מדרשי חז"ל | על מה ולמה?

מדרשי חז"ל - על מה ולמה

א. מבוא: על חשיבות העיסוק במדרשי ההלכה

סדר הלימוד העיוני של סוגיית גמרא טיפוסית נעשה באופן מקביל פחות או יותר לסדר הכרונולוגי של התהוות התורה שבעל פה: מתחילים מהתנאים במשנה, ממשיכים לסוגיית הגמרא עצמה, ומסיימים בראשונים והאחרונים. כל שלב מוסיף חוליה נוספת, עוד קומה על גבי השלב הקודם. ישנן כמובן שיטות לימוד שונות, שלכל אחת דגשים שונים ומוקדי התעניינות שונים, אך מכל מקום תבנית הלימוד הכרונולוגית הבסיסית נשמרת אצל כולם.

משמעות מיוחדת מקבל סדר זה כאשר הוא נלמד בבית המדרש הבריסקאי, המנסה להגדיר ולהסביר את מושגי היסוד הקיימים בתשתיתה של ההלכה, כך שעם סיומו של העיון בסוגיה נבנה בניין מושגי שלם המאיר באור חדש את כל המכלול.

אך דומה שפעמים רבות מורגשת חסרונה של חוליה בסיסית ברצף המסורת, והחוליה החסרה היא הקשר בין המקורות התנאיים לתורה שבכתב. בשיטות הלימוד המקובלות, רגילים לפתוח ישירות בלימוד המשנה, ומיד לאחריו לימוד סוגיית הגמרא שעליה, תוך כדי דילוג על ליבון יסודותיו של הנושא בתורה שבכתב! בשל כך נוצרת לעיתים תחושה חריפה של נתק ברצף המסורת: נראה לכאורה שהתורה שבעל פה מתחילה בפועל רק עם חתימת המשנה, ויחד עם היצירה שנוצרה מאז בעקבות המשנה, עומדת לה התורה שבעל פה בפני עצמה; ובצידה עומדת התורה שבכתב, שגם אם אנחנו מאמינים באמונה שלמה בזיקה העמוקה ובקשר שביניהן, הרי שבפועל אנו לא נותנים את דעתנו לקשר זה ולמשמעותו המעשית!

החוליה החסרה בין התורה שבכתב לבין מסקנות התורה שבעל פה, היא כמובן מדרש ההלכה, וכאן עלינו לזכור שצורת לימוד התורה הראשונית היתה לימוד ישיר מהתורה שבכתב, ורק לאחר שלמדו ודנו בפסוקי התורה (מדרש הלכה), נתנסחו המסקנות בצורת הלכות פסוקות (משנה).

ב. הקשיים בלימוד מדרש ההלכה

דא עקא, שהעיסוק במדרש ההלכה מעורר כמה וכמה קשיים לא פשוטים:

1. ראשית, הקושי הבסיסי והבולט ביותר קשור לדרכם הפרשנית של חז"ל. דרך הלימוד הדרשנית של פסוקי התורה נראית מאד מוזרה ולא מובנת ללומד בין זמננו: לא ברור לנו כלל מהם הקריטריונים המנחים את חז"ל בפרשנותם - איך בדיוק למדו חז"ל את ההלכות מהפסוקים; מה הקשר בין פשט הכתוב כפי שהוא נראה לבין מה שהוציאו ממנו; וכיצד יש להבין את המקרים בהם מסקנות המדרש נראות אף כעומדות ממש בסתירה למשתמע מפשוטו של מקרא[1]?!

2. קושי נוסף בלימוד מדרש ההלכה הוא החוסר הבולט בקיומה של מסורת פרשנית. לעומת התלמוד הבבלי שזכה למסורת פרשנית מפוארת, קדומה מאד ורציפה, הרי שתחום מדרש ההלכה נזנח כמעט לחלוטין. מספר הפרשנים לספרי המדרש מועט ביותר, ורוב הפרשנים שקיימים לפנינו הם מחכמי הדורות האחרונים.

3. מעבר לחלל הגדול במסורת פרשנית הפוגע ביכולת להבין ולפרש את הנאמר, זניחת לימוד המדרשים גם מנעה את סלילתן של דרכי לימוד וניתוח שלהם, ובכך החריף והועמק הנתק האמור.

ג. הצורך בלימוד מדרשי הלכה

לדעתי קיים צורך חיוני, להשלים חוליה חסרה זו של מדרשי ההלכה, במהלך לימודנו השוטף בתורה שבעל פה. הצורך קיים מסיבות שונות:

הסיבה העיקרית היא הצורך בחשיפת ההקשרים הפנימיים שבין התורה שבעל פה לתורה שבכתב. לחשיפה זו משמעות כפולה: ראשית, בדיקה יסודית וקבועה של הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה תסייע לנו לעמוד על טיבו של קשר זה, על משמעותו ועל מורכבותו. במסקנות שנגיע אליהן ישנה ברכה רבה להבנה עמוקה יותר של התורה והמסורת. אך מעבר לכך, כשרואים שהתורה שבעל פה לא מתחילה בחלל ריק, אלא בעיקרה היא נלמדת ונובעת מתוך התורה שבכתב, נוצרת תחושה חזקה של רצף, של קשר ישיר יותר בין דבר ה' הבלתי אמצעי לבין התורה שבעל פה; ובכוחה של תחושה זו להעמיק מאד את הקשר והזיקה הנפשית לתורה על כל מרכיביה.

בנוסף לשיקול של התועלת הרוחנית שבלימוד זה, הרי שבעיסוק בתחום ישנו משום אתגר למדני משמעותי ביותר - חשיפת דרכי החשיבה שהנחו את חז"ל כשפירשו את התורה. האתגר נעשה משמעותי עוד יותר לאור העובדה שבמשך הדורות כמעט ולא התעסקו בתחום הזה, כאמור. המקום להתגדר בו נותר רב מאד - הן מבחינה פרשנית ולמדנית, והן מבחינת סלילה ועיצוב של דרכי לימוד והבנה של עולם המדרש.

המחקר האקדמי הוא הראשון ש'הרים את הכפפה', והחל לעסוק במדרשי ההלכה. במאה וחמישים שנות מחקר הושגו הישגים משמעותיים ביותר להבנת עולם מדרש ההלכה: חלוקת המדרשים השונים לבתי המדרש של ר' ישמעאל ור' עקיבא; גילוי והוצאה לאור של ספרי מדרש שונים, ביניהם כאלה שאבדו; איסוף שיטתי של כתבי יד המאפשר שחזור אמין של נוסח המדרש; הבנה טובה יותר של היחס בין המדרש לשאר ספרי התורה שבעל פה; פרשנות שיטתית וחדשה לדרשות רבות, ועוד.

עם זאת, בנקודה זו ישנו תפקיד חשוב לבית המדרש דווקא: למרות חשיבותם הרבה של הישגי המחקר, הרי שהתחום של היחס בין ההלכה לפשטי הכתובים לא נידון בצורה משמעותית דיה. בית המדרש, התופס את תפקידו כעיסוק במהות - בתכנים ולא במסגרת, יכול לתרום רבות משלו להבנה עמוקה יותר של דרכי הדרש.

ד. אז מה יהיה בשיעורים ?

מטרת שיעורים אלה אינה לתת מבוא מקיף לנושא של מדרשי חז"ל, ולא לפתוח דיון מחשבתי נרחב בשאלות עקרוניות - כלליות הקשורות לתחום. אנו נקפוץ ישירות ל'מים', ונעסוק בלימוד סדיר של המדרשים עצמם. יחד עם זאת, במהלך הלימוד יעלו, מן הסתם, נושאים שונים הקשורים לשאלות כלליות בתחום של מדרשי חז"ל, ואנו ננסה להתייחס מעט גם אליהן.

שיטת הלימוד על פיה ננסה להבין ולנתח את המדרשים שלפנינו תהיה משולבת. המטרה היא למצות כמה שיותר את התכנים והמשמעויות הגלומות במדרשים שנלמד, ועל כן נצטרך להשתמש במגוון רחב של כלים. מגוון זה יאפשר לנו לבחון את המדרשים מזוויות שונות, שבסופו של דבר ישלימו זו את זו, ויאפשרו מבט מעמיק יותר על המכלול כולו.

עיקר תשומת הלב תוקדש לשאלת המפתח שהוצגה לעיל - היחס בין מסקנות חז"ל לפשטי הכתובים. ננסה להתחקות אחר צורת החשיבה והפרשנות של חז"ל, ולהאיר מעט את התחום המסתורי הזה - כיצד קראו חז"ל את פסוקי התורה? וכיצד דרשותיהם, שנראות לעיתים כל כך רחוקות מן הפשט, נובעות בכל זאת מן הפסוקים? יחד עם זאת, נבחן את עולם מדרש ההלכה גם מזוויות נוספות: נבדוק את הדרשות השונות כפי שהן מופיעות בספרי המדרש, את היחסים ביניהן, ואת המבנה שלהן. ניתוח זה יסייע בידינו לחשוף את המשמעויות ההלכתיות והרעיוניות הטמונות בדרשות, וגם באופן בו נערכו וסודרו בספרי המדרש.

במבוא דלעיל, בו ניסינו להסביר את החשיבות של העיסוק במדרשי חז"ל, דנו בעיקר בתחום של מדרשי ההלכה. הסיבה לכך נובעת מהנימוקים שהועלו במבוא - ישנה משמעות עמוקה לתפקידם של מדרשי ההלכה ביצירת הזיקה והרצף בין חלקי התורה. מסיבה זו, נתמקד בשיעורינו בעיקר בתחום זה. יחד עם זאת, מידי פעם נייחד את דיוננו גם לעולם מדרשי האגדה. לכך ישנן כמה סיבות:

הסיבה העיקרית היא, שההפרדה בין התחום של מדרשי ההלכה למדרשי האגדה היא מלאכותית במובן מסויים. ראשית, מבחינת ריכוז החומר - חלקים נרחבים מספרי מדרש המוגדרים כמדרשי הלכה, מכילים גם דרשות אגדיות, וכן דרשות הלכתיות רבות מופיעות בספרי מדרשי אגדה מובהקים. מעבר לכך, גם עצם ההבחנה בין הלכה לאגדה איננה חד משמעית. ישנן זיקות רבות וקשרים עמוקים ביניהם, ולכן לא ניתן להפריד גם את העיסוק בהם.

נוסף לכך, המטרה העיקרית של שיעורינו תהיה, כאמור, לחשוף את דרכי הלימוד והפרשנות החז"ליות. על פי מטרה זו קשה יהיה לנתק בין התחומים השונים: ישנם קשרים רבים בין דרכי הלימוד של חז"ל במדרשי ההלכה ובמדרשי האגדה. הדיון במדרשי האגדה יכול להעניק הסתכלות רחבה יותר על עולמם של חז"ל בכללותו, ובכך להעשיר ולהעמיק את מבטינו.

שיקול משמעותי נוסף הוא - גיוון של התחומים הנלמדים, ולאפשר גם לאלה המתעניינים בתחום האגדה דווקא, להיפגש עימו באופן מעט שונה.

סדר הלימוד יהיה על פי נושאים; בכל נושא נתמקד בכמה נקודות, בהן ננסה לטפל באופן יסודי. בכל נושא נשתדל להיצמד לאחד מספרי המדרש השונים ולנתח את הדרשות המופיעות בו, אך יחד עם זאת, ננסה גם להרחיב מעט את היריעה לספרים ומקורות נוספים. נשתדל, כאשר הדבר יהיה נצרך וגם יתאפשר, להתאים בין הנושאים שנדון בהם לענייני השעה - פרשת השבוע, מועדים וכו'.

בשיעורים נקפיד להדגיש גם היבטים מתודיים שונים העולים אגב ניתוח הדרשות; זאת כדי לאפשר ללומדים המעוניינים בכך לרכוש כלים מסוימים ללימוד עצמי. אך ישנה גם סיבה נוספת:

בכתיבת שיעורים אלה, מעבר למטרה של לימוד תורה, ישנה גם מטרה חשובה נוספת: ניסיון ליצור קבוצה של לומדים ומתעניינים בתחום זה של מדרשי ההלכה והאגדה. כפי שציינתי במבוא, תחום זה הוא קרקע לא מעובדת כמעט לחלוטין, ומקום רב נותר להתגדר בו וליצור: הן מבחינת פרשנות ספציפית של פסקאות ופרשות של ספרי המדרש, והן מבחינת פיתוח ושכלול של דרכי לימוד חדשות לתחום עלום זה. דומני, שאם יצטרף למסע זה ציבור רחב של לומדים, יהיה בכך משום תנופה משמעותית לתחום זה ולפיתוחו. תקוותי שלומדים נוספים ייענו לאתגר, ויטלו חלק במאמץ לימודי ורוחני משותף להקמת בניין משמעותי יותר.

לומדים המעוניינים להגיב ולהתייחס לדברים האמורים בשיעור זה ובשיעורים הבאים, או לדון בשאלות העקרוניות העולות מוזמנים לפנות ל - [email protected] .

ה. קצת רקע: על מדרשי ההלכה

ראשיתם של מדרשי ההלכה בתקופה קדומה מאד; ייתכן וניצנים שלהם קיימים כבר במקרא עצמו[2]. אמנם, אין בידינו עדויות חד משמעיות מהתקופות המוקדמות, ולמעשה רוב החומר שהגיע לידינו מקורו בתקופה שלאחר חורבן הבית השני.

מִספר ספרי מדרש השתמרו בידינו. ספרים אלה היו מוכרים במשך כל השנים, ונזכרו וצוטטו בהרחבה אצל הראשונים: ספרא ("תורת כהנים") לחומש ויקרא, סִפרי לבמדבר ודברים, ומכילתא לספר שמות. בצד ספרים אלו, ראשונים מצטטים לא אחת מתוך ספרי מדרש נוספים שהכירו, אך ספרים אלו לא הגיעו לידינו. חלק מהספרים שאבדו שוחזרו בעזרת חוקרי ספרות התורה שבעל פה שבדורות האחרונים, מפעל אותו החל הרב דוד צבי הופמן (בסוף המאה ה19-). כיום מצויים בידינו מספר ספרים משוחזרים. מלאכת השחזור היתה מלאכה קשה מאד, ובסקירה מצומצמת זו נוכל רק לומר שהשחזור נעזר בעיקר בספרים מימי הביניים המצטטים קטעים מספרי המדרש האבודים, באופן לא שיטתי. בעבודת נמלים קשה ומייגעת מאד נאספו הקטעים המצוטטים הללו מתוך הספרות המאוחרת, וכך נבנו מחדש הספרים שאבדו.

בעקבות מלאכת השחזור יש בידינו ספרי מדרש הלכה לארבעה חומשים: שמות, ויקרא, במדבר ודברים; לכל אחד מהם יש שני ספרי מדרש.

הרד"צ הופמן, שהיה, כאמור, מסוללי הדרך בתחום חקר מדרשי ההלכה, נתן את דעתו לתופעה מעניינת: הוא בדק את הספרים השונים של מדרשי ההלכה וגילה שהם נחלקים לשתי קבוצות, וקיימים הבדלים מרתקים בין הקבוצות: כך למשל, לכל קבוצה ישנם מונחים וביטויים הייחודיים רק לה. הבדל בולט נוסף הוא - שיטת הלימוד המקובלת בכל אחת מהקבוצות. כמו כן קבוצות המדרשים נבדלות גם בשמות החכמים הנזכרים בהן: בכל קבוצה מופיעים חכמים שונים מאלו המוזכרים בקבוצה השניה. כגון ר' מאיר, ר' יהודה, ר' שמעון, ר' עקיבא בקבוצה אחת, לעומת ר' יונתן, ר' יאשיה ור' ישמעאל בשניה.

מיון של שתי הקבוצות הללו הביא לתגלית מפתיעה נוספת: כאמור, לכל אחד מארבעת החומשים הנזכרים ישנם שני ספרי מדרש. התברר, שבכל החומשים - אחד הספרים היה מקבוצה א' והשני מקבוצה ב'!!

כל הסימנים הללו הובילו את רד"צ הופמן להעלות את ההשערה, שמוצאם של שתי קבוצות ספרי המדרש הללו הוא בשני בתי מדרש שונים שהיו קיימים בתקופת התנאים. על פי שמות החכמים הנזכרים בספרים השונים, גילה הרד"צ גם את אבותיהם של בתי המדרש הללו: החכמים הנזכרים בקבוצה אחת הם תלמידים מובהקים של ר' ישמעאל - ר' יונתן, ר' יאשיה ועוד. ואילו הנזכרים בשניה הם תלמידי ר' עקיבא - ר' מאיר, רבי שמעון בר יוחאי ועוד!

חלוקה זו לשני בתי המדרש מסבירה יפה גם את ההבדלים בין הספרים בשיטת הלימוד: במספר מקומות מבוארים בדברי חז"ל הבדלי הגישות בין ר' עקיבא ור' ישמעאל עצמם. ר' עקיבא, שדורש כל תג ואות, לעומת ר' ישמעאל שסובר ש"דיברה תורה כלשון בני אדם".

מסתבר, אם כן, שלכל אחד מבתי המדרש הללו יש ספר מדרש משלו לחומשים הנזכרים; ועל כן מובנת תופעת כפל הספרים לכל חומש.

לסיום, נסקור בקצרה את ספרי המדרש השונים.

ספר שמות: 1) מכילתא דרבי ישמעאל. כאמור, המכילתא היתה מוכרת במהלך הדורות, ואף נשתמרה לנו בשלמותה. מבית מדרשו של ר' ישמעאל.

מקבילתו - 2) מכילתא דרשב"י - מבית מדרשו של ר' עקיבא.

ספר ויקרא: 'ספרא' או: 'תורת כהנים'. 'ספרא' הוא קיצור של שמו הבבלי - 'ספרא דבי רב'. 'ספרא' פירושו 'הספר', והוא נקרא כך, כיוון שהוא הרבה יותר מקיף משאר הספרים. 'תורת כהנים' הוא שמו המקובל בארץ ישראל (במקורו 'תורת כהנים' הוא כינויו של חומש ויקרא עצמו, שעבר גם אל ספר המדרש שנכתב עליו) המדרש הוא מבית מדרשו של ר' עקיבא. לא השתמר מדרש מקביל מבית מדרשו של ר' ישמעאל.

ספר במדבר: יש בידינו שני ספרים: ספרי לבמדבר - מבית מדרשו של ר' ישמעאל, וספרי זוטא - מבית מדרשו של ר' עקיבא.

ספר דברים: 1) ספרי לדברים - מבית מדרשו של ר' עקיבא.

2) מכילתא לדברים - כנראה מבית מדרשו[3] של ר' ישמעאל. ספר זה לא השתמר, ושוחזר על ידי רד"צ הופמן בספר שהוא כינה אותו 'מדרש תנאים'[4].

---