דילוג לתוכן העיקרי

מעילה | דף ה | שעת היתר לכוהנים

 

הגמרא עוסקת בלשון "היתה לה שעת היתר לכהנים", שהזכיר רבי יהושע לעיל (דף ד עמוד ב). בסוגייתנו, מועלים שלושה צדדים לספק:

"היתר שחיטה שנינו, או היתר זריקה שנינו, או היתר אכילה שנינו?"


אפשרות ראשונה: מרגע שנשחט הקרבן אין מתחייבים על מעילתו אף אם נפסל הבשר קודם קבלת הדם או זריקתו; אין הכוונה להיתר אכילה אלא להיתר עבודה לכהנים.

אפשרות שניה: מרגע שנתקבל הדם בכלי הוא ניתר בזריקה ומרגע זה הבשר יצא מידי מעילה אפילו אם נפסל קודם שנזרק הדם.

אפשרות שלישית: רק מהזמן בו הותר הבשר לכהנים באכילה (מרגע זריקת הדם), הבשר יוצא מידי מעילה.

מדברי בעלי התוספות (דף ד עמוד ב ד"ה היתר שחיטה שנינו) מובן שהסיבה ששלב מסויים בתהליך ההקרבה קרוי "שעת היתר לכהנים" היא גם הסיבה לכך שבשלב זה הותר הבשר מידי מעילה. כלומר, היות והותר הבשר לכהנים באכילה ברור שהוא אינו קדוש עוד. באופן זה פירש גם הרמב"ם (פירוש המשניות למסכת מעילה א, ד):

"והטעם שגרם שיפטור את הבשר מן המעילה מפני שהותר לכהנים, ואין חייבין מעילה בדבר המותר באכילה".


באותו אופן נסביר גם את היתר זריקה ושחיטה. מרגע שהכהן קיבל את הדם בכלי והדם הותר לזריקה או מהרגע ששחט את הקרבן והוא הותר בעבודה, הופקע הבשר ממעילה.

ברם, רבי דוד הכהן (מקדש דוד סימן ז אות ה( הבין אחרת. לדבריו, הספק בגמרא הוא מתי נעשית מצוותו של הבשר – האם עד זמן זריקת הדם, משום שרק אז הבשר מותר באכילה; או עד זמן שחיטת הבהמה, שרק אז נעשית העבודה בבשר הבהמה (שאר העבודות נעשות בדם); או עד זמן קבלת הדם, שהרי גם קבלת הדם נעשית בגוף הבהמה ולכן רק מזמן קבלת הדם מותר הבשר. לדבריו, הפעולה אינה הגורם להפקעת המעילה, אלא עצם עשיית מצוותו של הבשר הוא המפקיעו מידי מעילה.

אם כן, לדעת בעלי התוספות משמע ששעת היתר לכהנים היא הסיבה שמוציאה את הבשר מידי מעילה; ואילו לדעת רבי דוד הכהן שעת היתר לכהנים אינה הגורם שמוציא את הבשר מידי מעילה אלא זהו הזמן המציין את היתר הבשר משום שנעשתה מצוותו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)