דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף קב | תוספת אהל

 

מן התורה אסורה רק בניית אהל קבע בשבת, אך חכמים אסרו בניית אהל ארעי. בסוגייתנו (קב עמוד א) מופיע סיוג חשוב לדין זה:

"אמר רב אסי: הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.
הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי".


רב אסי אמר שכאשר יש כבר אהל טפח מותר להוסיף עליו בשבת משום שתוספת על אהל ארעי לא נאסרה. בעקבות דברים אלו התיר רב לרב הונא לכרוך מחצלת ולהשאיר בה טפח ובכך להתיר את פרישתה בשבת. הריטב"א הביא מחלוקת ראשונים בהגדרת הטפח שיש לשייר במחצלת: לדעת רש"י (כפי שהובן על ידי התוספות) די בכך שהמחצלת המגולגלת תהיה ברוחב טפח, ואילו לדעת התוספות (וכן הבין הריטב"א ברש"י) יש צורך בטפח פרוש מלבד רוחב המחצלת המגולגלת (וכך נפסק בשו"ע או"ח שטו, ב).

נראה ששורש מחלוקתם נעוץ בהבנת אופי ההיתר להוסיף על אהל ארעי: לדעת רש"י ההיתר הוא מצד התוצאה, היינו שלאחר שכבר יש אהל חלקי אין חשיבות רבה בתוספת שמוסיפים על גביו. לעומת זאת, דעת התוספות היא שההיתר הוא מצד אופי המעשה, אשר דווקא אם כבר התחיל מבעוד יום מותר להשלימו ולא כאשר נעשה כולו בשבת. ממילא, כאשר המחצלת מגולגלת לחלוטין יש כאן כבר אהל חלקי במישור של התוצאה, אך מעשה הפרישה הוא מעשה חדש וגמור שלא התחיל מבעוד יום.

מתוך הבנה זו ניתן להבין חידוש שחידש החזון אי"ש (שבת נב, ח) בענייננו. לדעתו, אם מניחים מחצלת מגולגלת ברוחב טפח, למרות שאסור לפרוש את המחצלת (כדעת התוספות) מותר להניח לידה מחצלת אחרת. נראה שהחזון אי"ש מבין שבמישור של התוצאה המחצלת המגולגלת מהווה אהל טוב, ורק מצד מעשה הפרישה יש בעיה בכך שנעשה מעשה גמור בשבת. כאשר האדם מניח מחצלת אחרת הוא לא עושה מעשה האהלה חדש אלא ממשיך את המעשה שהתחיל בהנחת המחצלת מבעוד יום, ולכן הדבר מותר. (אמנם בקצות השולחן חלק על החזו"א, ונראה שלדעתו יש פגם בעצם הגדרת המחצלת המגולגלת כאהל)

השלכה נוספת של הבנה זו היא ההיתר (שהובא בחזו"א נב, ו) לפרוש גגון נפתח בשבת לאחר שהיה פתוח ברוחב טפח מבעוד יום. לכאורה אפשר היה להשוות זאת למחצלת מגולגלת, שהרי הגגון מכווץ ומקופל, אך לאור דברינו יש לומר שמכיוון שכבר התחיל מעשה הפתיחה של הגגון מותר להמשיכו בשבת, ואין בעיה עם עצם העובדה שהאהל עשוי מבד מקופל או מגולגל.

נראה שהחקירה המהותית בעניין היתר תוספת אהל מקרינה על שאלה הלכתית נוספת: תוספת אהל במחיצה המתרת (כגון מחיצה של עירוב). כאשר יש מחיצה שרק הטפח התחתון שלה בנוי, לדעת המרדכי מותר להוסיף עליה ולעשותה מחיצה גמורה של עשרה טפחים (אף שמדובר במחיצה המתרת שאסור לבנותה בשבת), ואילו לדעת התוספת שבת אסור לעשות זאת. נראה ששורש מחלוקתם נעוץ באופי היתר תוספת אהל: לדעת המרדכי המוקד הוא בכך שהמעשה התחיל מבעוד יום, וממילא מותר להמשיך את מעשה הקמת המחיצה בשבת, אך לדעת התוספת שבת המוקד הוא בכך שכבר היה חפצא של אהל מבעוד יום, ובמחיצה אנכית אין כל משמעות לגובה של טפח והגבהת המחיצה יוצרת תוצאה חדשה לגמרי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)