שיעור 2 - מקושש זה צלפחד?

  • הרב אליהו שי

מקושש זה צלפחד?

א. הצגת הדברים

כפי שהבטחנו בשיעור הקודם, נעסוק לעיתים גם במדרשי אגדה. בחרתי לפתוח את סדרת השיעורים העוסקת במדרשי ההלכה, בסוגיה אגדית דווקא, מכיוון שבאמצעות סוגיה זו ניתן להדגים בצורה יפה כמה עקרונות חשובים בדרכי לימודם של חז"ל, לאורם נבחן מדרשים נוספים במהלך השנה, וביניהם גם מדרשים הלכתיים.

תחילה נציג את המקורות ולאחר מכן נסביר ונעמיק בהבנת הדברים, ונתחיל בפסוקים בספר במדבר פרק כ"ז, א-יא:

"ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף, ואלה שמות בנותיו: מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה. ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד לאמר: אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח, כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו!

ויקרב משה את משפטן לפני ה'.

ויאמר ה' אל משה לאמר:

כן בנות צלפחד דוברות, נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן...

והיתה לבני ישראל לחוקת משפט כאשר צווה ה' את משה."

על כך מובא בגמרא במסכת שבת דף צו ע"ב:

"תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש' ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד, דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין! אם כדבריך - התורה כיסתו ואתה מגלה אותו; ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק!

אלא מהיכא הוה? מ'ויעפילו'."

ולאחר הצגת המקורות, נתחיל להסביר: בסוף ספר במדבר מובא הסיפור המפורסם על בנות צלפחד ותביעת ירושת הנחלה שלהן. בפנייתן אל משה, מתארות בנות צלפחד את נסיבות מותו של אביהן: "אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח, כי בחטאו מת ובנים לא היו לו". סתמו בנות צלפחד ולא פירשו מהו אותו חטא בגינו מת אביהן טרם זמנו במדבר.

בברייתא שלפנינו נחלקו ר' עקיבא ור' יהודה בן בתירא, באשר לטיב חטאו של צלפחד. לדעת ר' עקיבא צלפחד הוא האדם שקושש עצים ביום השבת, שהתורה תיארה את חטאו ועונש הסקילה שלו בבמדבר פרק ט"ו פסוקים לב - לו. ר' יהודה בן בתירא חולק, ומעלה כלפי ר' עקיבא טענה עקרונית: בין כך ובין כך הצעת הזיהוי של ר' עקיבא היא בעייתית: אם ר' עקיבא אכן צודק, וצלפחד הוא המקושש, הרי התורה הקפידה שלא לחשוף את חטאו המדוייק של צלפחד, ואם כן ר' עקיבא חותר בעצם תחת מגמת התורה שלא לגלות פרט זה. ואם ר' עקיבא אינו צודק בזיהוי חטאו של צלפחד - הרי שיש בשיטת ר' עקיבא משום הוצאת שם רע על צלפחד הצדיק, בכך שנכשל בחטא החמור של חילול שבת במזיד!

יחד עם זאת, גם ר' יהודה בן בתירא עצמו לא נמנע מהצעת פתרון משלו לזיהוי החטא, ומציע חטא אחר, אך מינורי יותר: חטא המעפילים המופיע בבמדבר פרק י"ד, פסוקים לט - מה.

בשיעור זה ננתח את מחלוקתם של ר' עקיבא ור' יהודה בן בתירא, וננסה להבין את משמעותה ואת שורשיה בפסוקי התורה. מסע זה בעקבות שורשיה הפרשניים של המחלוקת גם יפתח בפנינו צוהר קטן וראשוני לתחום עלום - צורת החשיבה של חז"ל, והאופן בו הם קראו ופירשו את התורה.

ב. דעת ר' עקיבא

ר' עקיבא, כאמור, מזהה את צלפחד עם המקושש שבסוף פרשת שלח (במדבר ט"ו לב - לו):

"ויהיו בני ישראל במדבר, וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. ויקריבו אותו, המוצאים אותו מקושש עצים, אל משה ואל אהרן ואל כל העדה.
ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו.
ויאמר ה' אל משה:
מות יומת האיש, רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה.
ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה, וירגמו אותו באבנים וימות, כאשר צווה ה' את משה."

ר' עקיבא מזהה את צלפחד עם המקושש על סמך לימוד מגזירה שווה מילולית. בפרשת בנות צלפחד נאמר: "אבינו מת במדבר"; ובמקביל, פרשת המקושש נפתחת בציון העובדה ש"ויהיו בני ישראל במדבר". על סמך דימיון מילולי זה, מסיק ר' עקיבא שיש לזהות גם בין הנפשות הפועלות בשתי הפרשיות, ואם כן מסתבר, לדעתו, שמדובר באותו אדם, וממילא גם באותו החטא. במבט פשוט נראה שמסקנתו זאת של ר' עקיבא נשענת אך ורק על ההשוואה (הפורמלית משהו) של מילים משותפות שהוזכרו בשתי הפרשיות.

ואכן, למקרא דרשתו של ר' עקיבא מתעוררת תחושה מסויימת של אי נוחות. האם העובדה שהמילה 'מדבר' נזכרת בשתי הפרשיות מספיקה כדי לקבוע שצלפחד הוא המקושש? הרי מדובר במילה תמימה ושגרתית לחלוטין, ומה בכך אם היא מופיעה בשתי הפרשיות? שאלה זו גם מחריפה מאד את קושייתו של ר' יהודה בן בתירא כלפי ר' עקיבא: איך ר' עקיבא יכול להאשים את צלפחד בחטא כל כך חמור, וזאת רק על סמך דיוק טכני שכזה בפסוקים?!

ננסה לעקוב אחר מהלך מחשבתו של ר' עקיבא.

ראשית, מסתבר שהמוטיבציה הראשונית של ר' עקיבא לנסות ולזהות את חטאו של צלפחד מקורה בדברי בנות צלפחד עצמן: "כי בחטאו מת..." (כ"ז, ג), וכיוון שכך מניח ר' עקיבא שעלינו לחפש בתורה התייחסות והסבר לחטא זה של צלפחד.

יתכן שקיימת הנחה נוספת, הגלומה בדברי ר' עקיבא: לא רק שעלינו לחפש התייחסות בתורה לחטא צלפחד בעקבות הרמיזה המקומית, אלא ההנחה היא שצריכה להימצא התייחסות כלשהי בכתוב לחטא צלפחד, ואותה התייחסות יכולה להיות מפורשת או רמוזה, אך מכל מקום ברור שלא בא הכתוב לסתום, אלא לפרש. כאשר התורה מעלימה פרט כלשהו, אין מטרתה למנוע מאיתנו לדעת אותו, אלא להפקיד בידינו את המשימה לנסות ולחשוף אותו מבין השיטין.

ברצוני לטעון, שבניגוד לרושם הראשוני המתקבל מקריאת דברי ר' עקיבא, אין ר' עקיבא מסתפק אך ורק בהשוואה פורמלית של מילים שהוזכרו בשתי הפרשיות ("מדבר" "מדבר"), אלא גזירה שווה זו מחביאה מאחוריה משהו עקרוני הרבה יותר.

ואכן, כשנבחן את שתי הפרשיות, של סיפור המקושש ושל בנות צלפחד, נגלה הקבלה מפתיעה ביניהן. ונפרט את נקודות הדימיון השונות בין שתי הפרשות:

1) הרקע לפרשה:

נפתח בדברים שנאמרו במפורש - הגזירה השווה של ר' עקיבא. כיצד ניתן להבין אותה? פרשת המקושש פותחת בתיאור הרקע לסיפור - "ויהיו בני ישראל במדבר..." לכאורה, תיאור זה נראה קצת חריג ומיותר, מדוע התורה רואה צורך להזכיר זאת כאן? במיוחד לאור העובדה הפשוטה והידועה שהמדבר הוא מקום משכנם הקבוע של בני ישראל מזה זמן רב, בני ישראל כבר נמצאים בתוכו, ולא ידועה לנו חריגה מיוחדת ממציאות זו! אולם, מטרת תיאור פתיחה זה מתבהרת כשאנו זוכרים ברקע את דברי בנות צלפחד: "אבינו מת במדבר...". ניתן בהחלט לראות במשפט האחרון רמיזה לשונית השולחת אותנו אל ה"מדבר" שבפרשת המקושש, ויוצרת זיקה בין שתי הפרשיות.

אם כן, בינתיים עולה שאפילו ההשוואה המילולית עצמה של ר' עקיבא איננה מושתתת על שתי מילים סתמיות שנזכרו בשתי הפרשיות, אלא על רקע העובדה שאחת מהמילים לכאורה מיותרת וחריגה במקומה, ולכן עלינו להבינה כרומזת ומפנה לפרשיה אחרת.

2) מסגרת הסיפור:

מסגרת הסיפור בשתי הפרשיות, דומה להפליא:

א. בשתיהן מגיע מישהו ועומד לדיון/דין לפני משה, הכהן והעדה:

בפרשת בנות צלפחד: "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה."

ובפרשת המקושש: "ויקריבו אותו... אל משה ואל אהרן ואל כל העדה."

ב. בשתי הפרשיות פסק הדין לא ברור, ומשה מפנה את המקרה לפני ה', שיפסוק מה הדין:

בבנות צלפחד: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'."

במקושש: "ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו. ויאמר ה' אל משה: מות יומת האיש..."

ג. ובשתיהן - הקב"ה נותן את הפתרון, ובכך גם מחדש דין שלא היה ידוע לפני כן.

לאור הקבלה זאת ניתן לראות, במובן מסויים, את בנות צלפחד כחוזרות בעצם לאותה הסיטואציה בה עמד אביהן קודם לכן - מעמד של "נידונים" לפני בית הדין, ולאחר מכן לפני ה'.

3) תשובת ה':

המסגרת של תשובת ה' דומה אף היא בשתי הפרשיות: התשובה פותחת בדיבור "ויאמר ה' אל משה", לאחריה מופיע פירוט התשובה, וחתימת הדברים במילים "כאשר ציווה ה' את משה".

ההקבלות הללו יוצרות קשר הדוק בין הפרשיות, ומאפשרות את הזיהוי של המקושש עם צלפחד.

ניתן להצביע על פרט מפתיע נוסף, שייתכן ועומד אף הוא בתשתית דרשתו של ר' עקיבא:

בנות צלפחד מוסיפות פרט נוסף על נסיבות מותו של אביהן: "והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח". מהי משמעותה של הערה זו, ולמה כל כך חשוב להזכיר פרט זה? כדי להבין זאת, נשים לב לעובדה המפתיעה, שפרשת קורח מופיעה בחומש במדבר בפרק ט"ז, בסמיכות לפרשת המקושש שקדמה לה (פרק ט"ו)! ועל פי עובדה זו יתכן שבדברי בנות צלפחד טמונה רמיזה נוספת לפרשת המקושש: משמעות האמירה "והוא לא היה... בעדת קורח" היא - כיוון שהוא (=צלפחד המקושש) מת לפני האירוע של עדת קורח - הוא לא יכול היה להיות שם!!

ומסתבר מאד שכל ההקבלות הללו בין הפרשיות, והרמיזות השונות עמדו ברקע דרשתו של ר' עקיבא, למרות שאין הוא מציין זאת במפורש. דרשתו, כפי שהיא מופיעה לפנינו, אינה מושתתת רק על השוואה פורמלית של מילים זהות, אלא מהווה קצה קרחון של דרשה רחבה יותר, המבוססת על השוואת מכלול הפרשיות כולו.

ג. דעת ר' יהודה בן בתירא

ר' יהודה בן בתירא חולק, כאמור, על ר' עקיבא וטוען שאין להסיק מגזירה שווה זו[1] את המסקנה שצלפחד חטא בחילול שבת, וכן ראינו שר' יהודה בן בתירא חושש להוצאת לעז על צלפחד. יחד עם זאת, בהמשך אנו מגלים שגם ר' יהודה בן בתירא עצמו מציע הצעה משלו לזיהוי חטאו של צלפחד - חטא המעפילים בבמדבר פרק י"ד, לט - מה:

"וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד.
וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו!
ויאמר משה: למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח?
אל תעלו! כי אין ה' בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויביכם, כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב, כי על כן שבתם מאחרי ה', ולא יהיה ה' עמכם!
ויפילו לעלות אל ראש ההר, וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה.
וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, ויכום ויכתום עד החרמה."

במבט ראשון, הקשיים בהבנת דעתו של ר' יהודה בן בתירא חמורים יותר מזו של ר' עקיבא: מניין לו שצלפחד הוא מהמעפילים?! בעוד ר' עקיבא מביא לפחות גזירה שווה מילולית כדי לבסס את עמדתו, הרי שר' יהודה בן בתירא לא מזכיר אפילו לימוד מסוג שכזה!

הנחת היסוד של הפתרון שנציע תהיה - שכמו שכבר ראינו, הדרשה כפי שהיא מופיעה לפנינו איננה תמיד הצגת כל התמונה. לעיתים קרובות הדרשה מהווה רק קצה קרחון של מהלך פרשני רחב יותר, בעוד שלפנינו מופיעה רק השורה התחתונה של אותו מהלך. הדרשנים לא חושפים תמיד את כל העומד ברקע דרשותיהם, ועלינו להתאמץ כדי לגלות אותו[2].

על סמך הנחה זו נציע כאן, שגם ר' יהודה בן בתירא משתמש בדרשתו במילה "מדבר", כמו ר' עקיבא, למרות שהוא איננו מציין זאת במפורש[3].

נשים לב להקשר של פרשת המעפילים. לפרשת המעפילים קדמה גזירת ה' שבני ישראל ינדדו ארבעים שנה במדבר, ובמהלך תקופה זו ימות כל דור יוצאי מצרים במדבר. ונביא את דברי הכתוב (במדבר י"ד, כח - לה):

"אמור אליהם: חי אני נאום ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם! במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי. אם אתם תבואו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה, כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. וטפכם אשר אמרתם 'לבז יהיה', והביאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה. ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה, ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה, ונשאו את זנותכם עד תום פגריכם במדבר. במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם ארבעים שנה, וידעתם את תנואתי. אני ה' דיברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי. במדבר הזה יתמו ושם ימותו."

בעקבות הגזירה, קבוצת אנשים שחשה תסכול מהמציאות שנוצרה מנסה לפרוץ קדימה, אך הניסיון, ממנו כבר התריע משה, נכשל (וזהו חטא המעפילים הנזכר).

כשאנו בודקים את הניסוח של גזירת הארבעים שנה מתגלה ממצא מעניין: המילה "במדבר" חוזרת כמה וכמה פעמים באופן מודגש ובולט: "במדבר הזה יפלו פגריכם (כ"ט)... ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה, ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותכם עד תום פגריכם במדבר... לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימותו..."

כזכור, זהו בדיוק המונח בו השתמשו בנות צלפחד לתאר את מיתת אביהן: "אבינו מת במדבר"! ואם כן, לדעת ר' יהודה בן בתירא קיימת בדבריהן רמיזה לחטא כלשהו שקשור ל"מדבר"; חטא אותו אנו מגלים בפרשת המעפילים.

אך יש להדגיש נקודה חשובה: הן אצל ר' עקיבא, והן אצל ר' יהודה בן בתירא (כנראה), משמשת המילה 'במדבר' כמילה מנחה הקושרת בין שתי פרשיות ויוצרת זיקה ביניהן. אך קישור זה בדרשתו של ר' יהודה בן בתירא הוא משמעותי יותר: אצל ר' עקיבא מילה זו, המשותפת לפרשת בנות צלפחד והמקושש, היא רק רמז מילולי הקושר בין הפרשיות, אך מעבר להיותה מילה מקשרת אין בה כשלעצמה משמעות מיוחדת.

לעומת זאת, אצל ר' יהודה בן בתירא ה"מדבר" משמעותי גם מבחינת תוכן הדרשה: כאשר בנות צלפחד אומרות - "אבינו מת במדבר" הן 'רומזות' גם לטיבו של החטא: 'מוות במדבר', מכוון למוות בהקשר ספציפי - בעקבות הגזירה של "המדבר", ולא סתם ציון מקום.

אך עדיין לא הכל ברור. אם נכונה הנחתנו, שהשוואה זו בין פרשת גזירת הארבעים שנה ופרשת בנות צלפחד, עומדת ביסודה של דרשת ר' יהודה בן בתירא, הרי שעל פי השוואה זו צלפחד יכול להיות כל אחד ממתי דור המדבר במשך ארבעים השנים; אולם ר' יהודה קושר אותו דווקא לקבוצת המעפילים הנזכרת שם בהמשך, ומניין לו זאת?

כדי לענות על כך, ננסה להעמיק בהבנת משמעותה של גזירת המדבר. גזירת הארבעים שנה איננה רק הבטחה שאותו דור ימות במדבר ולא יזכה להיכנס לארץ, אלא היא גם מגדירה מחדש את יעוד המדבר - כמקום המוות של הדור הנוכחי; וככזה, המדבר יהווה מעתה כעין "כלא" שאי אפשר להשתחרר ממנו סתם כך, גם לא בכוח, כיוון שעל כולם להישאר בתוכו "עד תום כל הדור". כל ניסיון לפרוץ 'כלא' זה מהווה ניסיון מרידה בגזירת ה', שעל כולם למות במדבר. על פי הסבר זה, תוצאת הניסיון הכושל של המעפילים לעלות לארץ, היא הביטוי המיידי וגם המובהק ביותר ל"מוות במדבר", שהרי אין לנסות ולצאת מהמקום בו גזר ה' שעלינו להיות.

מעתה, מובן זיהויו של ר' יהודה בן בתירא את צלפחד שמת ב'מדבר' עם המעפילים: שהרי אם אנחנו מחפשים דוגמא למוות ב'מדבר', המעפילים הם אולי הדוגמא המייצגת ביותר למוות כזה.

אם נכון הסבר זה, הרי שהגזירה השווה של "במדבר, במדבר" שכנראה עומדת גם בתשתית דרשתו של ר' יהודה בן בתירא, מקבלת בדרשתו משמעות עקרונית נוספת: היא לא משמשת רק כמילת קישור בין הפרשיות, כבדרשת ר' עקיבא, ואף לא רק רמיזה ספציפית לחטא כלשהו הקשור ל'מדבר' כפי שנאמר לעיל, אלא הרבה מעבר לכך: מילה זו היא גם קוד המפתח בפרשה, הטומן בחובו גם את משמעותה העמוקה של ההשוואה בין הפרשיות.

מקורות לשיעור הבא:

ספרא אחרי מות, פרק א' הלכה א-ג.

והנושא יהיה: הכנות לכניסה אל הקודש.

לתגובות: [email protected]


 

[1] במדבר - במדבר.

[2] אי"ה במהלך השנה נרחיב עוד בביאור עיקרון זה, ונביא דוגמאות רבות ליישומים שונים שלו.

[3] אולם, בשונה מעט מר' עקיבא, למילה זו ישנו מקום מרכזי ובעל משמעות יתרה בדרשתו, וראה בהמשך דברינו.