קריאת המגילה קודם פורים, כשחל פורים ביום ראשון

  • הרב יהודה עמיטל

[1] שאלה:

השנה חל פורים ביום א' וקריאת המגילה במוצאי שבת, האם מותר למי שלא יכול לקרוא בלילה, להתחיל בקריאת המגילה כבר בשבת מבעוד יום? (שאלה זו נשאלה הלכה למעשה על ידי חיילים שהיו בקו ויצאו לפעולה מבצעית בלילה ולא יכלו לקרוא אלא קודם הלילה).

תשובה:

שאלה זו מתחלקת לשתים:

א. האם אפשר לקרוא בדרך כלל ביום י"ג באדר, לפני צאת הכוכבים של ליל י"ד?

ב. אם כן, האם מותר גם כאשר חל יום י"ג באדר בשבת?

א. האם בדרך כלל אפשר לקרוא מגילה ביום י"ג?

לשאלה זו שני פנים: הראשון מצד יום י"ג כשלעצמו, והשני מצד ערב י"ד מפלג המנחה ואילך. שנינו בריש מגילה: "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר, כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה". ישנה שאלה יסודית בהקדמה זו של בני הכפרים: האם זמן קריאת מגילה מתחיל מיום י"א באדר (כך מפורש בירושלמי [פרק א' הלכה א'] ואף יותר מזה: "כל החדש כשר לקריאת מגילה"), אלא שהזמן המובחר הוא בי"ד, ולפיכך מי שאינו יכול לקרוא בי"ד יקרא קודם לכן; או שזמן קריאת המגילה הוא אך ורק בפורים גופא, רק שלבני כפרים התירו לקרוא קודם כדי שלא ישכחו מצוה זו?[2]

נפקא מינה ליוצא לדרך ולא תהיה לו מגילה ביום י"ד, אם יכול לקרוא קודם. אם נאמר שזמן קריאתה מי"א יוכל לקרוא אז, אך אם נאמר שזמן קריאתה רק בי"ד וט"ו ולבני כפרים במיוחד הקדימו, יתכן שכיון שנתבטל דין בני כפרים, אין יותר רשות להקדים קריאת המגילה.

וזה לשון הטור (סימן תרפ"ח): "שדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשיירתא או נפיק בספינתא קורא בי"ד, וכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא בי"ד יעשה. ואם אין יכול לעשות קורא אותה בי"א בי"ב בי"ג... וכן כתב רב עמרם גאון ז"ל וכתב שמברך לפניה ולאחריה כשקורא אותה מי"א ולמעלה. ובעל הלכות ז"ל כתב שהאידנא אין קורין אותה כלל אלא בי"ד אפילו מי שיוצא בשיירה. וטוב לקרותה בלא ברכה".

עוד עלינו לדון בשאלה האם יכול לקרוא בברכה בי"ג לאחר פלג המנחה מצד הקדמת ליל י"ד.

זה לשון הבית יוסף (סימן תרפ"ז): "כתוב בארחות חיים בשם הראב"ד: נהגו לקרותה מבעוד יום ליל י"ד כדי להקל על האנוסים והמעוברות שלא להתענות יותר מדי". ובסוף סימן תרצ"ב: "כתב בתרומת הדשן - מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבית הכנסת לקריאת המגילה וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב כל כך בתענית, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום לאחר תפילת המנחה מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם הלילה". וכן פסק בשולחן ערוך (סימן תרצ"ב סעיף ד'): מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד לאחר שיקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כל כך, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ואילך". ואם כן הוא הדין בעניננו, רק ששם מדובר על מי שאינו יכול להתענות ולכן מקדים, וכאן - אין מדובר על תענית אלא על פעילות מבצעית בלילה שלא תאפשר הקריאה לאחר צאת הכוכבים. אולם, ה"פרי חדש" דחה בתוקף רב פסק זה (בריש סימן תרפ"ז): "כתב הבית יוסף בשם ארחות חיים דנהגו לקרותה מבעוד יום ליל י"ד... ואם נהגו כךמעולם לא קיימו מצות קריאת מגילה בלילה, וראוי לבטל המנהג הרע הזה ולקרותה כולה משעת צאת הכוכביםואם קראוה קודם לכן לא יצאו ידי חובה, וצריך לחזור ולקרותה בברכותיה".

קודם שנראה את דבריו גם בסימן תרצ"ב, נעיין בדברי תרומת הדשן (סימן ק"ט): "יראה דיכול לשמוע קריאתה ויוצא בה מבעוד יום לאחר תפילת ערבית מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם הלילה, דפסק רבנו תם בריש ברכות דקיימא לן דמזמן ההוא ואילך חשובה לילה לענין קריאת-שמע. ואף על גב דהקפיד התם רחמנא אזמן שכיבה, ובההוא זימנא לאו זמן שכיבה הוא, מכל מקום נפיק מידי קריאת שמע משום דחשוב לילה, כל שכן לענין קריאת מגילה דליכא קפידא במידי אי חשבינן ההוא זימנא ללילה שתהא קריאתה בזמנה בי"ד. ואף על גב דכמה גדולים פליגי ארבינו תם התם בריש ברכות, הא כתב במרדכי בשם ראבי"ה המנהג כוותיה דרבנו תם, והמחמיר כדברי שאר גאונים נקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות".

אם כן, תרומת הדשן מסתמך על שני דבריםא. פסק רבנו תםב. במגילה אין צורך מיוחד להקפיד על לילה. הפרי חדש (סוף סימן תרצ"ב) משיב לו על שניהם: "דין זה הוא לבעל תרומת הדשן שלמד כן מההיא שכתבו התוספות בריש ברכות בשם רבינו תם... ודבריו דחויים מצד רוב הפוסקים שחולקים עליו, והפסק האמיתי שזמן קריאת שמע הוא משעת צאת הכוכבים... וכל שכן במגילה דמפקינן לה מקרא דכתיב "ולילה ולא דומיה לי" (תהילים כ"ב ג'). אם כן, דחה הפרי חדש את שני ביסוסי תרומת הדשןא. אין הלכה כרבנו תםב. דווקא במגילה לומדת הגמרא (מגילה, ד'.) את קריאתה בלילה מפסוק המזכיר במפורש לילה. וסיים: "על כן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו ואין לקרות המגילה שלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה".

אם לגבי ביסוסו הראשון של תרומת הדשן נחלק עליו הפרי חדש בענין פסק ההלכה, לענין הלימוד ממגילה נראה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים (במסכת מגילה שם) האם חיוב קריאת המגילה בלילה הוא כמו החיוב ביום (רשב"א וריטב"א); או שעיקר קריאתה ביום (תוספות ד"ה חייב). והסביר הנודע ביהודה (אורח חיים סוף סימן מ"א) שקריאת היום היא מדברי קבלה דכתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים" - ימים ולא לילות, ומה שכתב שחייב לקרותה בלילה היינו מדרבנן ולא נרמזה במגילת אסתר (רוצה לומר דהפסוק שמובא בגמרא "ולילה ולא דומיה לי" (תהלים כ"א), שרמז על מגילת אסתר, אינו אלא אסמכתא בעלמא)[3].

מכל מקום להלכה - כיון שמקור הדברים בראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור דף ג'. באילפס) שכך נהגו חכמי נרבונא והובא בארחות חיים (הלכות מגילה ופורים אות ד') ובכלבו (סימן מ"ה) וגם המאירי הביאו (דף ב'.), הכא נקטינן. אלא שכולם הסתמכו על דין המפרש בשיירא שקורא בי"ג ובזה נפסק להלכה בשולחן ערוך (שם) שקורא בלא ברכה, ולכאורה הוא הדין הכא. מכל מקום, מכיון שאף אחד מהראשונים לא כתב שיקרא בלא ברכה (אך אינה ראיה כי יתכן והם סוברים כדעה שהמפרש בשיירה מברך) וגם הבית יוסף בהביאו דברי האורחות חיים לא ציין שיקרא בלא ברכה (אך גם הוא ודאי מסתמך על דברי תרומת הדשן שהביא להלן) לכן יש לקרוא בברכה. ועלינו לחלק ולומר שמכיון שלא מדובר על הקדמה ממש, מחד גיסא סמכו על דין מפרש בשיירה לומר שאפשר לקרוא בי"ג ואינו נקרא קודם זמנה, ומאידך גיסא כיון שאינו קורא מדין יום י"ג אלא מדין הקדמת ליל י"ד רשאי לברך.

וכן פסק המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן תרצ"ב סעיף ד'): "והנה הפרי חדש השיג על תרומת הדשן... אכן הבית יוסף העתיק בשם אורחות חיים בשם הראב"ד דנהגו לקרות קצת מבעוד יום... וכן מצאתי באשכול וגם במאירי... ואף שהפרי חדש דחה המנהג הזה בשתי ידים מכל מקום כמה אחרונים המליצו בעד המנהג הזה שהביאו כמה ראשונים, ודעתם שאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה מכל מקום לענין חולה ומצטער שמיקל לקרות מבעוד יום קצת, יש לו על מי לסמוך". והוסיף"ואפשר במקום שהדחק גדול אף בצבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמור". וכן פסק ביביע אומר (חלק א' סימן מ"ג) וכן פסקו חכמי ירושלים בזמן המצור והעוצר על העיר בימי מלחמת העצמאות להקדים קריאת המגילה.

העולה מכל האמור הוא, כי לענין קריאתה ביום י"ג כשחל בחול אפשר להקל מפלג המנחה אפילו בצבור בשעת הדחק.

ב. האם מותר גם כאשר חל יום י"ג באדר בשבת?

גם כאן שתי הלכות: האחת מצד קריאת מגילה השייכת לחול - בשבת, והשניה מצד האיסור מדרבנן לקרותה בשבת שמא יטלטלנו.

לשני היבטים אלו התיחס המגן אברהם (סימן תרצ"ב סעיף קטן ו'). לגבי ההיתר לקרוא מפלג המנחה: "נראה לי דאפילו בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמו שכתב סימן רצ"ג (שם כתוב שבמקום צורך, יכול להתפלל של מוצאי שבת בשבת מפלג המנחה ואילך, ואם כן הוא הדין בקריאת מגילה), אך יש לאסור דאין קורין המגילה בשבת", דהיינו איסור מלאכה עומד בעינו גם לאחר תפילת ערבית בגלל גזירת חז"ל זו. ואמנם ה"חתם סופר" בתשובותיו (סימן קצ"ה) פקפק בדברי המגן אברהם: "מיהו ממה שכתב מגן אברהם משמע לאסור גם בי"ג בשבת וקצת צריך עיון מנא ליה דשייך הכא משום דרבא היכא דלא טרידא כולי עלמא כי אם האנוסים והחולים, דמהאי טעמא לא גזרו על מילה בשבת להר"ן (רוצה לומר - לא גזרו לאסור מילה בשבת שמא יטלטלנו, משום שבמילה החשש הוא על המוהל בלבד, אבל במגילה כולי עלמא לוקחים מגילה וחששו שמא יטלטלו), ואי משום דרב יוסף שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה לא שייך בהקדמה כל שהוא מפלג המנחה ולמעלה".

נותרה דרך אחת והיא על פי מה שכתב כף החיים (סימן תרצ"ב אות ל"ג) בשם ה"פרי מגדים", בפורים שחל בערב שבת ואירע אונס שלא קראו המגילה מבעוד יום דרש לקרות בין השמשות דשבות לא גזרו בין השמשות במקום מצוה דרבנן וכל שכן מגילה שהיא דברי קבלה, ואם כן הוא הדין הכא במוצאי שבת שאפשר לקרוא המגילה מזמן שקיעת החמה שאז מתחיל בין השמשות, דלא גזרו שבות בין השמשות במקום מצוה.

ולענין טלטול המגילה בשבת, הפרי חדש מחמיר בזה אבל האחרונים חלקו עליו ודחו דבריו, עיין משנה ברורה (סימן תרפ"ח סוף סעיף קטן י"ח), וכל שכן הכא שמדובר בבין השמשות.


 


[1] התפרסם בדף קשר 222

[2] ראה בשו"ת הר צבי סימן קכ"ה בד"ה ואחרי העיון, ובשולחן ערוך (שם סעיף ז'): "המפרש בים והיוצא בשירה ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א בלא ברכה". אם כן מצד יום י"ג בעצמו יכול לקרות רק בלא ברכה.

[3] עיין בשו"ת יביע אומר (חלק א' סימן מ"ג) ובהר צבי (סימן ק"כ).