שיחה לפרשת חיי שרה - ניחוש ומציאת בת זוג

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

לע"נ ר' עמינדב בן-שחר ז"ל

ניחוש ומציאת בת זוג*

"וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:"

(בראשית כ"ד, יב – יד)

מצינו בחז"ל שתי גישות לגבי מעשה ניחוש זה של אליעזר עבד אברהם. במדרש רבה ובגמרא בתענית נאמר:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא - השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה".

(בבלי תענית, ד ע"א)

אחד מהשלושה הוא אליעזר, עבד אברהם, שמנחש ומתנה "וְהָיָה הַנַּעֲרָ", ובלשון המדרש:

"יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה".

כלומר: הניחוש היה יכול להיגמר בצורה רעה ולא רצויה, אך הקב"ה נענה לניחוש זה ברצון למען אברהם וזימן לבאר את רבקה.

בגמרא בחולין מובא:

"כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש".

(בבלי חולין, צ ע"ב)

תוספות שם שואלים: למאן דאמר שבן נח מוזהר על איסור מכשף, כיצד ניחש אליעזר? הם מתרצים שאליעזר אכן חיפש והתכוון למצוא בת ממשפחת אברהם, ולמרות שבכתוב נאמר שקודם נתן לה את הצמידים ורק אח"כ שאל מי היא – הרי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ולמעשה הדברים אירעו בסדר הפוך. אך מדבריו של אליעזר למשפחת בתואל משמע שהדברים קרו בסדר שהתוס' הציגו, שכן הוא מספר להם כי קודם שאל מי היא ורק אח"כ נתן לה את הצמידים, ואם כן אין כאן ניחוש. גיליון הש"ס מפנה אותנו לפירוש הרד"ק בשמואל[1], שם הוא מבאר את ניחוש יונתן, ואכמ"ל.

הגמרא בחולין קובעת, אם כן, שאליעזר אכן ניחש, והרמב"ם פוסק כך בהלכות עכו"ם:

"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר 'לֹא תְנַחֲשׁוּ' (ויקרא י"ט, כו). כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים: 'הואיל ונפלה פתי מידי או נפל מקלי מידי אני הולך למקום פלוני היום... הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי...'. וכן המשים סימנים לעצמו: 'אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה', כאליעזר עבד אברהם... הכל אסור...".

(רמב"ם הלכות עכו"ם, פי"א ה"ד)

מהרמב"ם משמע בפשטות, שאליעזר עבר עבירה דאורייתא של ניחוש בכך שפעל על פי הסימנים שנתן לעצמו. הראב"ד משיג:

"אמר אברהם זה שיבוש גדול שהרי דבר זה מותר, ומותר הוא בכך, ואולי הטעהו הלשון שראה 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש', והוא סבר שלעניין איסור נאמר, ולא היא. אלא הכי קאמר: אינו ראוי לסמוך. ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו, ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה".

הראב"ד מזדעק וצועק על דברי הרמב"ם: לא ייתכן שצדיקים אלו חטאו! הגמרא בחולין בעניין הניחוש עוסקת רק במציאות, אך אין היא מדברת מהבחינה ההלכתית.

הר"ן בחולין מביא מחלוקת זו של הרמב"ם והראב"ד, וכותב:

ודברי הראב"ד תמוהים בעיניי, שהרי מפורש בגמרא שלעניין איסור נאמר, ומכל מקום צריך תירוץ שאי אפשר שהצדיקים הללו יהיו מנחשים. וכך נראה לי בתירוצן של דברים, שהנחש שאסרה הוא התולה את מעשיו בסימן שאין הסברה נותנת שהוא גורם תועלת לדבר או נזק, כגון פתו נפלה לו מידו או צבי הפסיק לו בדרך, שאלו וכיוצא בהן הם מדרכי האמורי. אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברה מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש, שכל עסקי העולם כך הם, שהרי האומר: 'אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא' – אין זה נחש אלא מנהגו של עולם. ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם, שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אישה ליצחק אלא הוגנת לו, לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלמה במידותיה עד שכשיאמר לה 'הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם' תשיבהו ברוח נדיבה: 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

חילוקו זה של הר"ן מסתבר מאוד: ניחוש סתמי הנובע מראיית חתול שחור העובר לפני האדם, שבעקבותיו בא חשש ליום של הפסד ונזק, אינו ממשי והוא בבחינת דרכי האמורי. אולם ניחוש רציני, המתבסס על סימנים וגורמים למעשה מסוים ושבעקבותיו עשיית פעולה מסוימת היא הגיונית וסבירה, מותר, וכך עשה אליעזר.

יתרה מזאת: אליעזר אינו מנסה לבחון את דרכי פעולתה ואת מעשיה של רבקה – אין הוא בודק האם היא תיתן מים לאדם המבקש זאת ממנה, שהרי התשובה לבקשה כזו צריכה להיות "שְׁתֵה", זהו המעשה הרצוי והמתבקש כאן.

הבחינה היא בבקשת גמילות חסד מעבר למצופה, ובתקווה לתשובה "וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" – זהו ניסיון למצוא ולברר מהן המידות של רבקה, ותהייה אחרי התכונות הטמונות והמוטמעות בה.

אין די בעשיית מעשה רגיל של גמילות חסד ובמתן עזרה המצופה ממנה, אין די ב"להיות בסדר", יש לעשות מעשה חריג, המצביע על טוב לב ואופי שבו התכונה של גמילות חסד היא אבן יסוד ודבר מושרש הטבוע באישיותה של רבקה.

אך ניסיון וניחוש זה הוא בעל משמעות כפולה: אין מדובר כאן בתהייה סתמית אחר מידות נעלות בבחורה, אלא בניסיון למצוא בחורה שתינשא ליצחק ותיכנס לביתו של אברהם אבינו.

מן הסתם יכול היה יצחק לשאת גם בחורה בעלת מידות בינוניות ורגילות, אך המטרה היא למצוא אישה המזדהה עם המסרים והתכנים היוצאים מאוהלו של אברהם אבינו, בחורה שעניין גמילות החסד מושרש בעומק נשמתה ואישיותה.

בתחילת הפרשה הבאה, פרשת תולדות, אנו עדים לבעיית העקרות והפריון של רבקה. נאמר שם:

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ

(בראשית כ"ה, כא)

הגמרא ביבמות בדף סד ע"א לומדת מהמלה "לְנֹכַח" שגם יצחק עקור היה. רש"י שם מביא בשם המדרש:

זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת.

בפשטות, רש"י מסביר כך את הפסוק כדי להוציא מפירושו של רשב"ם המפרש "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" – בשביל אשתו. אולם פירוש זה של רש"י בשם המדרש הוא בעל משמעות עמוקה נוספת.

הסופר הצרפתי דה רוז'מו אמר כי "אהבה אינה רק פרי הסתכלות של האחד בשני, אלא פרי הסתכלות של השניים במציאות שלישית מופלאה מהם."

אהבת איש ואישה אינה רק אהבה ממבט ראשון, ואינה נובעת רק מהסתכלות האחד ביופיו ובאופיו של השני, אלא היא בעיקר הסתכלות הדדית והבנה משותפת של השניים בראיית מציאות שלישית נוספת, נשגבה ואדירה ומופלאה מהם. ואיזו מציאות יכולה להיות גדולה ומשפיעה ומעשירה כמציאות הקב"ה?

ועל כן, זה עומד בצד אחד וזו עומדת בצד שני, ושניהם עיניהם נשואות כלפי השמים, לעבר הקב"ה, וכל אחד מתפלל למענו ולמען בן זוגו, ויחדיו הם נענים ומתפתחים מבחינה רוחנית.

בחירה זו של אישה אינה נוגעת רק ליצחק, אלא לכל אחד ואחד מאתנו. לא יעלה על הדעת שבן ישיבה היוצא לאחר שנים רבות מבין כותלי הישיבה יאמר לעצמו שעכשיו הוא צריך להילחם כדי לא ליפול מבחינה רוחנית, וכי לפניו עוד שנים רבות של חיים שבהם עליו להמשיך ולהתקדם ולהתפתח מבחינה תורנית, וגם 'להקים בית בישראל, כמובן'.

כל בית ובית הוא עולם תורני אישי של האדם ואינו דבר של מה בכך. בן ישיבה צריך לחפש בחורה ששאיפתה היא שבעלה יהיה תלמיד חכם, וגם אם לא שיהיה תלמיד חכם – רצונה שבעלה ילמד תורה וימשיך להתפתח בכיוון התורני והרוחני.

בחירת אישה נוגעת בעיקר בשתי נקודות מהותיות: קיום תורה ומצוות, ומערכת היחסים בין בני הזוג. בפן של קיום תורה ומצוות ישנם שני מימדים: בחינה אישית ובחינה משפחתית.

מבחינה אישית, נשאלת השאלה האם האישה מעוניינת בכך שבעלה ילך ויעבוד ומדי פעם ישמע שיעור ויפתח גמרא, או שחשוב לאישה שבעלה ישקע בזמנו הפנוי בעולמה של תורה ויפתח את אישיותו.

מבחינה משפחתית, נשאלת השאלה האם בני הזוג מעוניינים שילדיהם יהיו רק 'בסדר' או שמא יהיה טבוע בהם הפן של "גם לגמליך אשקה" – האם הילדים ייטמעו בסביבה החילונית, או ישקעו באווירה תורנית השוכנת בבית ההורים.

בפן של מערכת היחסים בין בני הזוג, ישנם שני כיוונים: צד שלילי וצד חיובי. מהצד השלילי, במסגרת עולמה של תורה יש תחושה של בדידות. הבעל ספון בחדר עם הגמרא, ואילו האישה יושבת בסלון בערב ומרגישה בודדה וגלמודה מחוסר הבנה ועניין במעשה בעלה, ואווירה שכזו יכולה לגרום לפגיעה בלימודו של הבעל, וגרוע מכך – לסדק בשלום הבית של בני הזוג.

מהצד החיובי, הבעל אכן יושב בבית המדרש ולומד תורה, והאישה יכולה להיות מאושרת ושמחה בכך שבעלה עוסק בתורה, ואף יותר מכך – הבעל יושב בחדרו ולומד תורה ואף אשתו יושבת בחדר עם גמרא פתוחה לפניה, וביחד הם זוכים ופוגשים במציאות הנעלה של הקב"ה בתורה ומחנכים על פיה את הילדים בבית.

בימינו, בחירת אישה אינו עניין של מה בכך: עד לא מכבר לא היו לו לאדם החוזר מעבודתו בערב לביתו שלל אפשרויות ומגוון פעילויות בהם יוכל להעביר בהם את שעות הערב. האדם לא היה נייד כל כך, ועל כן היה יכול רק לשבת בטל, או לכל היותר – אם חי במאה הי"ח לקרוא עיתון. אם לא היה עושה אחד משני אלה, הוא היה הולך לישון, או ללמוד תורה.

במציאות של זמננו, אין גבול לניידות וניתן להגיע לכל מקום בעולם, אפשרויות הבילוי הן בלתי מוגבלות והתרבות היא עולם של עינוגים. ניתן אפילו לשבת בבית ולחבוק זרועות עולם באמצעות האינטרנט.

זכינו, ובימינו עניין לימוד התורה וחיים ערכיים דתיים ותורניים חשובים גם לנשים. כדי להתגבר על הפיתויים דרושים שניים, וביחד, כבעל ואישה, תוכלו לפתח בבית שתקימו בישראל אווירה של תורה ומצוות.

           

 

*

***************************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

***************************************************************

*

 

 

 

 

* השיחה הועברה בליל שבת קודש פרשת חיי שרה ה'תשנ"ג, וסוכמה על ידי הרב מתן גלידאי. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

[1]  שמואל א י"ד, ט.