דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 158 | איסור הבמות | 134

עד עתה עסקנו בנבואות ירמיהו שנאמרו בראשית מלכותו של המלך יהויקים. מראשית מלכותו במשך ארבע השנים הראשונות למלכותו, שולטת מצרים על ארץ ישראל.

 

תבוסת מצרים על ידי בבל בכרכמיש

בשנה הרביעית למלכותו הוכה פרעה נכו בידי נבוכדנצר מפקד צבא בבל על ידי כרכמיש על נהר פרת: "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם: לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ירמיהו מ"ו, א'-ב' ואילך).

הנביא מבשר לבני ממלכת יהודה כי מצרים שנלחמו בצבא יהודה על יד מגידו והרגו את יאשיהו, הגלו את יהואחז והשתלטו על ארץ יהודה עתידה לתת את הדין על העוול שעשתה ליהודה. דבר זה הוא קיום נבואתו של ירמיהו עצמו "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיהו ב', ג').

אף שצבא מצרים היה מצויד היטב, הנביא אומר שהוא יוכה שוק על ירך על ידי הכשדים החזקים ממנו. אמנם פרעה נכו חשב כי צבאותיו יכסו את העולם, כמפורש בהמשך: "מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (ירמיהו מ"ו, ח'), אך בסופו של דבר מצרים תובס וחיילי בבל ישיגו את כולם ויהרגו אותם.

בסופו של דבר נתקיימה הנבואה במלכים ב כ"ד, ז' – "וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם". נבואה זאת באה ללמד את בני ממלכת יהודה כי גם אם אויבי ישראל ממלאים בפועל שליחות א-לוהית בעצם הצקתם לישראל, הם אכן יבואו על עונשם על מעשיהם הרעים.

 

ניסיון להתאחד נגד בבל ופורענות קשה על ממלכת יהודה ועל העמים בקרבתה

עם מותו של נבאופלאסר, נבוכדנצר בנו עוזב את המרד של יהודה ושב לארצו לרשת את כסא המלכות. לזמן קצר העצמאות חוזרת לארץ יהודה.

פרעה נכו הובס על יד כרכמיש על שפת נהר פרת בידי נבוכנאצר כשמונה עשרה שנה לפני חורבן הבית. מלכי יהודה ושכניהם מסביב חששו שבבל תבקש מעתה לרשת את הארצות שהיו ארבע שנים תחת שלטון מצרים, ולכן הם ניסו להתאחד ולהילחם ביחד נגד בבל אם תבוא לשעבדם, כשככל הנראה יהויקים הוא זה שמוביל את המהלך. ירמיהו הנביא מציע להם לעזוב את תכניתם ולקבל עליהם את עול נבוכדנאצר מלך בבל.

הנביא מבשר בשורה קשה: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ה' וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם" (ירמיהו כ"ה, ט'). לאחר שהנביא מפרט בפירוט רב (ירמיהו כ"ה) את כל העמים שנבואתו מכוונת אליהם ואת הפורענות העתידה להגיע לכל עם ועם, הוא אומר:

"וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד ה' וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' אֲלֵיהֶם... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם: וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ: כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם ה' צְבָאוֹ-ת...

"וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם... בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ כִּי רִיב לַה' בַּגּוֹיִם נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם ה':

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ-ת הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל גּוֹי וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: וְהָיוּ חַלְלֵי ה' בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ: הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה: וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן: קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת מַרְעִיתָם: וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף ה'"   (ירמיהו כ"ה, י"ז-ל"ז).

יש לקב"ה ריב עם כל הגויים. ה' שופט כל הארץ ימסור את הרשעים שייהרגו בחרב.

הפורענות תתחיל אמנם מירושלים ומבית המקדש, איך היא תתפשט על כל אומות העולם. ולאחר שיוגלו כל העמים הללו מארצותיהם, שם היו עמלים בשלווה, לא יישמעו שם עוד קולותיהם ותהיה דממה בעולם.

חורבן ממלכת יהודה הינו בגלל עבודה זרה, אך כאן בפרק אין פירוט של חטאי העמים האחרים. הם מכונים רשעים. בקובץ נבואות העמים (פרקים מ"ו-נ"א) ירמיהו מפרט מקצת עוונותיהם עליהם יצטרכו לשתות את כוס החמה: גאוות מואב (ירמיהו מ"ח), בטחון העמונים באוצרותיהם הרבים, זדון לבו של אדום ובטחונו העצמי המופרז של בבל הינה ארץ פסילים.

הנביא מסיים פרק זה בשירה המתארת את עוצמת החורבן שיחריב נבוכדנצר את הארצות אם לא ייכנעו לו. ה' ישאג כאריה וכדורך ענבים – "בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ כִּי רִיב לַה' בַּגּוֹיִם נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם ה'" (ירמיהו כ"ה, ל"א). גם אצל חללי גויים, אלו המכונים חללי ה' לא יובאו לקבורה ויהיו כדומן על פני האדמה. מה שראינו בתוך ממלכת יהודה אצל עובדי המלך ואצל כל גופות ראשי השלטון והעם שהוצאו מקברותיהם והושארו כנבלות לבהמת הארץ, כך יהיה גם אצל כל הגויים שיושמדו על ידי נבוכדנצר מלך בבל.

חשוב לציין כי נבואה זאת נאמרה בשנה הרביעית למלך יהויקים שהיא שנת מלכותו הראשונה של נבוכדנצר מלך בבל. מעניין כי ישנן מספר נבואות המתוארכות דווקא לתאריך זה, המסמל יותר מכל את קיום נבואת ירמיהו על עלייתה של בבל; אך יחד עם זאת הוא מסמל גם את סופה של ממלכת יהודה העתיד להתרחש בעוד כשמונה עשרה שנה, ולכן ציון תאריך זה הינו משמעותי ביותר. הרי לא במקרה מציין הנביא בתחילת הפרק כי:

"מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה דְבַר ה' אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם: וְשָׁלַח ה' אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ: לֵאמֹר שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְלֹא אָרַע לָכֶם: וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם ה' לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם"   (ירמיהו כ"ה, ג'-ז').

מדוע הנביא בהקשר זה מציין את שנות נבואתו עשרים ושלוש שנים ואת הנביאים האחרים שנשלחו על ידי ה'? הוא מדגיש באופן מאוד ברור את העובדה ש'לא שמעתם' (פועל החוזר בארבעת הפסוקים הללו ארבע פעמים) כי הנביא מבין שלמרות כל השתדלותו ומאמציו וניסיונותיהם של נביאים אחרים להחזיר את בני ממלכת יהודה בתשובה, הם לא הצליחו בכך ובסופו של דבר החורבן עומד בפתח. מה שירמיהו חשש ממנו כל השנים עומד עכשיו בפועל להתבצע, והנביא מדגיש: "וְהֵבֵאתִי עַל הָאָרֶץ הַהִיא אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם" (ירמיהו כ"ה, י"ג).

אנחנו נתחיל לעיין בפרק ל"ו שנאמר אף הוא בשנה הרביעית ליהויקים:

"קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם:

"וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר: וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ לֵאמֹר אֲנִי עָצוּר לֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית ה': וּבָאתָ אַתָּה וְקָרָאתָ בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ מִפִּי אֶת דִּבְרֵי ה' בְּאָזְנֵי הָעָם בֵּית ה' בְּיוֹם צוֹם וְגַם בְּאָזְנֵי כָל יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם: אוּלַי תִּפֹּל תְּחִנָּתָם לִפְנֵי ה' וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה כִּי גָדוֹל הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל הָעָם הַזֶּה: וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי ה' בֵּית ה'"   (ירמיהו ל"ו, ב'-ח').

על מנת להבין את הפרק נציין מספר דברים שקדמו לנבואה זאת. הרי בראשית מלכות יהויקים (כמבואר בפרקים ז' וכ"ו כפי שביארנו בשיעורים הקודמים) ניבא ירמיהו "וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ירמיהו כ"ו, ו'). אמנם בעת אמירת הדברים הקשים בבית ה' הנביא ניצל על ידי אחיקם בן שפן (ירמיהו כ"ו, כ"ד), אך נראה שבעקבות נבואתו אז נאסרה עליו הכניסה לבית ה' כמבואר בפרקנו: "וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ לֵאמֹר אֲנִי עָצוּר לֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית ה'" (ירמיהו ל"ו, ה').

הזכרנו כי בעקבות נצחון נבוכדנצר מלך בבל על פרעה נכו בכרכמיש חששו כל הממלכות מהשתלטות הכשדים ולכן ניסו להתאחד ולהילחם נגד מלך בבל (כפי שראינו בפרק כ"ה). ירמיהו מזהיר את בני ממלכת יהודה ואת בעלות בריתה שלא יילחמו בכשדים אלא ייכנעו להם ויעבדו אותם שבעים שנה.

ירמיהו נצטווה ככל הנראה לכתוב את כל נבואות הפורענות שנאמרו לו מימי יאשיהו ועד אותו זמן, על כן ירמיהו העצור מזמין אליו את ברוך בן נריה הסופר ומכתיב לו את נבואת הפורענות כפי שנצטווה על מנת שיקרא ברוך את נבואות הפורענות באזני העם במקדש.

המגילה נכתבת על ישראל ועל כל הגויים. המטרה היא אולי שבני ממלכת יהודה ישובו מדרכם הרעה וה' יוכל לסלוח לעוונם ולחטאתם. אם אכן ישמעו את תוכחות ירמיהו ואת העונשים הצפויים להם יחזרו בתשובה באמת ותחנוניהם לפני ה' יתקבלו ברצון כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' אל העם הזה.

בשיעור הבא נמשיך לעיין בהמשך פרק ל"ו ונראה מה הן ההשלכות של קריאת ברוך בספר את דברי ירמיהו בבית ה' על העם ועל השרים ומהו יחסו הקשה ביותר של יהויקים לנבואתו של ירמיהו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)