דילוג לתוכן העיקרי

קסטה וגביע גלידה

קסטה וגביע גלידה

מה דינו של גביע גלידה - האם הוא קובע ברכה לעצמו, או שמא הוא טפל לגלידה?

פסק השו"ע (קס"ח, ח): "אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפלים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן". האם דינו של גביע הגלידה זהה לדינם של אותם רקיקים שעליהם מספר השו"ע?

ה"משנה ברורה" מסביר שמטרת הרקיקים הייתה לשמור שהידיים לא יתלכלכו מהמרקחת (הריבה) שביניהם. לכאורה, זוהי גם מטרתו של גביע הלידה - לדאוג לכך שאכילת הגלידה תסתיים בשלום, בלי לכלוכים מיותרים. אמנם, ה"משנה ברורה" מעיר שאם סיים האדם לאכול את המרקחת שעל גבי הרקיק, ועתה הוא מבקש לגמור את הרקיק - עליו לברך עליו "בורא מיני מזונות". והסברה פשוטה: כיוון שהוכח לנו שמטרתו של האדם לאכול את הרקיק בפני עצמו, ממילא אין הוא נחשב יותר כצלחת גרידא, ויש לברך עליו לעצמו. לכאורה, הוא הדין בגביע גלידה, שיש שאוהבים לאכול אותו בפני עצמו, ומסיימים אותו לאחר סיום אכילת הגלידה. מסיבה זו, פסק הרב בצלאל שטרן (שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' קי"ד) שיש לברך על הגביע "בורא מיני מזונות", בנפרד מהגלידה. לעומתו, הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ז סי' ל"ג) פסק כי גביע הגלידה לעולם נחשב כטפל וכצלחת לגלידה, ואין הדבר תלוי בדעת האדם, וממילא ברכת הגלידה פוטרת אותו.

יש לציין שאף הרב עובדיה יוסף מודה שבקסטה - בניגוד לגביע גלידה - הוופלים הם חלק חשוב מהאכילה, ויש לברך עליהם לעצמם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)