ויחי | יחד שבטי ישראל

השיחה נאמרה בליל שבת פרשת ויחי. סיכם עמנואל מאייר, ערך אלישע אורון. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב

עם בני ישראל

אנו עומדים עתה בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה בחומש בראשית. בפרשה הבאה, פרשת שמות, קורא פרעה לבני ישראל: "עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ..." (שמות א', ט)

ביטוי זה יופיע מיד אחרי הפתיחה לספר שמות, המתארת את ירידת בני ישראל למצרים. מתי הופכת משפחת יעקב ל'עם'?

נראה שזהו תהליך המתרחש החל מהירידה למצרים בפרשת ויגש, ועד לסוף פרשתנו. אולם, אם נרצה למקד הגדרה זו, ניתן להצביע על שני מרכיבים שהפכו את משפחת יעקב לעם בני ישראל.

 

בחירתו של יוסף למנהיג

לאחר השנים הרבות בהן חי יוסף מחוץ לביתו, ואביו סבור היה שבנו מת, מכיר יעקב ביוסף כבכור. את דינו של הבכור אנו מכירים מפרשת כי-תצא,[1] בה מפורש שהבכור הוא זה שמקבל פי שנים מאחיו.

יוסף הוא זה שמקבל נחלה של שני שבטים – אפרים ומנשה, והדבר נובע מבחירה מפורשת של יעקב. ויש לשים לב: אפרים ומנשה אינם מוגדרים כטובים ביותר, אלא ניצבים לצדם של ראובן ושמעון:  "... אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:"  (בראשית מ"ח, ה)

הבחירה ביוסף באה לידי ביטוי פעם נוספת בברכתו של יעקב ליוסף בהמשך הפרשה. ברכה זו ארוכה יותר ובעלת תכנים מרובים יותר מאשר לשאר האחים. חז"ל אמנם ניסו לצמצם פער זה, אך עדיין נראה שברכות יוסף, לעומת ברכות שאר האחים, זכו למקום של כבוד.

ביטוי שלישי לבחירה ביוסף מופיע בדברי בעל העקידה על פסוק מפרשת וישב:  "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו ..."  (בראשית ל"ז, ג)

בעל העקידה דן בשאלה האם יעקב אהב את יוסף בלבד, או שאהב את כולם ואת יוסף יותר. כאן הדבר בא לידי הכרע: יעקב אוהב את כל בניו, אלא שאוהב את יוסף יותר משאר בניו.

אם כן, זהו המרכיב הראשון בבחירתו של עם: זיהוי המנהיג, בחירתו וברכתו.

 

ברכות יעקב - תפקיד ומטרה

המרכיב השני ההופך את בני יעקב לעם הוא ברכותיו של יעקב. כל ברכה נותנת תפקיד, ייעוד מיוחד לשבט. לא הרי תפקידו של זבולון כתפקידו של יששכר, ולא הרי ייעודו של יששכר כייעודו של גד. הברכה, והייעוד שהמגיע עמה, מתאימים לאופיו של השבט ולכישורים המיוחדים לו.

מעבר למה שכבר אמרנו, הברכה מכילה תוכן משמעותי נוסף הנוגע לכלל השבטים. בברכתו מייעד יעקב לכל שבט את נחלתו העתידית. כל שבט מקבל נחלה, אשר מותאמת בין השאר לתפקידו. בכך מבהיר יעקב לבניו ולכל השבטים שהם נמצאים בגלות. הימצאותם במצרים היא באופן זמני בלבד, ואילו מטרתם ושאיפתם היא לצאת ממצרים ולעלות ארצה.

מטרה זו של יעקב באה לידי ביטוי גם בבקשתו להיקבר בארץ. ההתעסקות המרובה סביב סיפור הקבורה מראה שקבורה של אדם כיעקב דווקא מחוץ למצרים לא הייתה דבר של מה בכך. המצרים עצמם הבינו היטב את הסמליות של בקשת יעקב, ודעתם לא הייתה נוחה עם עניין זה כלל וכלל. בכל אופן, כך נעשה בפועל.

המקום בו אדם נקבר אומר רבות על זהותו של האדם. יעקב מסרב להיקבר במצרים ולהיות חלק מאדמתה, אלא נקבר ומהווה חלק מאדמת ארץ ישראל. בכך הוא מראה שאיננו אדם ממצרים - אלא בן לארץ ישראל.

 

יחד שבטי ישראל

השילוב של ברכה ייעודית לכל אחד לצד ההכוונה לנחלה מיוחדת לכל שבט, עשוי ליצור הפרדה ולהעמיד כל שבט לעצמו. וכאן, לאחר הברכות, מופיע הפסוק: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם": (בראשית מ"ט, כח)

איש אשר כברכתו - כל אחד ואחד עם הברכה שלו. ואכן, אנו יודעים שהשבטים נשארו בנחלותיהם הנפרדות במשך דורות רבים. אולם, לא מדובר בשבטים העומדים בנפרד, עם מטרות שונות ונפרדות. מדובר בשבטים, המהווים כולם יחד את שבטי עם ישראל. יש הפריה הדדית בין הכוחות השונים שבכל שבט. כל השבטים מתאחדים בכדי לעבוד את קונם. כיצד ניתן להגיע לאחדות זו?

התשובה לשאלה זו פשוטה. ברגע שה' הוא זה שנמצא במרכז, קיימת מטרה אחידה לכולם. ממילא ניתן להתאחד, להטות שכם אחד ולסייע זה לזה באותה המטרה המשותפת.

ואמנם, כאשר המטרה איננה טהורה לחלוטין, ייווצרו באופן מידי מחלוקות. אם כל אחד מעוניין רק בטובתו שלו - באופן טבעי כל אחד הופך להיות יריב לאחיו. במצב כזה לא ניתן להגיע לאחדות. ואכן, אנו עדים לכך מן ההיסטוריה. באותם מצבים לא מעטים בהם שיקולים שאינם טהורים נכנסו ללבם של בני ישראל, ראינו פיצול אחר פיצול, מלחמת אחים אחת אחרי חברתה.

~*~

בכדי להיות יחד, בכדי להפרות זה את זה ולסייע זה לזה, יש צורך להתאחד סביב מטרה משותפת. מטרה שהיא מוגדרת וברורה - ריבונו של עולם.