דילוג לתוכן העיקרי

חנוכה | שבת דף כא ע"א | תנו לשמש לעלות

קובץ טקסט


א. נקודות לבירור

משום מה, נטיה רווחת היא 'לזלזל' בכבודו של השמש ולהמעיט בערכו. השיעור הפעם יוקדש לבירור עניינו של השמש, תפקידו ומטרתו.

כזכור, בשאלת השבוע שעבר שאלנו מהו המקור ההלכתי לחנוכיות בעלות שני שמשים כמו כן קיים מנהג נוסף (בקרב יהודי פרס[1], ולא כל כך נפוץ) שמקורו לא כל כך ברור, והוא להדליק בלילה הראשון שלשה נרות ובכל יום להוסיף נר אחד. תחילה נברר את מנהג שני השמשים, ובהמשך השיעור ננסה לברר גם את המקור למנהג הפרסי.

מקובל לחשוב, שאנו מדליקים את שמש מכיוון שאסור להשתמש בנרות החנוכה, בשמש מותר להשתמש ולכל צורך שיהא. אך הדבר לא פשוט כלל וכלל.

באר היטב בסימן תרעג ס"ק ג, פסק:

"ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה..."[2]

הוסיף עליו בספר 'קו הישר'[3] בשם המהרי"ל:

"...שהשמשים הם קדושה יתירה יותר מנר חנוכה כמו שכתב הרב הגאון מהרי"ל ז"ל הרמז: 'שרפים עומדים ממעל לו', רוצה לומר שהשמשים עומדים ממעל להל"ו נרות של חנוכה. על כן המזלזל במצוה זו (-השמש) בודאי ענשו יהיה קשה מאד. וכל מי שמדקדק במצוה זו ואינו מזיז את השמש ממקומו יזכה לראות נרות העתידין להדליק בבית קדשנו במהרה במהרה בימינו אמן."[4]

בשיעור זה ננסה לעמוד על סברת המהרי"ל שקדושת השמש גדולה מקדושת הנרות, דרך בחינת תפקיד השמש.

לשם כך נתחיל בשו"ע בסימן תרע"א סעיף ה' שפסק:

"נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ... ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, ואם יש מדורה אינו צריך נר אחר, ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה - צריך נר אחר".

מתוך דבריו נראה, כי רק מי שמדליק נרות חנוכה בתוך ביתו צריך נר נוסף להשתמש לאורו, אך מי שמדליק בחוץ - לא צריך שמש.

ואמנם, כך כותב בביאור הלכה ד"ה וצריך:

"...ונראה דוקא במניחה על שלחנו, אבל כל שמניחה סמוך לפתח אין צריך לנר אחרת..."

ב. הסוגיא

בגמרא[5] מובאת הבריתא הבאה:

"תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה, ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב הוא אף על גב דאיכא מדורה צריך נר אחרת."

נחלקו הפרשנים בהבנת הגמרא: יש שהסבירו, שכונת רבא לומר שיש איסור להשתמש בנר חנוכה ולכן יש להדליק נר נוסף, על מנת שהשימוש יהיה לאורו. במקום בו יש מדורה, ומשתמשים לאורה, ממילא אין צורך בנר נוסף. לעומת זאת, אדם חשוב שלא משתמש באור המדורה יהיה צריך נר נוסף כדי שיוכל להשתמש בו.

לעומת זאת, יש שהבינו שקיימת בעיה יסודית כאשר אדם מדליק נרות בתוך ביתו - לא ברור האם הוא הדליק את הנרות לצורכו או לשם מצוַת נרות חנוכה. לכן, יש להדליק נר נוסף, כדי שיהיה ברור כי הנרות האחרים הודלקו כנרות חנוכה. כלומר, תפקידו של הנר הנוסף איננו לצורך השימוש בו, אלא תפקידו הוא רק ליצור היכר שהנרות האחרים הודלקו בתור נרות חנוכה ולא כנרות תאורה. לפי זה, נראה לומר שתפקידו של הנר הנוסף חשוב לא פחות, אם לא יותר, משאר הנרות - שהרי בלעדיו לא היה היכר כלל ששאר הנרות הינם נרות חנוכה, וממילא לא היה כל ערך בהדלקתם!

נציג מובהק לסיעה השניה הוא רש"י, שלאורך כל הסוגיא מסביר את הצורך בנר נוסף "לעשות היכר לדבר". כלומר, אין לנר הנוסף חשיבות בפני עצמו, אלא כל תפקידו הוא לגרום שיהיה היכר ששאר הנרות הודלקו לשם חנוכה ולא לצורך אחר. לכן, כאשר מדליקים נרות מחוץ לבית אין צורך בנר נוסף שהרי ברור שהנרות הודלקו לשם חנוכה, וכן אם יש מדורה שניתן להשתמש לאורה, ברור שהנרות הודלקו כנרות חנוכה, ולא כנרות תאורה.

ההסבר האחרון נראה כהסבר הפשוט בגמרא, שהרי רבא סובר שאצל אדם חשוב, גם אם יש לו מדורה בביתו הוא צריך נר נוסף. אם אכן הצורך בשמש הוא לשימוש בו, מדוע שיהיה הבדל בין אדם חשוב לכל אחד אחר?

ניתן אמנם לומר שמכיוון שהאדם החשוב רגיל להשתמש בנר ולא במדורה, הוא יבוא להשתמש בנרות החנוכה. אך נראה סביר יותר כי כוונת הגמרא היא, שמי שרואה בביתו של מכובדנו גם מדורה וגם נר, לא יחשוב שהנר הוא נר חנוכה אלא שהוא נר לשימושו, מכיוון שאותו אדם לעולם אינו משתמש במדורה לתאורה.

ג. מחלוקת שו"ע - רמ"א

כפי שראינו, השו"ע בסימן תרעא סעיף ה', פסק שיש צורך בנר נוסף כדי להשתמש לאורו.

ומסביר הביאור הלכה שם בד"ה וצריך:

"פירש רש"י משום היכרא, ורוצה לומר שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה, מכל מקום צריך נר אחר, שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה, ועל ידי זה מנכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה. דאי לאו הכי כיוון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה."

לעומת הפסיקה בסעיף ה', פסק השו"ע בסעיף א':

"ונוהגים להדליק נר נוסף, כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה לאור הנוסף שהוא אות שהודלק אחרון."

כלומר, לעומת מה שכתב בסעיף ה', שיש חובה להדליק נר נוסף לצורך היכר ("צריך נר אחרת להשתמש לאורה"), בסעיף א' משמע מהשו"ע שרק נוהגים להדליק שמש, אך אין בזה חובה, וקשה!

אולם מהשגת הרמ"א בסעיף א, עולה שהנר הנוסף עליו כתב השו"ע, הוא אינו השמש אלא נר אחר:

"ובמדינות אלו אין להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבו מדליק הנרות והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר".

כלומר, הרמ"א חולק על השו"ע וסובר שאין נוהגים להדליק נר נוסף, אלא די בהדלקת שמש. מכאן נראה כי לפי השו"ע יש צורך בנר נוסף על הנרות שכבר הדלקנו (הנרות עצמם + השמש להיכר) על מנת שיהיה אפשר להשתמש לאורו. הרמ"א חולק ואומר שאין צורך בכך, אלא די בשמש שהוספנו כבר.

נראה כי שניהם מודים שיש צורך בשמש כדי ליצור היכר ששאר הנרות הינם נרות חנוכה, וכן שיש צורך בנר להשתמש לאורו, אלא שנחלקו האם מותר להשתמש באורו של 'נר-ההיכר' או לא. לפי השו"ע אסור להשתמש באותו הנר ולכן יש צורך בנר נוסף, כלומר בשני נרות נוספים על נרות החנוכה. לדעת הרמ"א מותר להשתמש לאורו, ולכן אותו נר משמש גם כ'נר-היכר' וגם כנר לשימוש.

ניתן לומר, שסברת המחבר היא, שמכיוון שתפקיד 'נר-ההיכר' הוא לגרום לשאר הנרות לשמש כנרות חנוכה, לכן תפקיד השמש לא פחות 'חשוב' מתפקיד שאר הנרות, ועל כן אין להשתמש בו. הרמ"א לעומת זאת רואה רק את נרות החנוכה כנרות מצוה, ולדעתו הנר הנוסף אמנם גורם לכך שיהיה ניכר ששאר הנרות הם נרות מצוה, אך אותו שמש איננו חלק מן המצוה, ולכן מותר להשתמש לאורו.

יוצא שלשיטת השו"ע יש להדליק שני שמשים! ואכן, כך מצינו, בספרו של הרב אברהם עדס 'דרך ארץ'[6], שנהגו בקהילת חלב שבסוריא:

"בימי חנוכה, נוהגים ק"ק הספרדים להדליק נר נוסף בכל לילה, דהיינו בליל ראשון מדליקים ג' נרות אחד למצות חנוכה ושני נרות שמשים. וכן בכל לילה מדליקים שני נרות שמשים פרט לנרות חובה."

זהו כנראה ההסבר לכך שישנן חנוכיות בעלות שני שמשים, וכן זהו ההסבר למנהג להדליק ביום הראשון שלשה נרות ולהוסיף נר בכל יום - מדובר בעצם באותו המנהג, על פי פסק המחבר.

ד. השמש בימינו

נשאלת השאלה, מה יהיה דינו של השמש בימינו. כיום נהוג להשתמש באור החשמל ואין בכך חלוקה בין אדם חשוב לשאינו חשוב. אין היום מי שמשתמש באור נרות ועל כן, נראה לכאורה, כי ניתן יהיה 'לוותר' על השמש מכיוון שברור לכל מי שרואה נרות בבית מסויים שאלו נרות חנוכה.

ואכן הרב סולבייצ'יק נהג שלא להדליק שמש, משום שהתאורה החשמלית מהווה שמש, וכן נוהג מורנו ורבנו הרב ליכטנשטיין שליט"א. לעומת זאת בספר מקראי קודש של הרב הררי (פרק ו' הלכה ד) העלה שכך עקרונית אמור להיות הדין, אך להלכה הוא פוסק שיש להדליק שמש מחשש להפסקות חשמל.

ה. חוסר היכר נוסף

כפי שראינו, תפקידו של השמש הוא להיות היכר לכך ששאר הנרות הינם נרות חנוכה ולא נרות תאורה. מצינו עוד מקרה בו דבר חיצוני לנרות יכול לגרום לחוסר היכר בהיותם נרות חנוכה. בסימן תרעא סעיף ד' פסק השו"ע:

"מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי - כל פתילה עולה בשביל נר אחד. לא כפה עליה כלי - אפילו לנר אחד אינו עולה, לפי שהוא כמדורה."

הרב ש"י זוין בספרו 'המועדים בהלכה' מקשה: והרי כשהדליק את הנר הראשון, עדיין היו שאר הנרות כבויים ומדוע לא נחשב אותו הנר לנר בפני עצמו? עונה הר זוין שכאשר הדליק את שאר הנרות, גרם לנר הראשון שלא יהיה ניכר כנר חנוכה, ונחשב הדבר כאילו כבהו בידיו ממש!

ראינו אם כן מקרה נוסף בו דבר חיצוני לנרות יכול לגרום שלא יראו כנרות חנוכה, ולגרום לפסילתם.

היוצא מזה שיש צורך ליצור הבדל בין השמש לשאר הנרות אם על ידי הרחקתו משאר הנרות, אם על ידי הדלקתו בחומר שונה משל שאר הנרות, או בהדלקתו בגובה שונה משאר הנרות - שהרי אחרת הדלקת השמש לא תועיל לנו, שהרי למתבונן מהצד יראה השמש כאחד מנרות החנוכה[7].

לסיכום, ראינו בשיעור זה, כי בניגוד למקובל, השמש נושא בתפקיד חשוב לא פחות, ולדעות מסויימות - אף חשוב יותר משאר הנרות, ועל כן יש להתייחס אליו בהתאם![8]


 

 

[1] מופיע במנהגי ישראל, הרב דניאל שפרבר, עמ' נג.

[2] לעניין השימוש בשמש כאשר הוא נמצא עם שאר הנרות, עיין באה"ל סימן תרעג סעיף א, ד"ה שאם ישתמש.

[3] סוף פרק צו (עמ' שכא). מחברו הוא ר' צבי הירש קיידנובר תלמיד הרבי מדובנא.

[4] לפי הבאר היטב אסור להשתמש בשמש רק שימוש מגונה, כלומר יש קדושה בשמש אך אין היא באותה רמה כמו הקדושה שבנרות, ולעומתו המהרי"ל סובר שקדושת השמש גדולה משל הנרות!

[5] שבת כא ע"א.

[6] עמ' קמג.

[7] לפי שיטת התוס' שראינו בשיעור על הידור בחנוכה, שיש צורך בהיכר במספר הימים, זוהי סיבה נוספת מדוע להבדיל את השמש משאר הנרות.

[8] כפי שראינו, יש לכך השלכות הלכתיות - יש מי שאוסר להשתמש אפילו לאורו של השמש.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)