תמים תהיה עם ה' א-לוהיך

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" / הרב אהרן ליכטנשטיין

פרשת שופטים

באמצע פרשת השבוע מזהירה התורה: "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם ... קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ... כי תועבת ה' כל עשה אלה... תמים תהיה עם ה' א-להיך" (דברים יח', ט'-יג').

מה פירוש להיות תמים? בפיסקא שלנו התמימות באה כשלילה של משהו אחר. בעוד "הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו" (שם, ד'), עם ישראל הנו תמים בכך שהוא נמנע מתועבות אלו. ברם, עדיין איננו יודעים מהי משמעותה החיובית של התמימות.

כאשר אברהם עומד בפני כריתת הברית עם הקב"ה, ברית המילה, ה' נראה אליו ואומר לו : "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז', א'). אף כאן נשאלת השאלה, מה דורש ה' מאברהם בצוותו עליו "היה תמים".

אבן עזרא משיב בקצרה : "והיה תמים - שלא תשאל למה המילה". לפי פירוש זה, משמעותה של התמימות היא הציות המוחלט והגישה הפשוטה, הלא שכלתנית ואפילו הנאיבית כלפי ה' ומצוותיו. תמימות זו דומה לתמימות הבן התם של ההגדה.

הרמב"ם, בניגוד לכך, מציע הבנה תובענית הרבה יותר של מושג התמימות. אמנם אין הוא מונה את הציווי להיות תמים בתרי"ג המצוות (ועל כך משיג עליו הרמב"ן), אך אין ללמוד מכך על הערכתו את התמימות. בהלכות עבודה זרה (יא',טז) הרמב"ם מגנה את הכישוף במילים שאינן משתמעות לשני פנים : "ודברים האלו כולם דברי שקר וכזב הם... ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם... אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תמים תהיה עם ה' א-להיך'". הרמב"ם, בניגוד מוחלט לאבן עזרא, אינו מגדיר את התמימות כפשטות נאיבית אלא כעיסוק שכלתני פילוסופי שמטרתו לשכנע את האדם בכזב ובחוסר התועלת שבמעשי הכישוף.

הרמב"ן, לעומת זאת, מציע הגדרה כוללנית יותר של התמימות. הפסוק "תמים תהיה עם ה' א-להיך" מלמדנו "שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כול והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות... ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים".

בניגוד לשיטת האב"ע הרואה בתמימות פשטות, ובניגוד לרמב"ם המתייחס לתמימות כאל מושג שכלתני, הרמב"ן מבין את התמימות כמערכת יחסים עם הקב"ה החובקת הן את המישור השכלי והן את המישור הרגשי. יחסים אלה תובעניים הרבה יותר מדרישת אבן עזרא "שלא תשאל למה המילה" מחד, ומדרישת הרמב"ם להבין את כזב הכישוף מאידך. הסבר הרמב"ן לתמימות מחייב מערכת יחסים מלאה ושלמה עם הקב"ה. אין די בשכנוע שכלי בייחוד ה'; עלינו ליצור עם ה' קרבה כזו, שלא נרגיש כל צורך במתווכים חיצוניים אליו.

יישום שלוש ההבנות הללו של מושג התמימות בעבודת ה' שלנו אינו דבר פשוט. אך דבר אחד ברור - לכל ההבנות חשיבות שווה. אל לנו לרפות את ידי אלו הנראים נאיבים יותר מאתנו מבחינה רוחנית, ואף לא את ידי אלו שעבודת ה' שלהם בעלת תחכום רב יותר.

הרמב"ן מציין משמעות נוספת של התמימות, והיא השלמות : "שה תמים" (שמות יב',ה). אם עלינו לבחור בין להיות קטנים ושלמים, כשה שזה עתה נולד, ביחסינו עם הקב"ה, לבין הרחבת אופקי יחסינו עם ה' תוך כדי ויתור על התמימות, ברור שעלינו לבחור באפשרות הראשונה. ברם, היחסים האידיאליים עם הקב"ה הם ודאי שילוב הרמוני של הפשטות של שה תמים עם הגודל והעצמה של ראם בשיא כוחו. רק עם שאיפות גבוהות כאלו נוכל להעמיק ולהרחיב את הקשר שלנו לבורא.