות בני נח, ושם מונה גם את התפילות של אברהם, יצחק, ויעקב. האור שמח מסביר שהרמב"ם פוסק כך כדי להביע את דעתו ששני המקורות – קרבנות ואבות – נכונים. זמני התפילה מקבילים לזמני הקרבנות, ואולם יסוד החובה להתפלל נובע גם מתפילות האבות. מדוע, אם כן, שונה תפילת ערבית משאר התפילות?
התורה תמימה (בראשית כ"ח, יא) מסביר שיעקב באמת לא היה מחויב בתפילה. הגמרא (עירובין דף ס"ה ע"א) אומרת שהולכי דרכים פטורים מתפילה. מה שאנו קוראים לו היום "ג'ט לג" הוא סיבה תפילה שלא להתפלל, כיון שהוא פוגע ביכולת לכוון בתפילה. הפוסקים כתבו שהיום בכל מקרה איננו מתפללים בכוונה יתירה, ולכן יש חובה להתפלל גם בשעות שמקשות על הכוונה. בכל אופן, מעיקר הדין נוסעים פטורים מתפילה. מסיבה זו, אומר התורה תמימה, יעקב היה פטור ותפילתו הייתה תפילת נדבה ולא חובה. לפיכך, גם תפילת ערבית לדורות היא רשות ולא חובה.
כמובן, ההלכה היא שאדם חייב להתפלל ערבית. לא מדובר כאן בחובת קריאת שמע בערבית, ביחד עם ברכותיה, אלא רק בתפילת העמידה, שגם היא חובה היום בגלל קבלתם של כלל ישראל, וכפי שפסק הרמב"ם, או כדעת התוספות, שערבית היא בעצם חובה, אלא שניתן לבטלה בסיבות מיוחדות.
מנהגינו הוא שהחזן חוזר על העמידה בשחרית ומנחה, אך לא בערבית. הרמב"ם (פרק ט' ה"ט) מסביר שכיון שחזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו יודע להתפלל, וערבית היא בכל מקרה רשות ואין האינו יודע ממש חייב, אין סבה לערוך תפילה מיוחדת רק בשבילו. החזרה, בהעדר מי שמחיוב לשמוע אותה, הייתה נחשבת לברכה לבטלה.
בנוגע לזמנה של תפילת ערבית, יש לקחת בחשבון שקריאת שמע חייבת להאמר בלילה (משנה ברכות דף ב ע"א, תוס' וראשונים שם). זמן תפילת העמידה הוא כל עוד האימורין נמצאים על גבי המזבח, שהוא כל הלילה. התורה תמימה (ויקרא ה', ב') טוען שאף על פי שבדרך כלל, חכמים הקפידו שנקיים חובות הלילה לפני חצות הלילה, אין סייג זה נוהג לגבי הקטר האימורין (כמו שמוכח מהמשנה הראשונה במסכת ברכות). לכן גם לגבי ערבית אין הסייג הזה נוהג (אך הוא כן נוהג לגבי קריאת שמע).
לפי הדעה שתפילת ערבית מקבילה לתפילת יעקב, יש לברר מתי הוא התפלל. תוספות (ברכות דף כ"ו ע"ב) מוכיחים שיעקב התפלל לפני חשיכה, ולכן הם שואלים למה ערבית היא רק בלילה. הם מתרצים שלהלכה אפשר להתפלל מפלג המנחה (שעה ורבע לפני הלילה), וכך אפילו עדיף.
המשנה כותבת שנשים חייבות בתפילה. לפי הרמב"ם, יתכן שהחובה היא רק פעם ביום, שהיא החובה מדאורייתא. לפי הרמב"ן ושאר הראשונים, אין סבה לחלק בין שחרית ומנחה (וכן פסק המשנה ברורה, ק"ו, ד'). הפוסקים נחלקו בנוגע לערבית. המשנה ברורה טוען שמאחר שחיוב תפילת ערבית נובע מקבלת כל ישראל, נשים פטורות כיון שהן לא קיבלו עליהן. ערוך השולחן חולק ופוסק שלפי מנהג אשכנז (בניגוד לשיטת הרמב"ם) נשים צריכות להתפלל שלש פעמים ביום.
 
כל דיוננו נוגע רק לערבית של ימות החול. בנוגע לשבת, יום טוב ומוצאי שבת, יתכן שיש שיקולים נוספים, כיוון שנאמרות בהם תפילות מיוחדות.
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)