דילוג לתוכן העיקרי

ראש השנה | דף יח | תעניות החורבן לדורות

במשנה בדף י"ח נאמר שיש לשלוח שלוחים על קידוש חודש אב כדי שידעו הכול אימתי יש להתענות. הגמרא מקשה מדוע אין שולחים שלוחים גם על שאר תעניות החורבן, י"ז בתמוז ועשרה בטבת, ומשיבה שתעניות אלה אינן בגדר חיוב גמור:

"בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום, אין שמד ואין שלום – רצו מתענין רצו אין מתענין".

מהו ה"שלום" המאפשר לוותר על התעניות? רש"י כאן פירש:

"שאין יד הגויים תקיפה על ישראל".

לדעת רש"י, מדובר בשלום הנוגע ליחס בין ישראל ובין אומות העולם. הרשב"א הציע פירוש אחר:

"בזמן שיש שלום, שישראל שרויין על אדמתן".

לדעת הרשב"א, השיבה אל ארץ ישראל היא השלום המובטח, המוביל לביטול תעניות החורבן. הרשב"א שם מוסיף וכותב שזמנו שלו, כאשר ישראל אינם על אדמתם אך אינם נרדפים באופן מיוחד, הוא זמן של "רצו מתענין רצו אין מתענין", ועל כן לדעתו המעוניין שלא להתענות בתעניות החורבן – פטור מהן.

הריטב"א הציע פירוש שלישי לשלום:

"כי בזמן שיש שלום, כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים, יהיו לששון ולשמחה".

לדעת הריטב"א, אין די בשיבה לארץ, ויש צורך גם בבניין בית המקדש. ביחס לדברי הרשב"א הנ"ל מעיר הריטב"א (ומקור הדברים בתורת האדם לרמב"ן) שהתענית בזמן הזה אינה תלויה ברצון הציבור, שכן כבר קיימו וקיבלו עליהם ישראל להתענות בכל תעניות החורבן, כפי שאנו נוהגים עד עצם היום הזה, וכפי שהובא להלכה בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תק"ן).

שלושת הפירושים שלפנינו נוגעים למועד נוסף – יום ירושלים. בשנת תשכ"ז זכה עם ישראל לקיום מושלם של פירוש רש"י כאן, שכן יד ישראל היתה תקיפה על אויביהם. ההיאחזות בארץ ישראל הפכה במלחמת ששת הימים להיאחזות של קבע, ועל כן, על פי פירושו של הרשב"א, יש לראות בכך שלום של ממש, שכן ישראל יושבים על אדמתם. מאידך גיסא, לצערנו, שחרור ירושלים לא הוביל לבניין בית המקדש. שמו של הקב"ה שלום, ושכינת שלומו טרם שרתה באופן מלא על כנסת ישראל.

דומה שאת יום ירושלים, ובמידה מסוימת אף את תשעה באב, עלינו להקדיש להתבוננות ולמחשבה על שניוּת זו ועל הדרך לקרב את ירושלים של מטה, ההולכת ונבנית על ידי בניה-בוניה, אל ירושלים של מעלה, הצמאה להשבת השכינה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)