שיחת לפרשת בשלח - היציאה ממצרים

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

*

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."                                             
(שמות י"ג, יז)
פסוק זה, בראשית הפרשה, מתאר את יציאתם של בני ישראל. יציאה זו, בעלת שני מובנים: יציאה ממצרים ויציאה לארץ כנען.
בפסוקים אלו מודגשת בעיקר היציאה ממצרים. אותה ארץ אליה הגענו כשבעים נפש, ויצאנו ממנה כעם. אותה ארץ אותה מכנה התורה בחומש דברים "כור הברזל". מקום בו עוצבנו לעם ולאומה. כך, גם בפסוק זה ההתייחסות היא לעם: "פן ינחם העם".
לעומת זאת, לאורך חומש דברים מודגשת ההכנה לקראת הכניסה לארץ לאחר ארבעים שנה במדבר. אולם, התורה עצמה מספרת לנו על הזמן שאותו תהליך אמור היה לקחת:
"אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ."   
  (דברים א', ב)
אחד עשר יום בלבד. בפועל, כידוע, חטא המרגלים האריך את אותם אחד עשר יום לכדי ארבעים שנה. עלינו להבין את משמעותו של פער זה – בין אחד עשר יום לבין ארבעים שנה. ראשית, מדובר בשני דורות. ברמה הפשוטה ביותר: הדור היוצא ממצרים, אמור היה להיות אותו הדור שנכנס לארץ. באופן הלכתי, פער זה חרוט בתודעתנו בסוגיות בפרק יש-נוחלין, הדנות בשאלה לפי איזה דור התחלקה הארץ לנחלות: דור יוצאי מצרים או דור הכניסה לארץ.
ברמה שניה – מדובר בתקופה קצרה ביותר. המעבר בין שעיר לבין קדש ברנע, צריך היה להתרחש במשך תקופה של פחות משבועיים. ואילו שבועיים! בני ישראל יצאו ממצרים ביד רמה, וימים ספורים לאחר מכן נכנסים לארץ המובטחת, באותה יד רמה! עלינו לעצום את עינינו, ולנסות לדמיין זאת! את אותם ימים ספורים, את אותה החוויה – אשר הייתה משפיעה באופן כה משמעותי על בני ישראל ועל שאר העולם.
אולם, בפועל התרחשו הדברים באופן שונה. חטא המרגלים שינה את התמונה, השאיר את ישראל ארבעים שנה במדבר, וגרם למותו של דור שלם. חז"ל מתארים את אותה תקופה כתקופה בה כל אדם מתעורר בבוקר, ומחפש לדעת מי נפטר בלילה.
חטא המרגלים, ויחד עמו חטא העגל, הם חטאים בהם רצה הקב"ה להשמיד את ישראל השמדה מוחלטת, ולהתחיל מחדש ממשה. מה שמנע גורל חמור זה הוא תפילתו הנחרצת של משה רבינו. מה גדול הפער בין אותם אחד עשר יום לבין כוונותיו של ה' לאחר חטאים אלו!
הפסוקים בספר ירמיהו מתארים את התקופה של עם ישראל במדבר:
"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."                                                                   
(ירמיהו ב', ב)
היכן נזהה אהבה זו? באילו מן החטאים המרובים של בני ישראל?
שורשים לחטאים אלו ניתן לזהות כבר בפסוק הראשון פרשתנו, עם היציאה הראשונה ממצרים:
"פֶּן יִנָּחֵם הָעָם..."
(שמות י"ג, יז)
זהו האזכור הראשון של רצונם של בני ישראל לחזור למצרים. מדובר בביטוי הראשון לאמירות המרובות של "זכרנו את הדגה", אליהם עתידים משה – ואף הקב"ה – להתרגל. בפסוק זה מתואר החשש כבר על ידי הקב"ה עצמו!
אנו רגילים לדבר על יציאת מצרים. נח לנו לחשוב על יציאה ממצרים. אולם, קיים גם צד נוסף, והוא – הגירוש ממצרים. הפסוקים בספר שמות מתארים את דברי ה' אל משה לפני מכת בכורות:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה."                                                                   
(שמות י"א, א)
"גרש יגרש" זהו תיאור נוסף של יציאת ישראל ממצרים כגירוש על ידי פרעה. נראה שברמה מסוימת בני ישראל אכן חווים את יציאת מצרים באופן זה.
נשים לב: כיצד חושש ה' שבני ישראל יחזרו למצרים? האם הרוח העולה מפסוקים אלו מדברת על חזרה בראש מורם, של עם שא-לוהיו היכה את המצרים? כלל לא! מדובר בחזרה בכתפיים שפופות ובזנב בין הרגלים לארץ המשעבדת. בני ישראל עלולים להתנחם על יציאת מצרים. אכן, ישנם פירושים שונים המעדנים רצון זה, אך פשטי המקראות מצביעים על ביטול מוחלט של יציאת מצרים.
הסתכלות על פרשת 'בשלח' דרך האספקלריא של פרשת 'שלח', על חטא המרגלים שבה, מצביע על אותו שורש ויסוד של חטא. על אותה כוונה לשוב למצרים, ובכך – לבטל את יציאת מצרים.
הפסוקים בספר ירמיהו, המדברים על 'אהבת כלולותיך' מתייחסים לאידיאל מסוים. אידיאל של אותו תהליך אינטנסיבי, המתרחש בימים ספורים. אידיאל, אשר תואר למשה בסנה. אותו אידיאל, אשר משה עצמו חוזר עליו בהמשך. אולם, בפועל, חטאי בני ישראל גרמו לתופעה שונה – לארבעים שנה במדבר.
מפער זה בין האידיאל לבין המעשה אנו למדים שני דברים. מן המימוש, אנו למדים כיצד למרות החטאים הכבדים והמרובים, הצליחו בני ישראל להגיע לאותה ארץ לאחד דרך חתחתים ארוכה. מן האידיאל, אותו עלינו לנסות לדמיין, אנו למדים כיצד מעשיהם של דור אחד יכולים ליצור השפעה כה משמעותית, לטווח של דורות. כיצד מעשים טובים או רעים שלנו, יכולים להיות בעלי השפעה רחבה ביותר.
           
 
 

* השיחה נאמרה בליל שבת פרשת בשלח ה'תשע"ב וסוכמה על ידי אריאל בראונשטיין. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.