שרוב גופי תורה תלויים בה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"שרוב גופי תורה תלויים בה"[1] / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת קדושים

"'דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה" (רש"י י"ט, א בשם המדרש). כוונת רש"י היא לכך שבפרשה קצרה זו מקובץ מספר גדול יחסית של מצוות. אולם נראה שפרשה זו נתייחדה לא רק בכמות המצוות שיש בה אלא גם בגיוון הרב של מצוות אלו. נתקבצו בפרשה מצוות מכל הסוגים ומכל המינים: מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו שזורות זו בזו - "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" (פסוק ג), בין הפסוק "לא תגנבו…" לבין הפסוק "לא תעשק את רעך ולא תגזל" נמצא הפסוק "ולא תשבעו בשמי לשקר", שמתקשר לחילול ה' (עיין רמב"ם הל' שבועות פי"ב הלכות א-כ); חוקים ומשפטים מעורבים אלו באלו: "לא תקם ולא תטר… ואהבת לרעך כמוך… את חקתי תשמרו - בהמתך לא תרביע כלאים…" (פסוקים יח-יט); לצד מצוות כלליות השייכות לעיקרי האמונה, כמו שבת ועבודה זרה, נמצאות מצוות הנוגעות לפרטים קטנים כמו פיגול ונותר; וגם ברובד הלשוני יש בפרשה עירוב של לשון יחיד ולשון רבים: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך… אני ה' א-להיכם" (פסוק ג), "את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים" (פסוק יט).

נראה שבהבאת כל סוגי המצוות בפרשה אחת רצתה התורה להעביר מסר מסוים - "תורת ה' תמימה משיבת נפש". יש להתייחס לתורה כאל מכלול אחד, ולא כאל פרטים שאין קשר ביניהם. "בשעה שאמר הקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' אמרו אומות העולם - לכבוד עצמו הוא דורש. כיוון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא: 'ראש דברך אמת' - ראש דברך ולא סוף דברך? אלא בסוף דברך ניכר שראש דברך אמת" (קידושין לא ע"א). יש קשר בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו; אלו משפיעות על אלו, וכולן שייכות למכלול אחד. אדם שאינו מקיים מצוות שבין אדם לחברו, יש בעיה גם במצוות שהוא מקיים בינו לבין המקום. כך גם הדברים לגבי יחיד ורבים: אדם צריך לקיים הן את המצוות הפרטיות והן את הציבוריות, לדאוג למצבו הפרטי, ובה בעת גם לדאוג למצבו של עם ישראל כולו, ולהבין ששתי הדאגות האלו קשורות זו בזו. לא נאמר ש"רוב גופי תורה כלולים בה" אלא ש"רוב גופי תורה תלויים בה" - המצוות תלויות הן אלו באלו.

ידועים דברי הרמב"ן בתחילת הפרשה כי "קדושים תהיו" היא מצווה כללית, שמחייבת אותנו להתקדש ולפרוש מן האכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס, ולא להיות נבלים ברשות התורה. יש כאן בעצם ציווי להגיע לרמה ערכית מסוימת, מעבר לקיום של כל פרטי המצוות. גם עניין זה מתקשר לדברינו: מצד אחד צריך האדם להיזהר בפרטי המצוות ולא לוותר על אף סעיף בשולחן ערוך, ומצד שני עליו גם לשמור על הערכים שאליהם מכוונת אותנו התורה ככלל, ולבנות את אישיותו בהתאם לדרישת התורה.

"'ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם…' (י"ח, ה) - ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים" (רש"י בשם תורת כוהנים). כותב על כך הרמב"ם (מעילה פ"ח ה"ח): "והעשייה ידועה, והוא שיעשה החוקים, והשמירה - שייזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים". יש לעשות את החוקים והמשפטים על כל פרטיהם ודקדוקיהם, אולם צריך גם להיזהר להתייחס אל החוקים כראוי, ולשמור על הרמה הערכית שמאחורי הציוויים. מצדה האחד של הפרשה נמצא הציווי הכללי "קדושים תהיו", ומצדה השני נמצא הציווי "והתקדשתם והייתם קדושים" (כ', ז), שאותו דרשו חז"ל: "והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדושים - אלו מים אחרונים" (ברכות נג ע"ב).

ניתן להוסיף ולומר שפרשתנו גם מתייחסת לכל תחומי החיים, ומדגישה את העובדה שהתורה קשורה לכל שלבי החיים ולכל תחומיהם, ויש להתייחס אליה כאל מכלול אחד, שמדריך אותנו בכל מקום ובכל זמן כיצד לעצב את דרכנו ואת אישיותנו.



[1] השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת אחרי מות-קדושים תשנ"ו, וסוכמה על ידי מתן גלידאי