עירובין | דף נא | תחומין דאורייתא

המשנה בדף מט עמוד ב שבה על קביעה שנזכרה במהלך המסכת פעמים רבות, והיא - תחום שבת הוא אלפיים אמה, ואין ללכת בשבת מרחק גדול יותר. הגמרא בדף נא עמוד א מתעוררת לבחון את מקור הלכה זו:

"הני אלפים אמה היכן כתיבן?"
<

בתשובה לשאלה מצטטת הגמרא ילפותא ארוכה ומסועפת המבוססת על לא פחות משבע גזירות שוות. רש"י מבאר, כי מטרת הילפותא לקשר בין הוראת "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", האמורה ביחס לאיסור תחומין; ובין שיעור אלפיים אמה שנקבע כמגרש שסביב ערי הלויים. ייתכן, שהפרשיות קשורות גם על פי פשוטו של מקרא. ביחס לערי הלויים, מבחינה התורה באופן ברור בין העיר עצמה, שנועדה "לשבת", ובין המגרש שמסביבה. גם ביחס לתחום שבת מזכירה התורה את החובה "שבו איש תחתיו", אך מוסיפה גם את ה"מקום" שממנו אסור לצאת, שהוא כנראה נרחב יותר מתחום הישיבה. מכאן, כאמור, הסיקו חכמים שנוסף על מקום הישיבה גרידא, ארבע אמות, ישנו תחום רחב יותר שבו מותר להלך בשבת: תחום אלפיים אמה.

הגמרא במסכת סוטה (דף ל עמוד ב) קובעת בפירוש, כי לדעת ר' עקיבא תחום שבת הוא אלפיים אמה, וזהו דין דאורייתא. גם הגמרא לעיל בסוף הפרק הראשון (דף יז עמוד ב) קבעה "לוקין על עירובי תחומין דבר תורה". חיבור סוגיות אלה עם הילפותא שלפנינו מלמדת, לכאורה, על כך שאיסור היציאה חוץ לאלפיים אמה הוא מדאורייתא.

עם זאת, כמעט כל הראשונים שללו עמדה זו, לאור סוגיות מפורשות המציגות את דעת ר' עקיבא כדעת יחיד, שנדחתה על ידי שאר החכמים. כמו כן, בתלמוד הירושלמי (עירובין, פרק ג הלכה ד) נאמר, שהלכה זו "אינה מחוורת", וכי העמדה שרואה את תחום אלפיים אמה כדין דאורייתא היא דעת יחיד, שאינה מתקבלת להלכה.

אלא, שדברי הירושלמי שם מעוררים מחלוקת הלכתית אחרת. כאמור, הירושלמי מסתייג מן האפשרות שתחום אלפיים אמה דאורייתא. אך הדיון שם מסתיים בקביעה:

"אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל".

כלומר, השיעור המקסימלי של "מקום" אחד הוא י"ב מיל, כפי שהיה מחנה ישראל במדבר. לפיכך, יציאה מחוץ לתחום י"ב מיל אסורה, ככל הנראה, מדאורייתא.

הרי"ף (עירובין, דף ה עמוד א באלפס) קיבל להלכה את פסק הירושלמי: יציאה חוץ לאלפיים אמה אסורה מדרבנן בלבד, ואולם יציאה חוץ לי"ב מיל אסורה מדאורייתא (ובכך עוסקת הגמרא בדף יז, הקובעת שלוקין על עירובי תחומין). בדרכו של הרי"ף צעד גם הרמב"ם (הלכות שבת כז, א), אם כי הוא מגדיר את תחום אלפיים אמה כ"דברי סופרים". היו שהבינו שביטוי זה ברמב"ם מכוון לדין הקרוב לדין דאורייתא, ולא לדין דרבנן קלאסי.

יש מן הראשונים שחלקו על הרי"ף, וקבעו שתחומין מדרבנן באופן גורף. כאמור, הרי"ף מבסס את פסיקתו על הירושלמי, שם התחדש שיעור י"ב מיל, אך היות ושיעור זה אינו נזכר בפירוש בתלמוד הבבלי, טוען בעל המאור (על הרי"ף שם), כי אף שיעור זה איננו רלוונטי, ולהלכה כל יציאה מחוץ לאלפיים אמה, ואפילו למרחקים גדולים יותר, אסורה מדרבנן בלבד. באופן מפתיע, הרמב"ן בספרו "מלחמות ה' " מצדד דווקא בעמדה זו של בעל המאור, ונדחק ב"עמעומי השיטה" כלשונו, כדי לנסות ולהסביר שגם הרי"ף לא התכוון לפסוק הלכה למעשה שתחומין בי"ב מיל הם דאורייתא.

הלכה למעשה, נמנע השולחן ערוך (אורח חיים שצז, א) מלהכריע במחלוקת הראשונים. המשנה ברורה שם (ס"ק א) מצטט את הדעות השונות, ואף הוא לא קובע עמדה ברורה. במצב שיגרתי, מחלוקת זו איננה משמעותית הלכה למעשה, משום שסוף סוף אסור לצאת חוץ לאלפיים אמה. עם זאת, כאשר ישנו מצב חירום בשבת, שאלה זו הופכת מעשית ביותר, ונציין בקצרה דוגמה אחת.

כאשר יולדת נדרשת לנסיעה לבית חולים בשבת - הדבר מותר לכתחילה, שכן פיקוח נפש דוחה שבת. עם זאת, לא פעם קורה, שהיולדת מעוניינת שקרובי משפחתה יצטרפו אליה לנסיעה. הרכב המסיע את היולדת - נוסע בהיתר, ואולם המצטרף לנסיעה עלול לצאת אל מחוץ לתחום. אם נקבע להלכה שתחומין דרבנן, יש מקום להקל בזה, שכן סוף סוף ישנו כאן צורך מסויים עבור היולדת. עם זאת, אם יוכרע להלכה שתחומין חוץ לי"ב מיל דאורייתא, הרי שכאן הקרוב המצטרף לנסיעה עלול לעבור על איסור תורה. הלכה למעשה, תלויה שאלה זו במשתנים רבים ומגוונים שאין כאן המקום לפורטם, ודי היה לנו בעצם ההדגמה של חשיבות פסיקת ההלכה בשאלה עקרונית זו: האם תחומין דאורייתא או דרבנן.