שתי דרכי תשובה
השיחה נאמרה בסעודה שלישית בשבת פרשת מצורע תשע"ה, וסוכמה על ידי בנימין פרנקל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
תהליך הטהרה של המצורע
אנו פוגשים בפרשה את המצורע, המרוחק מהחברה. מהו תהליך הטהרה שעובר המצורע? הפסוקים מתארים תהליך יוצא דופן:
"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים: וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִם וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן...
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית: וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית: וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה':
"וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם: וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה': וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה: וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר"
(ויקרא י"ד, ח-כ).
מה פשר אותה הזאה על תנוך האוזן ועל בהונות היד והרגל? האבן עזרא כבר עמד על כך שיש כמה נקודות דימיון לאירוע אחר בתולדות עם ישראל:
"על תנוך – טעמו ידוע ממקומו. והנה המטהר מהצרעת שהוא בגוף כמו הכהן שימלא ידו, כי העון כמו הצרעת בנפש, והבהן מקום חבור, והוא עקר כל המעשים, והימנית בעבור כח הצד הימין, והתנוך זכר לשמוע אשר צווה".
הראב"ע מקשר זאת לחניכתם של בני אהרן ומינויים לכהן. זהו לא סתם מינוי – הם הופכים מ'ישראל' ל'כהן', מקבלים על עצמם את קדושת הכהן.
תשובה – בניית זהות מחדש
דומה, שהראב"ע מכוון לנקודת עומק משמעותית – מילוי יד אהרן ובבניו וטהרת המצורע מכוונים למגמה אחת והיא כינון זהותו של האדם מחדש. יש כאן מעין לידה מחדש, והדבר מסביר גם את בחירת התורה למקם את פרשיית היולדת לצד דיני המצורע, ולא עם הזב, הזבה והנידה, שלושת מחוסרי הכפרה האחרים.
הלידה הזו מחדש מבטאת תהליך תשובה יסודי, שינוי מהותי של האדם, שמוזכר במפורש ברמב"ם בסוף הלכות צרעת:
"הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת.
"וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע...
"לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם, וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי... ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים... ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם... ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו, ומתוך כך באין לדבר בא-להים וכופרין בעיקר...
"והרי הוא אומר 'שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ'. מי גרם להם לשית בשמים פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ, זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר.
"אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו'".
(רמב"ם הלכות צרעת ט"ז, י).
הרמב"ם אינו מדבר כאן על אדם שחלה בצרעת אלא על רשע גמור, על אדם שהתבוסס בחטא. דברים אלו מתכתבים עם האמור בהלכות תשובה:
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר 'שובה ישראל עד ה' א-להיך'... כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" (רמב"ם הלכות תשובה ז', ו).
ובהמשך:
"כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' א-להי ישראל... צועק ואינו נענה... ועושה מצות וטורפין אותן בפניו...
"והיום הוא מודבק בשכינה... צועק ונענה מיד... ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה... ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'".
(רמב"ם הלכות תשובה ז', ז).
ביום אחד עובר האדם שינוי מהפכני, רבולוציה שלמה – מ"שנאוי לפני המקום, משוקף ומרוחק ותועבה" הוא הופך ל"אהוב ונחמד, קרוב וידיד".
תשובה – התקדמות הדרגתית
אך במסכת יומא אנו רואים מודל אחר של תשובה. מודל של תנועה איטית יותר, מדודה, המתארת שינוי אבולוציוני.
אדם שעובר שינוי כזה יכול לטבול לטהרתו, מעין לידה מחדש, אבל לא כזו שאורכת מספר ימים ודורשת תהליך מורכב. במודל כזה לא מדובר על חוטא ורשע, אלא על אדם שטועה מידי פעם, שמפספס.
הוא מביא חטאת על ההחטאות שלו, על הפספוסים, ולא אשם, המגיע לפי הרמב"ן על אדם שנפשו שוממה לגמרי.
הרמב"ן משווה בין החטאת לאשם, בצורה דומה להבחנה שהצגנו בין שתי דרכי התשובה:
"והנראה בעיני, כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העושו יתחייב להיות שמם ואבד בו... וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך, מלשון 'אל השערה ולא יחטיא'" (ויקרא ה', טו).
אם כן, התורה מציבה בפנינו שני מודלים של שינוי – חטאת מול אשם, מקווה מול טהרת מצורע. כל מודל מתאים לסוג מסוים של אנשים, ועלינו לזכור תמיד שאם לא מדובר באדם חוטא ורשע, ההתקדמות הרצויה עבורו היא צעד אחר צעד, התקדמות מדורגת בשלבים, מבלי לבצע שינויים מהפכניים ומהירים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)