ראה ריח בני

  • הרב יהודה עמיטל

"ראה ריח בני" / הרב יהודה עמיטל[1]

פרשת תולדות

"וירח את ריח בגדיו... ויאמר ראה ריח בני"-והלוא הריח הוא את בגדיו, ומהו ריח הבן שמזכיר הוא בברכתו?

בהקשר זה מעיד רבן שמעון בן גמליאל בגמרא על עצמו, שלא הגיע למידתו של עשו בכיבוד אב ואם. שעשו בבואו לקיים מצוות כיבוד אב ואם היה מחליף בגדיו לכבוד אביו, ואילו הוא - רשב"ג - מחליף בגדיו רק בצאתו לשוק. עשו מצטיין, אפוא, בכיבוד אב, ואף צאצאיו כן - כך בסיפור על דמא בן נתינא, הממאן להעיר את אביו תמורת כל הון שבעולם (קידושין ל"א ע"א). מצוות כיבוד אב ואם אכן נתקבלה על לב עשו ואומות העולם בהיותה מצווה שכלית. ובהיות מספרן של מצוות שכאלו מוגבל, מסוגלים הם להגיע לרמת הקפדה ודקדוק גבוהים בהן. ישראל, לעומתם, מקיימים תרי"ג מצוות ובתוכן מצוות שאינן מובנות, כמצוות פרה אדומה. משום כך מודגש במעשהו של דמא בן נתינא שישראל משלמים לו את כל הפסדו בקניית פרה אדומה - לאמור: מצוות ללא טעם תמורת מצוות שכליות.

אכן, המצוות שמקיימים הגויים מחמת הבנתם חיצוניות הן - לפי שכלם שלהם. משום כך מחליף עשו את בגדיו, שהרי בגדים הם חיצוניותו של האדם. המצוות המציינות את עם ישראל ושבהן הוא מצטיין באות מפנימיותם, עם טעם או בלעדיו, בכל המצבים. הן נובעות מעצמיותם, ולפיכך, על אף שיעקב לובש את בגדי עשו ומתקשט בחיצוניות, הרי הפנימיות קיימת והיא היא המטביעה את חותמה, וגם כשריח בגדיו נכנס עמו, הרי יצחק מריח את ריח הבן. ריח הפנימיות משתלט ומתגבר על החיצוניות.

"וירח את ריח בגדיו" - אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו - אלו פושעים שבישראל.

אם המצוות חיצוניות הן, הרי הן תלויות בחיצוניות, ומשזו מתחלפת ומשתנה מתמוטטות כולן, ועמהן אובדת אישיותו של האדם. אולם אם המצוות פנימיות הנה, הרי גם כשהחיצוניות משתנה, נשארת הפנימיות קיימת ומוצקה. יעקב, שהבגדים הם רק לבוש לפנימיותו - ל"ריח בני" - וכל המצוות באות מפנימיותו, פנימיותו נשארת קיימת לעולם ולכל בניו, גם לבוגדים שבהם שאינם אלא בגדיו.

 

[1] סיכום שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, פרשת תולדות, תשל"ב. סוכם ע"י הרב אליהו בלומנצוויג.