דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף מ | שם ומלכות

 

מחציתה השניה של מסכת ברכות (החל מן הפרק השישי) עוסקת בנושא שקבע את שם המסכת - ברכות למיניהן. בסוגיות מצאנו ברכות רבות ומגוונות. נקודה אחת משותפת לכל הברכות, והיא נוסח הפתיחה: "ברוך אתה ה', א-להינו מלך העולם". בסוגייתינו (דף מ עמוד ב) למדנו, שנוסח זה איננו מוסכם לכולי עלמא:

"גופא, אמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם - אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר: כל ברכה שאין בה מלכות - אינה ברכה".


מפשטות הגמרא עולה כי אכן ישנה מחלוקת בנושא זה בין רב ור' יוחנן. לדעת רב, די בהזכרת שמו של הקב"ה בברכה, ואין צורך להזכיר גם את מלכותו. ר' יוחנן, לעומת זאת, סבור שהמלכות היא עניין עקרוני, וברכה שאין בה מלכות - אינה ברכה.

להלכה התקבלו, כידוע, שתי הדעות, ועל כן אנו נוהגים להזכיר בברכה את השם והמלכות גם יחד. עם זאת, מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א עמד על כך, שישנו פער ממשי בין השם ובין המלכות.

הרב ליכטנשטיין הדגיש את הביטוי "הזכרת השם", אשר בו משתמש רב. ביטוי זה דורש אמירה מפורשת של שם ה', כפי שאנו אכן נוהגים. מעניין לציין, כי בפועל אנו מזכירים בברכה שני שמות: הוי-ה, וא-להינו. ייתכן, שהדרישה לאזכור השם בברכה מובילה לכפילות זו, אשר נוגעת, כידוע, לשתי דרכי הנהגת הקדוש ברוך הוא את עולמו: החסד והדין; בהנהגה אימננטית (שם הוי-ה) ובהנהגה טרנסצנדנטית (שם א-להים). הרשב"א בתשובה (חלק ה סימן נב) מסביר, שהמעבר המתחולל בברכה מלשון נוכח ("ברוך אתה") ללשון נסתר ("אשר קדשנו") מבהיר אף הוא דרכים שונות בהנהגת ה' את עולמו - זו הנסתרת וזו הנוכחת.

ובמאמר מוסגר: הגמרא במסכת בבא קמא (דף ל') קובעת, שהרוצה לזכות בחסידות - "יקיים מילי דברכות". הדיון הקצר שהוזכר בפסקה הקודמת מבהיר עד כמה פרטי ההלכה בהלכות ברכות קשורים במהותם ליסודות עמוקים בהשקפת עולמנו, בזיקתנו אל הקדוש ברוך הוא, ובדרכים שבהן הוא מנהיג את עולמו.

באשר למלכות, הסביר הרב ליכטנשטיין כי היא איננה קשורה למילותיה של הברכה, ולצורתה הבסיסית, אלא לתפקידה של הברכה. בשעת הברכה ניצב המברך לפני ריבון העולמים, והמלכות שבברכה מסייעת לו להגדיר את מקומו.

הבחנה בסיסית זו בין השם והמלכות משתקפת בהלכה המוסכמת גם על ר' יוחנן, והיא: ברכה הסמוכה לחברתה. בברכה כזו אין צורך בהזכרת המלכות, ומאידך יש צורך בהזכרת ה'. כך, למשל, ברכת "א-להי נשמה", הסמוכה לברכת "אשר יצר", איננה מזכירה את המלכות, ואולם חותמת בנוסח "ברוך אתה ה' ". כך הוא גם בברכת נוספות, אשר מזכירות את השם והמלכות בראשיתן, אך מסתפקות בשם בלבד בחתימתן.

הרב ליכטנשטיין הסביר, שמי שבירך ברכה אחת והזכיר בה מלכות, השכיל להבין את מקומו לפני הקב"ה. מעתה ואילך, הרי הוא עומד לפני ה', ואין צורך שישוב ויזכיר את המלכות בברכות הנוספות. השם, כאמור לעיל, מהווה חלק בלתי נפרד מנוסח הברכה, ועליו לא ניתן לוותר אף בברכות הסמוכות זו לזו.

לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, נישא תפילה שמכוח העיסוק ב"מילי דברכות" נבין טוב יותר את משמעותה של מלכות ה', ומתוך כך נזכה להמליכו עלינו ועל כל העולם כולו.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)