תמיד | דף לג –|הקטורת

המשנה מפרטת את סדר עבודתו של הכהן המקטיר את הקטורת:

"מי שזכה בקטרת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו.
נתפזר ממנו לתוכו, נותנו לו בחפניו.
ומלמדים אותו: הוי זהיר שמא תתחיל לפניך, שלא תכוה.
התחיל מרדד ויוצא.
לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו 'הקטר'. אם היה כהן גדול – הממונה אומר 'אישי כהן גדול הקטר'.
פרשו העם, והקטיר, והשתחוה ויצא".

הכהן שעלה בגורל וזכה להקטיר את הקטורת רשאי לבחור כהן שיסייע לו בעבודה, משום שנדרשת מיומנות רבה לביצוע מלאכה זו בלא סיוע, וכפי שאמרו חז"ל על הכהן הגדול, שהיה צריך לעשות זאת לבדו ביום הכיפורים (יומא מט ע"ב):

הכהן הגדול היה מחזיק את הכלי בקצות אצבעותיו ושופך לתוך ידיו שלו את הקטורת. לשם עשיית פעולה זו ללא סיוע נדרש תרגול רב, ולכן הכהן שהקטיר את הקטורת היה רשאי לבחור לו כהן אחר שיסייע לו בזה.

בניגוד לשאר ההגרלות, בהגרלת הקטורת זכאי להשתתף רק אדם שלא הקריב קטורת בעבר:

הסיבה לכך היא שהקטורת מעשירה, כפי שלמדו חכמים (יומא כו ע"א) מהפסוקים בספר דברים (לג, י-יא):

"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן".

מהפסוקים עולה שמקטיר הקטורת זוכה לברכה ב"חילו" (ממונו). כדי שכמה שיותר כהנים יזכו לעסוק בהקטרת הקטורת ויתעשרו, לא היו מניחים לכהן להקריב את הקטורת יותר מפעם אחת.

התייחסות דומה לכך שאין נותנים לכהן אחד להקטיר קטורת יותר מפעם אחת, אנו מוצאים בסנדקאות. במדרש רבה (לך לך, פרשה מז) נאמר שברית המילה דומה לקטורת:

"א"ר אייבו בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים. אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עבירות ולידי מעשים רעים, אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם".

בעקבות ההשוואה בין המילה להקטרת הקטורת פסק הרמ"א (יורה דעה רסה, יא):

"ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת".

יחד עם זאת, הגר"א (שם ס"ק מו) מעיר על דברי הרמ"א:

"דבריו אין להם שחר, דאם כן מאי טעמא מאדם אחד דוקא, ואחד לא יעשה ב' פעמים סנדק לעולם!
ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר, אלא המנהג הוא ע"פ צוואת ר"י החסיד סי' מ' ע"ש".

הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א יו"ד סי' תקפד) כתב שהעושר המוזכר ברמ"א אינו דוקא עושר של ממון, אלא גם עושר של בריאות וכיוצא בזה. אם נקבל את הסברו של הרב שטרנבוך, ניתן לומר זאת שגם העושר המגיע בעקבות הקטרת הקטורת אינו בהכרח עושר ממוני.

[בשולי הדברים נעיר שלכאורה היה מקום לדון בדברי הגר"א, שהרי "לא ראינו אינה ראיה" – גם אם לא ראינו דבר מסוים מתרחש, אין זה מוכיח שהוא אינו נכון. אולם ישנם מקרים שבהם גם "לא ראינו" מהווה ראיה, כגון במקרים המתרחשים לעתים קרובות – אם דבר אמור להתרחש לעתים קרובות ולמרות זאת לא ראינו כמוהו, הדבר עשוי להוות ראיה לכך שהוא אינו נכון (ראה ש"ך יורה דעה סימן א ס"ק א, וכן ש"ך חושן משפט סימן לז ס"ק לח).]