דילוג לתוכן העיקרי

שיחה לפסח - כנגד ארבעה בנים דברה תורה

קובץ טקסט

"'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו' - נמצאת אתה אומר ארבעה בנים הם: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

חכם – מה הוא אומר? 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אותנו'. אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע – מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם' - ולא לו. ולפי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו, ואמור לו: 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים' - לי ולא לך. אילו היית שם לא היית נגאל.

תם – מה הוא אומר? 'מה זאת'. ואמרת אליו 'בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים'.

ושאינו יודע לשאול – את פתח לו, שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא וגו''".                                                         

(מכילתא בא פרשה י"ח)

זיקת שאלות הבנים לכניסה לארץ

שאלות הבנים שונות, הן מצד תכנן והן מצד הרקע שלהן.

הבן החכם שואל על פרטי ההלכות והדינים - "מה העדות והחוקים והמשפטים". החכם שואל מתוך מסגרת ההלכה. הוא שואל שאלות בסיסיות המתעוררות אצל כל אדם הקשור בקשר אמיץ לתורה, המושרש באוהלה של תורה. אדם שאין השאלות הללו מתעוררות אצלו, אדם שרק גורס ואינו מעיין, אמנם מקיים מצות תלמוד-תורה, אך הקשר שלו לתורה לקוי – אין לו קשר לעומקה של התורה ואין לו עומק של קשר לתורה.

שאלת הרשע שונה משאלת החכם. הרשע שואל מחוץ למסגרת ההלכה. אמנם מתוך הכרתה של מסגרת ההלכה, אך כשהוא מחוץ לה, מתוך מבט-על כביכול. כתוצאה מכך, אף תוכן שאלתו שונה. הוא אינו שואל לפרטי-הפרטים של ההלכה, אלא באופן כללי, קנטרני – "מה העבודה הזאת לכם?". אני מכיר את העבודה הזו, ואני סבור שהיא מיותרת!

אך לא רק בין הרשע לחכם יש הבדל ברקע, אלא אף בין הרשע לתם. לשאלות הרשע והתם, בניגוד לשאלת החכם, ישנו קשר לכניסה לארץ, אך הקשר הזה שונה אצל הרשע מהתם. אצל הרשע הקשר הדוק –

"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ ... וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"

(שמות י"ב, כה-כו)

לעומת הרשע, אצל התם הכניסה לארץ היא רק תיאור של זמן השאלה - לאחר הכניסה לארץ. התם שואל את שאלתו על רקע ההתרחקות מיציאת-מצרים וממעמד הר-סיני, על רקע השכחה והבורות:

"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת."

(שמות י"ג, יד)

ומפרש רש"י על אתר (וכך במכילתא שם):

"יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן".

התם שואל שאלתו מחר - לאחר זמן. ומכאן  גם  תוכן שאלתו - "מה זאת?" - מה קורה פה? הוא לא מכיר את המערכת. לעומתו, הרשע שואל את שאלתו על רקע הכניסה לארץ, מתוך ידיעה ברורה והכרה מלאה של ההלכה. לטענתו, כיוון שהשתנתה המציאות הלאומית והחברתית, אין עוד מקום להלכות ולחוקים המיושנים, כביכול, אשר נועדו למציאות של גלות.

 תורה אחת – ארבע תשובות

שני מסרים לענייני חינוך נובעים מדברי התורה ומדברי חז"ל בעניין זה. הראשון הוא הצורך בדיפרנציאציה בחינוך ובהסברה. יש להכיר בכך שאין תשובה אחת ויחידה לכל השואלים. ישנם המנסים להגיד שישנה תשובה אחת – תשובה נצחית וניצחת. אך כאן באה התורה ללמדנו, שלכל דור, לכל מצב חברתי ולכל השפעה תרבותית – תשובה אחרת. אין אפשרות לענות תשובה אחת לכולם.

המסר השני הוא שיש להכין מראש תשובה לבעיות הדור. "והיה כי ישאלך בנך מחר" - בין אם נבין את המלה "כי" בלשון "אם" ובין בלשון "כאשר", התורה באה ללמדנו שאין להסתפק בתשובה לבעיות העכשוויות, אלא יש לחשוב מה יהיו בעיות המחר, וכיצד יש לפתור אותן. יש לראות את הנולד, לצפות את ההתפתחויות ולהכין תשובות לשאלות העתיד. ההתדרדרות שחלה בעולם היהודי מסוף המאה השמונה-עשרה נבעה בחלקה מתוך חוסר הכנה לעתיד ואי ראיית הנולד. תופעה זו, אמנם, הייתה בלתי נמנעת, מתוך חוסר ההכרה של העולם הסובב ושל ההתפתחויות שחלו בתרבות-המערב באותו זמן. עד ימינו אלה סובל הציבור הדתי מאי-ראיית הנולד, ואנו רואים שמקבלים בהפתעה גמורה התפתחויות פוליטיות ואידיאולוגיות שניתן היה לצפותן מראש ולהכין להן את התשובות הראויות.

בציבור הכללי ישנם מן טיפוס התם, שאינם יודעים שמץ של יהדות, בורים גמורים, שאיתם צריך להתחיל מאל"ף-בי"ת. אך ישנם גם "רשעים", המכירים את התורה לפרטיה ודקדוקיה, אך מתנגדים לה אידיאולוגית: אם משמאל ואם מימין. התנגדות לתורה מפני שהיא גורמת להסחת הדעת מבעיות אנושיות לאומיות וחברתיות – מה העבודה הזאת לכם? אתם עובדים בדברים שאינם עיקריים היום. בנוסף, ישנה אצלם התנגדות לתורה מתוך התנגדות לגלותיות שהיא מסמלת עבורם.

ישנם המנסים להשפיע על רשעים אלו מתוך גישה, שגם בהם קיימת "הנקודה היהודית", אלא שמכסות אותה "קליפות". אך זו אינה דרכנו. אנו סוברים שיש להתעמת איתם ולהתנגד להם בתוקף – "אף אתה הקהה את שיניו". אסור לנו להיכנס למסגרת שלהם, לקבל את הנחות-היסוד ואת הגישות העקרוניות שלהם, ומתוך כך לנהל איתם ויכוח. אנו צריכים לבטל את הנחותיהם, ולהעביר את הוויכוח מהמגרש שלהם למגרש שלנו. התשובה לרשע "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" אינה כתובה בפרשה, שבה כתובה שאלתו. היא מיובאת מפרשה אחרת. חז"ל מעבירים את הוויכוח איתו למגרש אחר, לפרשה אחרת, להנחות ולעקרונות אחרים.

בניגוד למגוון הבנים, קיים בתורה רק משיב אחד. שאיפתה של התורה היא שאדם אחד הוא שיוכל לענות על כל השאלות, לכל השואלים ולכל הדורות – לחכם, השואל לפרטי פרטים, אך גם לרשע, המתעמת והתוקף, לתם, שאינו יודע ושואל, ולזה שאינו יודע אפילו לשאול.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)