תמיד | דף כו | שמירה במקדש
במשנה שמובאת בדף כה (ע"ב) נאמר שהכהנים היו שומרים בשלושה מקומות בבית המקדש. בדרך כלל מטרתה של שמירה היא למנוע גניבה, אולם סיבת השמירה במקדש הייתה שונה, כאמור בפרשת קרח (במדבר יח, ד):
"וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם".
מן הפסוק נראה שמטרת השמירה היא מניעת כניסתם של זרים לקודש. ניתן ללמוד עוד על מטרתה של השמירה מספר מלכים ב (יא, ו):
"וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח".
הרא"ש מפרש: "מסח" – מהיסח הדעת. כלומר, מטרת השמירה היא למנוע הסח דעת בעיסוק בקודש, ולכן יש להעמיד שומרים. הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ח, א) וראשונים נוספים (ראב"ד, מאירי ועוד) כתבו שהסיבה לכך היא שכבודו של בית המלך מחייב שיהיו בו שומרים:
"שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".
נראה שלפי דעת הרא"ש, הסובר שמטרת השמירה היא מניעת הסח דעת, יש להעמיד שומרים ביום ובלילה. זאת בניגוד לדעת הרמב"ם (שם, ב), הסובר שיש צורך להעמיד שומרים רק בלילה:
"ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות".
ראינו לעיל שמצוות שמירת המקדש מפורשת בתורה, ואם כן – שאלת הגמרא בסוגייתנו, "מנא הני מילי?", אינה ברורה. יתכן שאפשר להסבירה לאור העובדה שלפי פשט הפסוקים בספר במדבר, מטרת השמירה על המשכן הייתה מניעת כניסת זרים למקום שאליו אסור להם להיכנס. לכן, מכיון שבבית המקדש הייתה חומה ושערים ולא יכלו להיכנס אליו זרים, היה צורך בבירור מחודש של חובה זו, משום שלכאורה כבר אין ממה לשמור. אם נקבל זאת, יהיה עלינו להבין מדוע יש צורך במספר שומרים, שהרי שומר אחד מספיק למשימה זו. יתכן שמטרתו של אחד מהשומרים הייתה למנוע כניסת זרים, ושאר השומרים היו נחוצים כדי לתת כבוד לבית המלך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)