דילוג לתוכן העיקרי

מעמדה הייחודי של שושלת בית דוד

קובץ טקסט
 
א. ייחוד המלוכה לבית דוד ומשמעותה
 
בשיעור הקודם בחנו את השאלה האם ישנה מצווה למנות מלך, ואם כן – מה טעמה. כעת מן הראוי להציע הבחנה בין שתי צורות של מלוכה יהודית: מלכות בית דוד ומלכות ישראל.
 
הבחנה זו מיוסדת על הדיון שערכנו בשיעור הקודם. מחד, כפי שהסברנו שם, קיימת בעייתיות מסוימת בטענה כי הצורך במערכת מלוכנית מבוסס על שיקולים תועלתניים. מאידך – גם דחיית הרעיון שיש במלוכה ערך מהותי לכשעצמה אינה מיישבת את העניין. כל מי שאי פעם פתח סידור או יודע משהו על מסורת ישראל מודע לתפקיד המרכזי שממלאת המלוכה היהודית בשאיפותינו ותקוותינו לעתיד: בתפילת שמונה עשרה, וכן במקומות אחרים בתפילה, מוקדשות שתי ברכות לתפילה להקמתו מחדש של השלטון היהודי. לפיכך, דעת האברבנאל, הסבור שאין כל ערך חיובי במלוכה, בעייתית למדי. הדבר הוביל אותנו לדעת הרמב"ם שהמלך הוא נציג ה', ומכך עולה שיש למסורת שלנו עניין רב בהקמת מלכות ישראל מחדש.
 
עם זאת, כפי שעולה בבירור מהתפילות, אנו שואפים דווקא למלכות בית דוד. למעשה, במקרא עצמו (עיינו שמואל ב', כ"ג, א-ז; תהילים קל"ב וְצ"ט) עולות שתי נקודות חשובות בנוגע לדוד ומלכותו:
 
א. דוד כרת ברית מיוחדת עם הקב"ה.
ב. דוד זכה לצד של קדושה מתוקף בחירת ה' בו.
 
די במובאה שלפנינו כדי להוכיח עניין זה:
 
מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו  (תהילים צ"ט, כא).
 
דוד נמשח ב"שמן קדשי", כלומר יש כאן השוואה ברורה בין דוד לבין כהן הגדול. המקורות לעיל, שבהם מודה דוד לקב"ה על המחויבות והמעמד הייחודיים שהעניק לו, וכן מקומות נוספים במקרא, מלמדים כי אלה בלעדיים  לדוד ולצאצאיו בלבד.
 
עניין זה מובא ברמב"ם, הלכות תלמוד תורה:
 
בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר "והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם" (במדבר כ"ה, יג). כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר "זרעו לעולם יהיה וכיסאו כשמש נגדי" (תהילים פ"ט, לז).  (הלכות תלמוד תורה ג', א)
 
הלכה זו אינה מתייחסת למלוכה כמוסד בעל תפקיד תועלתני, אלא כ"כתר" שקיבל עם ישראל במתנה מאת הקדוש ברוך הוא, השווה בערכו לכתר כהונה. המכנה המשותף לשלוש המתנות הוא העובדה שהן מבטאות את שכינת ה' בעולם, והמשותף לכתר כהונה וכתר מלכות (בניגוד לכתר תורה, כפי שמציין הרמב"ם בסוף ההלכה) הוא היותם מוגבלים לאנשים מסוימים. כמו כן, רעיון דומה מובא ברמב"ם בספר המצוות (לא תעשה שס"ב), שם הוא קובע שאיסור מינוי איש נכרי למלך חל על מי שאינו מזרע בית דוד, והרמב"ם אף משווה את חומרת איסור זה  לאיסור על אדם שאינו כהן למלא תפקידי כהונה.
 
ב. הלכות המבטאות את ייחוד המלוכה לבית דוד
 
שתי הלכות מבטאות את ההבדל בין מלכים מבית דוד לבין מלכים שאינם מזרעו, וכן את מעמדם של מלכי בית דוד כדמויות מקודשות:
 
א. הלכות משיחה. מלכי בית דוד נמשחים בשמן המשחה שבו נמשחו הכהנים, בניגוד לשליטים אחרים – שנמשחים בשמן אפרסמון (הלכות מלכים א', יג), ששימש כדי לבדל אותם בתור מלכים מבלי להעניק להם את מעמד הקדושה הניתן על ידי שמן המשחה בלבד.
 
כלומר – למשיחה יש שני תפקידים:
 
1. מינוי השליט ויסוד סמכותו.
2. החלת קדושה עליו.
 
מלך שאינו מבית דוד יכול להשיג רק את המעמד של שליט פונקציונלי, שמונה לצורך מילוי יתרונות תועלתניים, דהיינו תפקידה הראשון של המשיחה, ולצורך כך די בשמן אפרסמון. לעומת זאת, מלך מבית דוד נמשח בקדושה, דהיינו גם תפקידה השני של המשיחה, ולפיכך הוא נמשח בשמן המשחה של הכהנים.
 
הגמרא במסכת כריתות (ו ע"ב) מדגישה ששימוש בשמן המשחה למשיחת מלך מבית דוד קשור בשימושו המקביל אצל הכהנים, ולא בכדי: הסוגיא שם קובעת שאיסור השימוש בשמן המשחה למטרות אחרות, איסור שעונשו כרת, אינו חל על מלך וכהן, מכיון ש"מעיקרא לאו זרים הוו". מכיון שאיסור השימוש בשמן מקודש קשור לשימושו בבית המקדש, יש בקביעה שהמלך אינו נחשב לזר מבחינת שמן המשחה אמירה משמעותית.
 
ב. היתר ישיבה במקדש לבית דוד. הגמרא כותבת שאסור לשבת במקדש; הכבוד והיראה שיש לרחוש כלפי הקב"ה מכתיבים התנהגות צנועה ההולמת את ההתנהלות בבית ה'. עם זאת, תקנה זו אינה חלה על מלכי בית דוד – "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי דוד בלבד"[1]. מדוע? מפני שהם אינם משמשים כנציגי האדם בלבד, אלא גם כשליחיו של הקב"ה; לפיכך, הם אינם זרים או מבקרים אלא שייכים למקדש (כמו הכהנים). יוצא מכאן שלמרות שזו אינה הלכה מרכזית בהלכות מלכים, היא מלמדת על רעיון בסיסי ביחס למלכי בית דוד.
 
ג. הדגשת מעמדו הכפול של בית דוד בדברי הרמב"ם
 
נשוב לרמב"ם ונראה כיצד העקרון הכפול (שלטונו של בית דוד וקדושת מלכותו של בית דוד) בא לידי ביטוי הלכה למעשה. בפסיקתו בהלכות מלכים כותב הרמב"ם כך:
 
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה... מאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו לעולם, שהמלכות ירושה להם... וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו, ומלמדין אותו; וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל.
 
כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם... ולא זכה אלא לכשרים... אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תיכרת המלכות מזרע דוד לעולם, הבטיחו הקדוש ברוך הוא בכך. (הלכות מלכים, פרק א', הלכה ז').
 
במבט ראשון נראה שהרמב"ם חוזר על דבריו שלא לצורך. ההלכה פותחת בקביעה שמרגע משיחת המלך נכללים צאצאיו במינוי, ועליהם לתפוס את מקומו במותו. לאחר שסיכם עניין זה והרחיב בו, הוא כולל מינויים אחרים. הרמב"ם מתחיל אז מחדש ומספר לנו שדוד קיבל את זכות המלוכה עבור כלל השושלת. לכאורה הדבר מיותר, שכן כבר נאמר לנו לעיל שכל מלך מעביר את המלוכה לבניו אחריו. מדוע, אם כן, מקדיש הרמב"ם קטע שלם לחיזוק העניין ביחס למלכות בית דוד?
 
התשובה לשאלה זו נעוצה בעיקרון שגובש לעיל. חלקה הראשון של ההלכה עוסק בתהליך בחירת מלך כבעל משרה המשרת את צרכי האדם, ושיטת הבחירה היא העברה בירושה. מינוי בנו של מלך כממשיכו, מכל סיבה שהיא, אינה ייחודית למלוכה ואינה נובעת מהצורך להוריש את המעמד האישי של דמות מקודשת. לפיכך, הרמב"ם יכול להחיל את ההלכות הקשורות במלכים גם על תפקידים אחרים: תהליך הבחירה הוא מנגנון שנועד למנות בעלי משרה שימלאו תפקידים בחברה. אך הרמב"ם חש צורך להתייחס לנושא ההנחלה במלכות בית דוד בנפרד, מכיון שכלול בה מרכיב נוסף. כאן ההורשה חייבת להיות מסוגלת להוריש את קדושתו האישית של המלך בד בבד עם תפקידי השלטון. המודל המקביל למנגנון ההורשה במלכות בית דוד הוא ההורשה אצל הכהנים; ואכן, בדבריו לגבי דוד כותב הרמב"ם כי הוא "זכה בכתר מלכות", שזהו כמובן הניסוח המופיע בהלכות תלמוד תורה בהשוואת המלוכה לכהונה ולתורה. לפיכך, הורשת התפקיד המלכותי לאחד מצאצאי דוד כוללת מרכיב כפול, ויש להתייחס אליה בנפרד.
 
ד. בחינת המצב בימינו
 
נסכם את הנקודות העיקריות של שני השיעורים האחרונים:
 
א. יש מחלוקת האם מינוי מלך הוא מצוה או לא.
ב. הסוברים שיש מצות מינוי מלך חלוקים האם הצורך במלוכה הוא עניין תועלתני, או שמא מטרתו לשרת תפקיד נעלה יותר: המלך פועל כנציג הקדוש ברוך הוא בתחום הפוליטי בעולם הזה.
ג. יש תימוכין לטענה שקיים הבדל בעניין זה בין מלך מבית דוד ומלך שאינו מבית דוד: למלך שאיננו מבית דוד יש תפקיד תועלתני בלבד, ואילו מלך מבית דוד פועל כנציג הקדוש ברוך הוא.
ד. הטענה התועלתנית בעייתית: לו היתה התועלת קנה המידה היחיד, היה הגיוני יותר להסכים עם האברבנאל, הפוסק שאין דרישה למנות מלך.
 
מה משמעות כל זאת במצבנו הנוכחי במדינה יהודית ודמוקרטית, שבראשה עומד ראש ממשלה ולא מלך? כדי לענות על שאלה זו עלינו לבחון את הדעות המובאות בספר החינוך וברמב"ם.
 
לפי ספר החינוך הצורך במלך הוא עניין תועלתני, ולפיכך אין שום הבדל איכותי בין מלוכה ודמוקרטיה, ואין הבדל רוחני אם יש מלך או לא. אך בעיני הרמב"ם החלפת מלכות בית דוד במנהיג דמוקרטי כרוכה באובדן ההזדמנות שאדם ישלוט בשם ה', ישב על "כס י-ה" ויפעל כשליחו של הקדוש ברוך הוא עלי אדמות. לפיכך, המצב הנוכחי בעייתי יותר לפי הרמב"ם.
 
בהקשר זה יש להדגיש עניין נוסף. השיקול שהובא לעיל נכון רק כאשר מעמתים את העבר עם ההווה או את ההווה עם עתיד אידיאלי. בנוגע למצב ההיסטורי הנוכחי, הפרדוקס הוא שדווקא הרמב"ם יהיה מוכן לקבל אותו, שכן לפי הרמב"ם הפכה מלכות בית דוד לעת עתה לעניין של חזון אחרית הימים, חלק מהגאולה העתידה לבוא[2]. על אף שאנו מחויבים לחזון זה בכל מאודנו, מתפללים ומייחלים להגשמתו במהרה בימינו, איננו עוסקים בנסיון להגשים אותו. כפי שאנו מתפללים לבנייתו מחדש של בית המקדש, לקיבוץ הגלויות וכו', כך אנחנו מתפללים להקמתה של מלכות בית דוד מחדש, אך אנחנו מקבלים את מצבנו ההיסטורי הנוכחי כמות שהוא. לפיכך, אם אנו אומדים את האפשרויות בהווה ללא הגשמת חזון אחרית הימים – אין למלוכה יתרון על פני צורות שלטון אחרות. מלכות בית דוד רצויה מפאת אופייה הייחודי; אך אם הדבר בלתי אפשרי – לא אמורה להיות מצווה לבחור שיטת שלטון אחת על פני אחרת.
 
לעומת זאת, לפי ספר החינוך התורה נתנה הנחיה מעשית שמערכת מלוכנית יעילה יותר. לכן, למרות שאין הבדל איכותי מבחינה רוחנית בין דמוקרטיה לבין מלוכה, ואין לראות במצב הנוכחי נסיגה, הציווי להעדיף מלוכה על פני דמוקרטיה צריך להיות מחייב. שכן אם התורה בחכמתה קבעה שמנקודת מבט פרקטית בלבד יש למנות מלך, מי שׂמנו לחלוק?
 
מדברינו עולה שלמרות שהרמב"ם רואה את המצב הנוכחי כגרוע יותר מהאידיאל המיוחל, הוא יסכים לקבל את השיטה הנוכחית כתקפה הלכתית בתקופתנו, עד שהנסיבות ההיסטוריות ישתנו. ספר החינוך יחלוק על כך, ויטען שעדיין מוטלת עלינו מצווה למנות מלך, אך הוא לא יראה את המצב הדמוקרטי הנוכחי כמנוגד לתורה, אלא כאי קיום של מצווה מסוימת.
 
 
 

[1]   עיינו במשנה למלך (הלכות בית הבחירה ז', ו) העוסק בהלכה זו.
[2]   עיינו בדבריו בהלכות מלכים פרק י"א, הלכה א':
המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה...

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)